"איילת מותק, מה זה?", שואלת אימי בחשש, כאילו ראתה חייזר, תוך שהיא מצביעה על חבילת עלי פילו שנחה אצלי במקרר. "עלי פילו, אמא. אל תגידי לי שאף פעם לא ראית בצק פילו". ובכן, מסתבר שהיא באמת לא ראתה דבר כזה קודם. היא שמעה על בצק פילו, וקראה עליו בעיתון, אבל מעולם לא עלה על דעתה לרכוש את הדבר המוזר הזה.
"מה כל כך מיוחד בו?", היא ממשיכה, "שמעתי שנורא מסובך לעבוד איתו. שולה ניסתה להכין פעם פשטידה עם פילו, עבדה עליה יומיים ובסוף אף אחד לא הסכים לטעום". אני מסבירה לה שהשד לא נורא, שלא מסובך לעבוד איתו, למרות שמדובר בבצק דקיק כמו נייר, ושאין בו בכלל שומן. קלעתי בול. העדר השומן קונה אותה מייד. כמו במערכון המיתולוגי של החמישיה הקאמרית (כששי אביבי יורד לראשונה במדרגות נעות), היא שואלת "אז כדאי לי, כדאי לי?". כל הסקפטיות נעלמת, וכל החששות מפני הבצק הבעייתי היו כלא היו.
"אה, אבל יש עם זה בעיה אחת קטנה", אני אומרת בזהירות, כדי לא להוציא לה את הרוח מהמפרשים, "חייבים למרוח את העלים בחמאה או בשמן, אחרת הם מתפוררים והמאכלים יוצאים יבשים". זהו, אמרתי חמאה. מילא שמן זית, עם זה היא עוד יכולה להתמודד, אבל חמאה? זה באמת יותר מדי.
אני מנסה לתקן את הנזק שגרמתי. "יש בו הרבה פחות שומן מאשר בבצק עלים ובנוסף אפשר לשלוט בכמות החמאה. לא
צריך למרוח שני קילו, אלא ממש מעט". לא עוזר לי, הנזק נעשה. הרומן של אמא שלי עם הפילו נגדע באיבו. הבצק הערמומי הזה לא יכנס אליה הביתה. מבחינתה מדובר בבצק דו פרצופי, שמתחזה למאכל בריאות ,אבל מאלץ אותה להשתמש בחמאה, הרבה חמאה.
למי שמפחד מפילו – הנה מתכון טוב להתחלה. השבלולים לא צריכים להיות יפים ומושלמים כי ממילא מכסים אותם בבלילה ובסוף חותכים אותם בלי קשר לצורתם המקורית.
מאפה שבלולי פילו ותרד
חומרים (ל 4-6 סועדים):
8 עלי פילו (כחצי חבילה) מופשרים
1 חבילה (800 גרם) עלי תרד קפואים. אפשר להשתמש גם בטריים, אבל ממש לא בתרד טחון.
250 גרם גבינה בולגרית מגוררת
200 גרם גבינת קשקבל/צהובה מגוררת
3 ביצים
1 קרטון (200 מ"ל) שמנת מתוקה
50 גרם חמאה מומסת
מלח ופלפל שחור
וכך עושים:
תוספות החלפות ושאר ירקות: