נתב"ג 2000: האם המתים מעוכבים בנמל?

בני משפחה אבלים, שהמתינו שעות לגופות יקיריהם, טוענים כי הטרמינל המודרני הוא סיוט מתמשך: לדבריהם, נאלצו להמתין שעות ארוכות עד שנציג החברה קדישא השלים את ההליכים הביורוקרטיים, וקיבל לידיו סוף סוף את הארון. אנשי זק"א: "מטרטרים אותנו". רשות שדות התעופה בתגובה: משך הזמן לא השתנה מהטרמינל הישן, אנחנו שומרים על כבוד המתים

לפני מספר שבועות נפתח בטקס חגיגי טרמינל 3 בפרוייקט נתב"ג 2000. רשות שדות התעופה הבטיחה מסדרונות מרהיבים והקלה בתורים. אבל במציאות, מתברר, יש מחיר: שחרור ארונות הקבורה ממטוסים - כעשרה כאלה מגיעים מדי יום - הפך לסיוט של המשפחות האבלות, על פי טענות שהגיעו ל-ynet.

 

בשבוע שעבר המתינה מזל ששון, תושבת מעלה אדומים, לארון של חמותה, שהגיע מלוס-אנג'לס. "המטוס נחת ב-15:38. נציג זק"א הגיע לשדה על-מנת לשחרר את הארון, ולקח לו למעלה משלוש שעות להוציא אותו. זה המון זמן. זה סיוט, במיוחד במצב שבו אנשים נמצאים במתח, ולא במצב נורמלי. המשפחה חיכתה מחוץ לשדה במשך שעות, עד לשחרור הארון, ואף אחד לא התנצל".

 

"זו הייתה הבקשה של חמותי להיקבר פה בארץ, ואף אחד לא מפגין שום רגש כלפי אותם אנשים והמצב שבו הם נמצאים", אומרת ששון. "זה פשוט מביש, בושה וחרפה. סיוט שלא מתאים למדינה כזו נאורה. צריך קצת רגש כלפי אנשים שבסך הכל מבקשים לקבור במהרה את בן המשפחה המנוח".

 

אז למה בעצם זה קורה? מיכאל גוטווין, רכז המתנדבים בזק"א (זיהוי קרבנות אסון) ורכז המחלקה המשפטית ההלכתית של הארגון, מסביר: "עד שנפתח טרמינל 3, כל החברים בחברה קדישא בארץ היו מקבלים אישורי כניסה עד לכבש המטוס בכדי להוציא ארונות קבורה ישירות מהמטוס. ההליך הזה היה נמשך בין 20 ל-40 דקות מקסימום. לקראת פתיחת טרמינל 3, נקראו על-ידי רשות שדות התעופה כל נציגי חברת קדישא בארץ לתידרוך לצורך העבודה".

 

"איפה כבוד המת?"

 

"הבעיה הראשונה התגלתה כבר בטיסה הראשונה שהגיעה מניו-יורק לישראל, טיסה 008", ממשיך גוטווין. "כאשר הגיע ארון קבורה ונציג של חברה קדישא בא לכבש המטוס, ליוו אותו בביזיון רב החוצה אנשי הביטחון ואמרו לו שאין היתר להוציא ארונות מכבש המטוס. צריך ללכת לחברת ממ"ן - חברה העוסקת בייבוא וייצוא המטענים הממוקמת בצד המזרחי של טרמינל 1.

 

"באופן הזה התהליך הוא ארוך מאוד, ולוקח שעות", מסביר גוטווין, ומציג מסכת של טירטורים שעוברים נציגי החברה קדישא בנמל: "בשלב הראשון מגיעה ניירת לנציג התעופה שיושב בממ"ן. לניירת צריך לחכות כשעתיים. לאחר מכן, כשהתקבלה הניירת מנציג החברה, עליך לפנות למרכז קליטת הנתונים, שם מקלידים אותה למחשב, ומבקשים ממך להמתין, עד לקליטת 'הסחורה'".

 

אלא שבכך לא תמה מסכת הייסורים של הנציג הממתין לארון. "כשמודיעים לי שנקלט החומר במחשב, אני מקבל טופס איתור וקליטה, ומשם אני צריך לגשת למכס. ושם, תלוי באיזו שעה נפלת, כי אחר הצהריים יש החלפת משמרות, ואין עם מי לדבר - אחרי 21:00 אין בכלל מכס. לאחר מכן עליך לגשת לבנק, שנמצא בממ"ן, ולשלם אגרה על כך שחברת ממ"ן סחבה ושקלה את הארון מכבש המטוס לממ"ן. הבנק פתוח רק עד 18:00, ואם הגעת אחרי אתה צריך להשאיר צ'ק אצל הפקידה. לאחר מכן יש להגיע לגשר של השער הצפוני בממ"ן, להפקיד תעודת זהות, ולקבל אישור כניסה כדי לקלוט את הארון. גם ההמתנה הזו לוקחת כחצי שעה. אם הגעת לשלב הזה אתה משוחרר לקחת את הארון לקבורה".

