בלי זיקוקין די-נור ובלי חגיגות, גרמניה ציינה היום (ג') 15 שנים לנפילת חומת ברלין. המצב הכלכלי הקשה השורר במה שהיה פעם מזרח גרמניה הקומוניסטית מעיד אולי יותר מכל על כך שגרמניה בעצם אינה מאוחדת.
בטקס צנוע הניחו מנהיגי המפלגות הגדולות ופרנסי העיר זרים באתר זיכרון בו ניצב עדיין חלק מהחומה. העיתונים הקדישו כתבות נרחבות לנושא וגם רשתות הטלוויזיה הכינו יום שידורים מיוחד, אולם בשונה מהתפרצות הרגשות שנראתה בשנת 1989, בגרמניה של היום אין ממש מצב רוח לחגיגות.
אחד מכל עשרה גרמנים מובטל. שיעור האבטלה במה שהיה פעם מזרח גרמניה כפול מזה שבמערב. הכלכלה כולה מדשדשת. רשת המרכולים הגדולה במדינה הודיעה לאחרונה שהיא עומדת לסגור את כל החנויות שלה. עיריית ברלין מצויה על סף פשיטת רגל, והימין הקיצוני, שמתהדר בגל של תמיכה מחודשת אחרי הבחירות המקומיות האחרונות, החל לאחד את שורותיו ולחזק את כוחו.
ואם לא די בזה, בשבוע שעבר הנחית הקנצלר שרודר מכה נוספת על הגרמנים, בדמות החלטה לבטל את יום השבתון המציין את יום איחוד גרמניה כדי לחסוך למשק כסף.
פליטת פה של פקיד
לפני 15 שנים הכל נראה אחרת. החומה, שחילקה את ברלין ואת גרמניה כולה לשתיים במשך 28 שנים וסימלה יותר מכל את הניכור של המלחמה הקרה, נפלה לקול תשואות ההמונים הנרגשים. קשה להאמין שהאירוע שבוודאי נכנס לדברי ימי המאה ה-20 קרה כמעט במקרה.
היה זה כאשר הממשלה המזרח גרמנית, שהייתה נתונה ללחץ כבד מצד מפגינים בכל רחבי גרמניה, החליטה על הקלות בתנועת האזרחים מהצד המזרחי של העיר לצידה המערבי. אולם הממשלה קבעה שההקלות ייכנסו לתוקף למחרת, ה-10 באוקטובר 1989, כדי לאפשר לאנשי משמר הגבול להערך בהתאם.
אך פליטת פה של פקיד מזרח גרמני בכיר שינתה את התוכניות. גונתר שבווסקי, דובר הפוליטבירו המזרח גרמני, שלא נכח בישיבה המוקדמת, נשלח להודיע על החלטת הממשלה לעיתונאים. כשנשאל מתי ייכנסו ההקלות לתוקף אמר בלי לחשוב יותר מדי: "מייד".
כעבור שעות אחדות צבאו אלפי על מעברי הגבול ממזרח העיר למערבה. השומרים, שבדרך כלל היו יורים בכל מי שניסה להתקרב לחומה, נכנעו ללחץ ההמונים ואיפשרו להם לעבור לצד שבמשך שלושה עשורים היה עבורם בגדר חלום בלבד. בלילה רקדו ברלינאים משני צידי העיר על החומה. למחרת כבר התחילו לפורר אותה לחלקים, שאם אתם מאמינים למעשיות, עדיין נמכרים כמזכרות לתיירים המבקרים בעיר.
"מה הטעם בחירות, אם אין עבודה"
אבל האיחוד של גרמניה, שהגיע כעבור כשנה, מתברר היום כמקסם שווא וגל התקווה ששטף את המדינה, את אירופה והעולם כולו, פינה מקום לתחושות זעם. "אנשים רבים אינם מעריכים יותר את מתנת החירות שניתנה להם כי הם אומרים: 'מה הטעם בחירות אם אין לנו עבודה'", אמר הכומר פרידריך שורלמר בראיון לרדיו WDR וקלע לתחושתם של רבים.
בשנים הבאות השקיעה הממשלה כמעט 2 טריליון דולר בסובסידיות כדי לשקם את כלכלת המזרח הנחשלת, וקצרה רק תסכול מתמשך בקרב שני החלקים. בחלוף הזמן התמקדו הגרמנים במאמץ לשקם את המזרח ושכחו את המהפכה שהפילה את החומה ללא שפיכות דמים ואת המשטר הסטליניסטי שהקים אותה מלכתחילה.
עד היום אומרים מערב גרמנים שאם הם חלילה יירדמו בעת נסיעה ברכבת ויחמיצו את התחנה שלהם, הם יוכלו לדעת בנקל אם הרכבת חצתה את הקו הדמיוני המפלג את הפדרציה לשנים. "רואים את זה בבניינים, בבגדים אבל בעיקר בעיניים של האנשים", אמר תושב קלן לרשת חדשות גרמנית. "לאנשים רבים יש עדיין חומה בראש". סקר שנערך לאחרונה בגרמניה גילה שאחד מכל חמישה גרמנים, לרבות אחד מכל ארבעה מערב גרמנים, היה רוצה לראות את החומה קמה מחדש.
ליל הבדולח
ה-9 בנובמבר הוא תאריך משמעותי ביותר ממובן אחד. בתאריך זה מציינת הקהילה היהודית בגרמניה את "ליל הבדולח" שאירע היום בשנת 1938. אחרי שיהודי פולני רצח דיפלומט גרמני בפאריז, ניצל המשטר הנאצי הצעיר את ההזדמנות וכילה את זעמו ביהדות גרמניה. אנשי ה-SA הציתו והרסו מאות בתי כנסת וחנויות של יהודים ברחבי המדינה, והרגו יותר ממאה בני אדם. יותר מ-30 אלף יהודים נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז.
באותו יום בדיוק התכנסו אדולף היטלר ובכירי המפלגה הנאצית כדי לציין אירוע נוסף שהתרחש ב-9 בנובמבר – ניסיון ההפיכה הכושל של היטלר במינכן ב-1923.
ייתכן שצירוף זה של אירועים הוא שגרם לקנצלר שרודר לפרסם היום הודעה בה נכתב: "זהו יום של שמחה, אבל גם יום של בושה ושל הירהור".