הרופאים הצילו מאור עיניה של תינוקת שנולדה עיוורת

התינוקת שלי לרנר ממעלות נולדה עם קטרקט מולד. רק לאחר שלושה חודשים נודע לאם שבתה אינה רואה. רופאי בית החולים בנהריה ניתחו את הפעוטה והצילו את ראייתה

רופאי בית החולים הממשלתי בנהריה הצליחו להציל את מאור עיניה של תינוקת ממעלות, שנולדה כשהיא סובלת מירוד (קטרקט) מולד. בשל אבחון מאוחר נותחה התינוקת רק בגיל שלושה חודשים, גיל מאוחר יחסית לטיפול במחלה זו, אך למרות הכל הצליחו הרופאים להציל את מאור עיניה.

 

כבר בחודש הראשון לאחר לידתה של שלי לרנר, חששה האם, דורית, כי משהו אינו תקין בהתנהגותה. "היא הייתה שקועה בעצמה, עם הראש כלפי מטה, לא הגיבה לסביבה, בלי חיוך ובלי ביטחון. קשה לתאר במילים את ההרגשה

שאתה רואה תינוקת שלא מחייכת לאמא ואבא. היא לא זיהתה את אח שלה, סירבה לשחק. אפילו את הידיים שלה היא לא ראתה", סיפר האב, יניב. "אני איש קבע, ובכל סוף שבוע, כשהגעתי הביתה, אשתי הייתה אומרת לי שחייבים לקחת את הילדה לקופת חולים, כי משהו איתה לא בסדר. עברנו שלושה רופאים בקופת החולים. שני רופאי משפחה, שבדקו לה את העיניים עם פנסים ואמרו שאין שום בעיה. רופא נוסף, שאמרו עליו שהוא מומחה בתחום של ילדים, אפילו קבע שאין לה פזילה.

 

"אמרו לנו שהראייה מתפתחת עד גיל שלושה חודשים, ולכן, יום לפני ששלי הגיעה לגיל זה דרשנו בדיקה אצל רופאת עיניים. ברגע שנכנסנו לרופאה והיא הסתכלה על הילדה, היא אמרה לנו ששלי לא רואה כלום. שיש לה קטרקט".

ההורים הופנו לטיפולו של ד"ר צבי סגל, סגן מנהל מחלקת העיניים בבית החולים בנהריה. הוריה של שלי, קוראים לו "המלאך שלנו".

 

"הוא היה אמור לנסוע לחו"ל, ובכל זאת כאשר התקשרתי אליו בפעם הראשונה והשארתי לו הודעה הוא חזר אלי עוד באותו ערב. הוא בדק את שלי והודיע כי ינתח אותה לפני הנסיעה", מספרת האם בהתרגשות.

 

ד"ר סגל: "מקובל לאתר ירוד (קטרקט) ביילודים מיד לאחר הלידה, ולבצע את הניתוח כבר במהלך החודש הראשון לחייהם. במקרה זה, התינוקת הגיעה אלינו באיחור, בגיל שלושה חודשים, לכן היה צורך בפעולה רפואית דחופה. ללא טיפול מהיר מתאים, היא הייתה עלולה לאבד את כושר ראייתה תוך חודשים ספורים".

 

בסך הכל עברה שלי שלושה ניתוחים. תיקון הקטרקט בשתי העיניים, בוצע על ידי ד"ר סגל וד"ר אנה מנשרוב, בהפרש של עשרה ימים. ניתוח נוסף, לתיקון פזילה קשה, ביצע בהמשך ד"ר אליעזר קראוס.

 

"ציפיתי שזה יהיה כמו בסרטים, שאחרי הניתוח מורידים את תחבושות והופ, הילדה קופצת על אמא שלה", סיפרה דורית, "אבל חזרנו הביתה והילדה לא הגיבה. היינו בלחץ וחרדות שאולי הניתוח לא הצליח". ד"ר סגל הסביר כי למוח

 לוקח זמן להסתגל למידע החדש. ואכן, ככל שחלף הזמן השתפרה ראייתה של שלי והלכה: "אחרי כמה ימים נוספים ראינו שהיא מתחילה להגיב. היא לקחה צעצועים ושיחקה איתם, חייכה לאנשים, הסתכלה בסקרנות על הסביבה, הסכימה ללכת לאנשים אחרים והכי חשוב מבחינתנו - זיהתה אותנו, את ההורים שלה".

 

מבית החולים בנהריה נמסר כי המקרה של שלי לרנר נחשב לחריג, שכן במקרים בהם מופיעה המחלה מדובר על פי רוב בסיבות גנטיות או בנישואי קרובים. "בבית החולים בנהריה מתבצעים ניתוחי ירוד מולד בשכיחות גבוהה מהממוצע וזאת עקב נישואים תוך-משפחתיים המרובים יחסית באזורינו, בעיקר בקרב בני מיעוטים", ציין דובר בית החולים, זיו פרבר.