תביעה על קצה הציפורן

עו"ד הגיש תביעה בסך 50 אלף שקל נגד רשות שדות התעופה לאחר שפצירת ציפורניים של אישתו הוחרמה על בודקת בטחונית. ביהמ"ש קבע כי "מדובר בזוטי דברים" ופסק כי התובע ישלם לרש"ת 5,000 שקל

"יש פה חפץ מסוכן", אמרה הבודקת לבני הזוג שעברו בגלאי שיקוף המתכות בנמל התעופה בן גוריון, בדרכם לחו"ל. אותה בודקת שלפה מתיק היד של הגברת פצירת ציפורניים באורך של 5 ס"מ, ופסקה: "היא מוחרמת".

 

"מוחרמת? על מה ולמה", תמה בן זוגה של בעלת הפצירונת, עורך הדין דן סלע, והודיע לנציגת הרשות כי הפעולה הזאת אינה חוקית, נעשית בחוסר סמכות ומהווה פגיעה בזכות הקניין של האזרח. עו"ד סלע, אמר לבודקת כי הוא מסכים לעיכוב הפצירה חסרת הערך הכספי, עד לשובם לארץ, וביקש אישור בכתב על החרמת הרכוש. זו דחתה את בקשתו ובין השניים התנהל דין ודברים.

 

סכסוכים ומחלוקות כדוגמת המקרה הזה, שהם עניין שבשגרה בשער היציאה האווירי מישראל, מיושבים בדרך כלל ללא "רעש תקשורתי ובלי התערבות של בתי משפט". אבל במקרה הנידון החליט עו"ד סלע לא לוותר, כששב לארץ הוא דרש להחזיר לו את הפצירה.

 

אלא שבקשתו נפלה על אוזניים ערלות, והפרקליט הנכבד שלח מכתב לרשות שדות התעופה ותקף בו את נוהג החרמת פריטי רכוש של נוסעים. רשות שדות התעופה השיבה לו בנימוס רב כי החפצים המסוכנים שנלקחים מהנוסעים מאוחסנים בארגזים ומטופלים בדרך של אבידות ומציאות שלא נדרשו. במכתב הוסבר לפרקליט כי הרשות איננה יכולה להתמודד עם טיפול בניירת בגין כל מכשיר.

 

עו"ד סלע דבק בעקרונותיו והחליט לערב בעניין את בית המשפט השלום בתל-אביב, הוא תבע מרשות שדות התעופה פיצויים בסך 50 אלף שקל. בתביעתו ובדיון בבית המשפט טען הפרקליט כי הוא ובת זוגו לא נשאלו בעת הבדיקה אם יש להם חפצים חדים, וכי במקום לא הוצב כל שלט האוסר לעלות למטוס עם חפצים חדים ולא נאמר להם על איסור כזה.

 

עם זאת, הוא אישר בעדותו כי היה ידוע לו שאסור להכניס למטוס חפצים חדים, אך טען כי פצירה איננה בבחינת חפץ מסוכן למרות שיש לה קצה חד. הוא אף הציג סכו"ם ממתכת שלטענתו קיבל במטוס.

 

הנתבעת טענה להגנתה שהיא מופקדת על נקיטת אמצעים לביטחון שדה התעופה, ופועלת על פי הנחיות שירות הבטחון הכללי. נציגה ציין כי כל מי שעולה למטוס נשאל טרם הפקדת מזוודותיו באם ברשותו חפץ חד העשוי לשמש כנשק קר, ואם כן הנוסע מתבקש להכניסו לתא המטען של המטוס. בסיום העלייה למטוס, סיפר, עובר הנוסע בדיקה במכשיר שיקוף גוף ומטען יד.

 

בא כוח הנתבעת הוסיף ואמר כי נוכח המקרים הרבים בהם מתגלים חפצים חדים בתיקי היד של הנוסעים , מאחסנת אותם הרשות במחסן ומטפלת בהם בדרך של טיפול באבידות, זאת מכיוון שלא ניתן לטפל בכל חפץ כזה באופן פרטני ולנהל רישום ומעקב אחריו.

 

מנכ"ל חטיבת הביטחון ברשות שדות התעופה, שהעיד מטעמה, סיפר כי המילה "יוחרמו", שהיתה מצוינת בשלטים האוסרים העלאת חפצים חדים למטוס, הוחלפה בכיתוב אחר המפרט כי הנוסע לא יעלה לטיסה עם חפץ חד ובידו הברירה להשליך את החפץ.

 

השופטת, אושרי פרוסט- פרנקל, שדנה בתביעה דחתה אותה וחייבה את עו"ד סלע לשלם לרשות שדות התעופה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקל. בנימוקים להחלטתה כתבה השופטת כי מדובר במטרה אחת שלא לאפשר הכנסת חפץ חד למטוס ואין הכוונה " להחרמה" או לשלילת בעלות קניינית של התובע ונוסעים אחרים בחפציהם.

 

מבחינת ערך הפצירה, ציינה השופטת, מדובר ב"זוטי דברים" והתובע יכול היה למנוע הגעתו למצב כזה לו היה נשמע להוראות השילוט. "גם אם הנתבעת השתמשה בטרמינולוגיה של להחרים", סיכמה השופטת, אין מדובר בשלילת קנייננו של הנוסע".

 

מדובר ברשלנות התובע ובת זוגו, ובהפרת הוראות הנתבעת, שאם לא היו עושים כן היו נמנעים ומונעים את הסיטואציה שתוארה על ידם".

(א 1706/04 )