חיפה: תחושה של ביקור באירופה

10 דברים נפלאים כמו הכרמלית האירופאית, ו-10 שאי אפשר לאהוב, כמו מצב הכבישים, ועיר שנסגרת בשבע בערב

נתחיל בעובדה שאני גר בחיפה. תושב העיר, עם הפסקות, מעל לרבע מאה נטו. זה כבר הופך כל מה שאני אומר לבעייתי, כי מי בדעתו השפויה יגור בחיפה ? חיפה האפורה, חיפה האדומה, חיפה הרדומה, חיפה עיר עם הפסקה, העיר שלעולם אינה ערה, המקום הזה שעוצרים בו לאכול שווארמה בדרך לכינרת, הפרובינציה הכי גדולה צפונית לתל-אביב, יש עוד הגדרות. אבל זאת עיר נהדרת. אני גר בה מרבית שנות חיי ותמיד יש בה הפתעות חדשות וטובות. אני יודע – חיפה והפתעות חדשות וטובות אלה לא ביטויים ששומעים באותו משפט. אבל בואו ונראה עשר פינות שהן כל מה שטוב בחיפה מבחינתי.

 

1. בית הצדק העולמי – הלב של הגנים הבאהאים, המקום שאסור לאורחים להיכנס אליו. נראה כמו מקדש עתיק ומתחבא מהעין כך שאין זווית אחת שבה אפשר לראות אותו בשלמותו. הוא הסמל של התרומה של הבאהאים לחיפה – יופי נסתר שנמצא שם למטרת היופי קודם כל, אבל בדרך שמספק דוגמא איך צריך לבנות מבנים ציבוריים שגם יתרמו לציבור בעצם קיומם ולא יהיו גוש אפור.

 

2. חוף הגולשים – החוף שכרגע מוגדר בתור החוף הנורמלי, הפתוח, בלי מצילים ובלי יזמים שגונבים ממנו רצועות. בשנות השמונים זה היה החוף הדרומי. לפניו זה היה חוף דדו. וחוף הכרמל ז"ל עדיין זכור למרבית התושבים. תמיד יימצא חוף פנוי בהמשך הדרך שאליו יגיעו האנשים שרוצים ללכת לחוף ים פתוח ושקט.

 

3. גן מניה שוחט – כשהטמפלרים החליטו להתיישב בכרמל הם סימנו משבצת ירוקה בלב השכונה המתוכננת שתהיה גן ירוק ופתוח לתושבי השכונה. בדרך נס המקום הזה עדיין קיים, למרות שבתי הטמפלרים המפוארים באזור מתפוררים ונהרסים, הן על-ידי הזנחה והן על-ידי יזמות פרועה. המקום עדיין מארח פסטיבלים, ירידים ואירועים ואפשר למצוא בו את השטח הירוק עם תקרת העצים שבו ילדים יכולים לשחק. יש עוד כמוהו, אבל הוא העתיק והמוצלח מכולם, כמו גם זה שמצליח לשרוד מתקפות יזמים שפגעו באגפים שלו.

 

4. כבביר – אם יש מקום אחד שמסמל את הסובלנות החיפאית המפורסמת – זה המקום. כפר של בני הכת המוסלמית האחמדית שנבלע על-ידי העיר והפך להיות אזור מגורים לכל מי שרוצה לגור בו, בלי הבדלי דת, גזע ומין. אפשר למצוא בו בית כנסת ומסגד בשני קצוות של אותו רחוב, רופא ומסגר עובדים באותו בנין ודיקן פקולטה גר ליד נהג מונית, בשלווה מוחלטת.

 

5. התנים – חיפה נמצאת ברובה בתוך יער ויש כאן גם חיות אחרות מלבד האדם. אין שלב מתאים יותר להיזכר בכך מאשר בשעות הלילה המאוחרות כשהתנים מתחילים לשיר עד בוא הבוקר.

 

6. מכבי חיפה – נו. מה לעשות. כמו ליברפול ומנצ'סטר, כמו בוסטון ודטרויט, כמו דורטמונד וטורינו – ערי תעשייה פרובינציאליות הן הקרקע לקבוצות ספורט גדולות.

