מסלול פול ריקארד, קווים לדמותו

רק לעיתים רחוקות מזדמן לנו לבחון מכונית במסלול המירוץ. לעיתים רחוקות הרבה יותר מזדמן לנו לנהוג במסלול מירוץ שהפך למסלול הניסוי המתקדם ביותר בעולם

שלוש ימניות חדות במהירות של בין 40 ל-80 קמ"ש, אחת ארוכה ומהירה מאד, כפולה מעניינת וחצי לופ מאתגרת. שמאלית אחת במהירות בינונית, אחת בכניסה לשיקיין רחב, ועוד אחת שנפתחת לימנית. ישורת אחת של "בקושי רביעי", ואחת של "כמעט חמישי". בלי בלימות חזקות מדי, בלי להסתכן כמעט בכלום. מסלול פול ריקארד בדרום צרפת לא מארח מירוצים, אלא משמש פארק-ניסוי-מוטורי לכל מי שמעוניין לשלם את הג'ובות המתאימות לכיסו של ברני אקלסטון. האיש הכל-יכול של הפורמולה 1 ובעלי המסלול המדהים הזה.

 

• מסלול פול ריקארד: מומלץ מאד להכנס...

 

ה-GTI, קצת במפתיע עבורי, לא מרגישה כאן ממש בבית. חסרונות של כוח מתפרץ, נטייה מעט מוגזמת לתת-היגוי ואחוריים שמתעקשים להישאר צמודים לקו, מחסלים חלק גדול מפוטנציאל ההנאה. עם התיבה האוטומטית ומערכת בקרת היציבות פועלת, ההרגשה היא שגם עם פולו סדאן קלאסיק דיזל אפשר לקבוע זמני הקפה מהירים יותר. טוב, אני מגזים, אבל לא בהרבה. עם תיבה ידנית, מתג ה-ESP ב-Off והיכרות טובה יותר עם המסלול, העסק מתחיל להתחמם.

תוואי המסלול שפולקסווגן בחרו עבור ה-GTI. יש עוד 39 אפשרויות...

 

קשה להתרשם ממכונית על מסלול מירוץ. ראשית, מכיוון שעבורי, מה לעשות, ביקורים במסלול הפכו בשנים האחרונות לעניין של "פעם ב...". כך שראשית צריך לנטרל התלהבות מוגזמת מעצם החירות שבנהיגה. חוץ מזה, עם כל-כך הרבה אספלט מסביב, הדיוק שבתגובות ובהיענות המכונית לפקודות הנהג מתעמעם. שלא יספרו לכם אחרת – נהיגה במסלול מירוץ, כאשר היא נערכת אחת לתקופה ארוכה (מדי), היא קודם כל עניין של כיף טהור, ורק אחר-כך ניצול של מחסור בתנועה מפריעה ומסוכנת לצרכי עבודה.