 

הסירבול ואריכות התהליך, טוען גוטווין, לא רק מקשים על נציגי החברה קדישא אלא יוצרים בעיות של ממש עבור המשפחות. כך למשל משפחות נאלצות לשבת יום נוסף של שבעה בשל התהליך הארוך. כמו כן בניגוד לעבר, לא ניתן לקבור מתים שהגיעו בטיסות צהריים ביום שישי, בשל כניסת השבת.

 

"אני לא מבין איפה כבוד המת ואיפה כבוד האדם החי? מדובר במשפחות המגיעות בטיסות מרחוק, ונאלצות במשך שעות להמתין בגלל בירוקרטיה עד שישוחרר הארון", הוא מוסיף. לדבריו, באחד המקרים הגיעה משפחה מארה"ב, נחתה בסמוך לשעה 15:00, והארון שוחרר רק אחרי 20:00 בערב. המשפחה הזדרזה לקבור את המת, ולנסוע חזרה לשדה התעופה, מאחר שבחצות הייתה לה טיסה בניו-יורק. במקרה אחר הגיעה טיסה מצרפת עם 150 איש שהמתינו ארבע שעות באוטובוס לשחרור הגופה.

 

התגובות: "הזמן הממוצע לא התארך"

 

מרשות שדות התעופה נמסר בתגובה: "במהלך השנים האחרונות אושרה כניסתם של רכבי חברא קדישא למטוס. בהמשך, הדבר אף הוסדר ע"י משרד הדתות, אשר אפשר ל-3 חברות להוביל את הנפטר. בפועל, נוצר מצב שבו פעלו עד לפתיחת טרמינל 3, 19 חברות שונות, אשר טיפלו כמעט אך ורק במשפחות בעלות אמצעים, היכולות לשלם עבור השרות, בעוד שאר הנפטרים הובלו בהתאם למתכונת המקורית שהייתה נהוגה טרם פתיחת טרמינל 3 במסגרתה הוצא הארון מהמטוס על ידי עובדי נתב"ג שונע לממ"ן ומשם שוחרר על ידי ב"כ המשפחות (חברא קדישא וכיו"ב).

 

"מבנה טרמינל 3, אליו מתחברים המטוסים באמצעות שרוולים, אינו מאפשר פעילות סביב המטוס, במתכונת כפי שהיתה נהוגה עד כה בטרמינל 1. לכן, מטעמי בטיחות פעלה רש"ת לצמצום תנועת כלי הרכב בשטח המבצעי של נמל התעופה, במטרה למנוע תאונות. כמו כן, ובכדי לתת שרות שווה, הולם ומכובד לכלל מתי ישראל המובאים לקבורה בישראל, ללא הבדל ביכולת הכלכלית לשאת בתשלום עבור הטיפול, שופר השרות ורש"ת נטלה על עצמה את העלויות הכרוכות בהובלת הנפטרים מהמטוס לממ"ן, תוך שמירה על כבוד הנפטרים והבטחת שירות מהיר שיקל על המשפחות האבלות.

 

המתכונת החדשה שנקבעה לטיפול מכובד בארונות הנפטרים הינה כדלהלן : הארון יורד ראשון ועוד לפני חיבור השרוול למטוס (למנוע מצב טומאה לכוהנים השוהים בטרמינל), הארון משונע ברכב מפואר וסגור, ע"י עובדים שומרי מצוות, אל התחנה בממ"ן הכוללת חדר המתנה למשפחות האבלות. כל הנושא מפוקח ע"י רב הרשות ובהדרכתו הצמודה. מבדיקות שנערכו על ידי הגורמים הרלבנטיים בנת"ב עולה כי כל התהליך המצוין לעיל, עד לממ"ן, אינו עולה בממוצע על הזמן כפי שהיה בעבר. יחד עם זאת יובהר כי רש"ת אינה אחראית על תהליכי השחרור בממ"ן. רשות שדות התעופה רואה בכבוד המת ערך עליון ואין ספק, כי השרות במתכונתו החדשה יעיל יותר, בטוח יותר, צודק יותר ומבטיח את כבוד המת בהתאם להלכה היהודית".

 

אייל ברוך, סמנכ"ל תפעול בחברת ממ"ן, אמר בתגובה: "מאז הפעלת טרמינל 3 מתבצע התהליך הנורמלי של טיפול בארונות קבורה, כלומר הועמד בממ"ן צוות מיוחד עם רכב ייעודי לעניין הזה, שמתחבר למטוס עם הגעתו, לוקח את ארון הקבורה ומוביל אותו לממ"ן. במקביל חברות קדישא מטפלות בניירת". ברוך מוסיף ואומר כי לנושא הניירת ולזמן שזה לוקח אין לממ"ן שום קשר - "זה באחריות רשות שדות התעופה".