 

7. שדרות הציונות – הירידה הכי תלולה באזור, העלייה הכי קשוחה, הסיבובים הכי חדים, המקום שבו נהגים טובים נולדים. חיפה היא עיר של רחובות מתפתלים בעליה ובירידה שפשוט נועדו לסרטי מרדפים הוליוודיים. יש את המדרון של בלפור, את הפיתולים של דרך הים, את הדרכים היעריות המקיפות את האוניברסיטה, את סטלה מאריס. אבל הציונות היא השיא. מי שלא עבר את הציונות בחורף גשום, לא בחן את יכולותיו כנהג. יש ברחוב הזה נוף מרהיב, יש אחוזות עתיקות מסתתרות, יש גן-פסלים, יש אפילו חלקים נרחבים מהגן הבאהאי, אבל שום דבר לא שווה לנהיגה עצמה ברחוב שמתפתל תוך כדי ירידה חדה מהכרמל ועד הנמל.

 

8. אוניברסיטת חיפה – מגדל גבוה בלב היער שחולש על כל האזור. ביום בהיר ניתן לראות ממנה את חדרה ולבנון מאותה נקודה. ביום מעורפל נראה כאילו שהעולם נגמר בעוד כמה צעדים וזהו הקצה.

 

9. הכרמלית – נכון שהיא לא יעילה כל-כך והמסלול שלה קצר ומיושן, אבל כשצריך להגיע מהכרמל לעיר בשעות השיא של היום, זה לוקח שבע דקות מקסימום כולל המתנה, במקום עשרים דקות ברכב, לא כולל חיפוש חניה. וכמובן – זאת הרכבת התחתית היחידה בארץ ולכן המקום היחיד עם תחושה של ביקור באירופה. רק חסר כרוז שיגיד mind the gap להשלמת האווירה.

 

10. ההפתעות הקטנות – כל מיני מקומות שנסתרים מהעין ומתגלים בשיטוטים אקראיים. גן החיות הוא עדיין מקום נהדר לביקור, גן הזיכרון גם כן, המנזרים הרבים, השלטים הרומאים במערת אליהו, מערות ההתבודדות של הכרמליטים, תל שיקמונה, מערות האדם הקדמון שמוצאים כל כמה שנים במקום אחר, הסמטאות של קרית ספר, המבוך של הדר-עילית, השוק המקורה הנטוש, בנין העירייה המיושן-אך-אלגנטי והרחוב הכי קצר בארץ – רחוב דונה גרציה – אפס בתים ועשרים מטר.

 

ולעומת זאת, חיפה זה לא בדיוק המקום המומלץ לגור בו. דברים שאני לא יכול לומר שאני אוהב, קל יהיה יותר לומר שאני שונא, אבל נראה לי שהייתי אומר שאני לא מבין למה אנשים עושים אותם.

 

1. בית הקברות כפר סמיר – בית קברות שכל מטרת הקמתו הייתה לחסום ניסיונות לבניית אזורי נופש ליד חוף הים של חיפה. הוא לא היה שם לפני חמישים שנה. זאת המצאה חדשה יחסית, על בסיס בית קברות בריטי קטנטן, שבאה לדחוף את העיר לכיוון של עיר פועלים בכוח. מלבד העובדה שהוא משמש כמחסום לפיתוח אזור שהיה יכול להיות נהדר לבתי-מלון ותיירות, הוא גם הורס את הנוף של תושבי השכונות המערביות של הכרמל, שם ערך הדירה נקבע לא רק לפי הנוף לים, אלא גם לפי הנוף לבית הקברות.

 

2. בתי המלון של חוף הכרמל – אם יש משהו אחד שיותר גרוע מבית הקברות באזור חוף הים, אלה שני בתי המלון המכוערים ששדדו את חוף הכרמל מתושבי חיפה ועיקר מטרתן בתי דירות לעשירים. למה לבנות מלון קרוב לים כשאפשר לבנות אותו על החוף הכי טוב והכי גדול בצורה שתסתיר את הים לכמה שיותר תושבים. מזל שהם נעצרו אחרי שני מלונות, מאבקים מדממים של ארגוני איכות הסביבה ואינספור הפרות של תקנות וחוקי בניה. לחיפה זה עלה בחוף הכי טוב שלה – חוף הכרמל - ובפגיעה בנוף הים הפתוח. ואם כבר אנחנו בחוף הים, אני מנוע מלפרט אבל יש כמה בסיסים צבאיים שיכלו למצוא לעצמם מקום אחר, שהיה יעיל להם באותה מידה.

