בניגוד לאנשים ומקומות, שהם עצמם, מייסדיהם, או גורל אכזר, הדביקו להם שמות לא מתאימים באופן ציני – אתם יודעים, מכוערות שקוראים להן יפה, מפלצות שקוראים להן טובה – "מתוקה" היתה בעלת שם הולם, כאחד המפלטים המקסימים והנעימים שמצאה לה תל-אביב.
המגדניה-קפה-מסעדונת (איך אומרים פטיסרי-בראסרי בתל-אביבית, לעזאזל?), ששכנה בבית מרחיב לב ברחוב שד"ל, כבר לא איתנו, וכיום קיימות רק "מתוקות" מודרניות, אולי מדי, ברחוב הארבעה ובמרכז ויצמן. עכשיו יש גם מין "מתוקה עד הבית", שירות משלוחים מובנה, או קייטרינג ללא הגשה, שזכה לשם המחוכם "רום סרוויס".
יותר מאשר עד הבית, הולם השירות החדש את עד המשרד, שכן הוא מציע בתיקתוק קליל ואסתטי (ובהזמנה יום מראש, זכרו להזכיר למזכירה) כיבוד ישיבות והתכנסויות קטנות המשדרג מהותית את השילוש ההיסטורי בייגלה-בורקס-עוגיות תעשייתיות. ההיצע הוא המבחר המתוקאי, מתוכו בונים תפריט על גבי טופס הזמנה מפורט ומסודר.
בחדרי הצנוע, שהמה לפתע מבקרים אותם הוא מתקשה ללכוד בימים אחרים, הוגשה תקרובת נסיונית לכעשרה פיות רעבים. קשה לקרוא לה ארוחה, אבל ככה בקטנה, בנישנושיה, בטעימה, היא בהחלט עשתה את העבודה. נחלק את המשלוח הנאה לגזרות.
גזרת הסנדביצ'ים הורכבה מכריכונים סבירים (מוצרלה, חצילים קלויים וכד', יש גם בשריים) ומראפים (טורטיות מגולגלות) משובחים, ממולאים בגבינת פטה, למשל. גם בגזרת המאפים היו טובים פחות ויותר: מיני-מאפים במילוי בטטה ורוזמרין, או גבינות ושקדים, ובריושים עדיפים, שחבקו, לדוגמה, רוטב עגבניות וזיתים. בגזרת המתוקים היו עוגות חביבות (שמרים ובחושות) ועוגיות יבשות כובשות, שהן מאז ומתמיד ספינות הדגל של "מתוקה".
היתה גם גזרת ירקות חתוכים, מסודרים, מלווי רוטב – הגזרה לשומרי הגזרה. פלוס חביב, נוסף לארגון ולאופן ההגשה שחוסכים בלגן ועבודה, הוא הכלים: פלסטיים רב פעמיים, או לפחות רב שימושיים, שנראים מרחוק זכוכיתיים ואיכותיים. תסמכו עלינו שעוד נגיש בהם לעצמנו כיבודים.
המפתח הכספי הוא משהו כמו 30-40 שקל לאדם. בכסף הזה מקבלים חפלה משרדית (או ביתית) קטנה ואנינה, אלטרנטיבה יצירתית לארוחת צהריים מבאסת, ולא נעים להגיד – גם קונים חברים. או לפחות חברים לעבודה.