 

3. התחבורה הציבורית – הכרמלית, מביך ככל שזה יישמע, היא אמצעי התחבורה הכי יעיל בחיפה. האוטובוסים נוסעים באותן דרכים צדדיות כבר עשרות שנים. על קווים ישירים שנוסעים בדרכים ראשיות לא שמעו. על תיאום בין אוטובוסים לרכבות לא שמעו. על תחבורה מהירה לאזורים מרכזיים לא שמעו. על חופשי-יומי לא שמעו. על מה כן שמעו ? לא ברור, אבל מדי פעם פותחים איזו תחנה מרכזית חדשה או קניון ומאריכים את הקווים הקיימים עד אליהם, כדי להפוך אותם ליותר מסורבלים.

 

4. החור בהר – אין לדבר הזה שם אחר. יום אחד החליטו בעיריית חיפה לחפור חור בהר. משום מה הייתה סברה בקרב התושבים שזה חלק מפרוייקט הגנים הבאהאים. מסתבר שזה לא היה קשור. זה היה פשוט חור בהר שמקביל בגודלו לגנים הבאהאים ונמצא מערבית להם. בתחתית שלו שמו בניין קטן שאמור היה להיות בית-ספר אבל מרבית הזמן הוא נטוש. לא שהיו חסרים מבנים אחרים או שטחים אחרים בהם אפשר היה לבנות את בית-הספר הנטוש הזה, אבל למה לעצור ולחשוב אם אפשר במקום זה לחפור חור בהר שרק במאה הבאה הצמחייה תצליח לכסות אותו.

 

5. קריית חיים – יום אחד פרוע בשנות החמישים, משיקולים פוליטיים לחלוטין, החליטו לספח את קריית חיים לחיפה, כדי שאבא חושי יזכה בבחירות. זה כמו שיקומו היום ויספחו את נס ציונה לתל-אביב – זה לא קרוב, זה לא קשור, זאת עיר אחרת. אף אחד לא אוהב את המצב הזה, אף אחד לא רוצה את המצב הזה. ולכן הוא קיים כבר מעל לחמישים שנה.

 

6. הדר הכרמל – פעם היה לחיפה מרכז עירוני שבו ישבו כל משרדי העירייה, בתי המשפט, משרדי הממשלה ועולם העסקים הנלווה. כל זה היה בשילוב עם שלוש תחנות של הכרמלית, התאטרון העירוני, שבעה בתי-קולנוע, הספרייה העירונית, הטכניון, מוזיאונים ומאות חנויות קטנות. דרך אגב, לא סתם קראו לאזור הזה הדר. הוא באמת היה ראוי לשמו. יש ספרים שלמים על מבנים ארכיטקטוניים מיוחדים בהדר וההשתלבות שלהם עם ההר והמפרץ. העיר גדלה, העיר צמחה, העיר התרחקה מהדר והדר הפכה למזבלה. כל מיני צעדים שגויים ותועים מצד הרשויות השונות רק עודדו את המגמה הזאת. כיום הדר נטושה כששני הגופים היחידים שמתעקשים לשבת בה לאורך שנים הם העירייה ומועדון הרוק החיפאי "הסיטי הול". מדי פעם מצטרפים אליהם כל מיני ניסיונות יזמות אבל המקום מת. כשהלב של העיר מת – מה שנשאר זה בלאגן עירוני מוחלט. דמיינו את תל-אביב בלי כיכר רבין, איבן-גבירול, דיזנגוף, קינג ג'ורג', שנקין ואלנבי. החנויות עברו לשכונת המגורים, משרדי הממשלה לאזור התעשייתי, בתי הקפה נאבקים עם שכנים זועמים על שעת הפתיחה, קניונים מרוחקים הופכים להיות למוקדי בידור בלעדיים. בתי קולנוע עצמאיים כמעט ונכחדו. הבעיה היא שאין לאף אחד מושג איך מתקנים את זה.

 

7. בריחת הצעירים – "שבע בערב, העיר כבר נסגרת והנה בא הלילה". המילים האלה של להקת בנזין מלפני עשרים וחמש שנים נכונות גם היום. יש כבר שנים רבות הגירה שלילית של צעירים החוצה מחיפה. היא מונעת על-ידי הזנחה שיטתית של נושאים צעירים – ביטול הופעות חינם, התנכלות ממסדית למועדונים, היעלמות אזורי בילוי, פגיעה בחופים. אם תחזרו אחורה לנושאים של היעדר תחבורה ציבורית טובה, צעיר חיפאי לפני שלב הרשיון או הרכב יושב בבית כי אין לו מה לעשות. אין לו איך לנסוע ולאיפה לנסוע. כשכל זה מלווה בשידור מסרים של אטימות מצד העירייה שהעדיפה לתת הטבות לקבלנים ולא לצעירים וסטודנטים, ברור מהיכן מגיע הביטוי "המקום הכי מעניין בחיפה הוא הכביש לתל-אביב". אחרי שבע שנים שגרתי בערים אחרות וראיתי שאפשר גם אחרת, חזרתי לחיפה לקראת סוף גיל עשרים וגיליתי שאין כמעט אנשים שנותרו מהשכבה שלי בבית הספר. אנשים נטשו לתל-אביב, לרמת-גן, לגבעתיים, להרצליה, לבנימינה, למודיעין, לכל מקום אחר שאינו חיפה.

 

8. מצב הכבישים – אי-שם בשנות השמונים חיפה עברה את שיקום הכבישים האחרון שלה. אפשר לדעת את זה לפי העובדה שהסימונים של סלילת הכבלים (שנת 91) עדיין נמצאים במרבית כבישי חיפה. עירית חיפה החליטה שזה לא האינטרס שלה ומלבד בורות עמוקים במיוחד, היא פשוט לא מטפלת בכבישים, מלבד הוספת פס האטה אקראי. במקרה הטוב בור או שבר יכול להיגמר בפנצ'ר. במקרה הגרוע הוא יכול להסתיים באיבוד שליטה על הרכב וכשמאבדים שליטה על הרכב בכביש מסוכן כמו דרך הים שהוא גם אזור מגורים עם כמה בתי-ספר וגם תלול במיוחד, הדרך לתאונה קטלנית היא קצרה. זה המצב כבר מעל לעשר שנים.

 

9. הפילים הלבנים – מבנים גדולים מאוד, נטושים כמעט לחלוטין שהוקמו על-ידי יזמים מקומיים כבתי משרדים, אולמות אירועים וכדומה. בשום נקודה אף אחד לא עצר לחשוב האם מישהו צריך את המבנה הזה בכלל. בלי קשר לנזק הסביבתי – אין משהו עצוב יותר מאשר מבנה ענק בן מספר רב של קומות שהושקע בו הון עתק והוא עומד שומם לחלוטין, מלבד אי-אילו מסוממים ועכברושים שנהנים מהעזובה. הדר הכרמל מחזיקה בכמה "מגדלים" ריקים. מרכז הכרמל "מארח" אתר בניה ענק על רחבת האודיטוריום שננטש לאחר בנית חניה וקומה ראשונה. בכניסה לחיפה אפשר לראות כמה פרוייקטים מוגזמים כאלה, חלקם בהקמה, חלקם כבר עוברים לשלב העזובה. אלא אם תוכנית המרינה החיפאית תינטש לחלוטין, אני מניח שהיא תאפיל על כל שאר הרעיונות הנחשלים. פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים, רק שעוד לא ברור אם הפראיירים הם הקבלנים, היזמים או ועדת הבניה העירונית. אולי אלה רק התושבים.

 

10. חיפה כימיקלים –. בגוש דן יושבים על פי-גלילות שזאת חבית של חומר-נפץ. אנחנו יושבים על חיפה כימיקלים שזאת חבית של שואה כימית. נראה לי שזאת נקודה טובה לעצור.