שיבוש תקשורת ב-BBC: מי חטף את השידור?

ארמון הפאר של הממלכה השביעית נפל קורבן למתיחה שהחלה באינטרנט. במקרה הנוכחי מטרותיו של מי "שחטף" את השידור היו טובות, בייחוד נוכח ריבוי המקרים של תכנים שיווקיים. יש להניח שמחאות כאלה רק יגברו בהמשך, כאשר קבוצות ויחידים ינסו לנכס לעצמם "זמן מסך"

הסיוט של כל עיתונאי התממש דווקא באחד מארמונות הפאר של הממלכה השביעית - ה-BBC. בשבוע שעבר צוין יום השנה ה-20 לאסון דליפת הגז במפעל בבופל, הודו, שגרם למותם של 7,000 בני אדם בשלב ראשון ועשרות אלפים נוספים בשלב מאוחר יותר. Dow Chemical, החברה האם של Union Carbide, אשר בבעלותה המפעל, עדיין לא פיצתה כראוי את קורבנות הנספים. רק כדי להבהיר על מה מדובר, החברה טוענת כי אין היא חייבת לפצות את הקורבנות מאחר וכבר העבירה לרבים מהם 500 דולר - סכום המספיק לטיפול רפואי למשך שנה בהודו.

 

בסוף השבוע שעבר דיווח ערוץ הטלוויזיה של ה-BBC כי חברת Dow נוטלת אחריות על הדליפה והיא מוכנה לפצות את הנספים בסכום כולל של 12 מיליארד דולר. אלא שדובר החברה שהתראיין בשידור לא היה אלא חלק מארגון המחאה הצרכני Yes Men, שנטלה על עצמה לפגוע בתאגידים באמצעות התקשורת, גם אם המשמעות הישירה היא השתלטות על אמצעי התקשורת בדרכי מרמה.

 

הד תקשורתי נרחב

 

Yes Men, שהמציא תוכנה המעתיקה אתרי אינטרנט למטרות מחאה, הקים אתר חיקוי לאתר הרשמי של Dow בכתובת dowethics.com, כאשר האתר הרשמי נמצא בכתובת dow.com. רק לאחר קריאה מעמיקה באתר החיקוי מבינים כי לא מדובר באתר יחצ"ני אלא בסאטירה. אנשי ה-BBC לא העמיקו בקריאה ופנו בדואר אלקטרוני לאתר עם הצעה לראיין את דובר DOW לרגל 20 שנה לאסון.

 

התוצאה הייתה הד תקשורתי נרחב שעורר מודעות מחודשת לבעייה, למורת רוחה של DOW, אך במחיר של התעוררות תקוות שווא בקרב משפחות הנספים והנפגעים. ה-BBC אף מחל על כבודו וראיין את ההאקטיביסטים שפרצו לשידור (מהלך שאינו אופייני לגופי תקשורת גדולים). אפשר לראות את המשדר המקורי ולקרוא על כל הסיפור מהזווית של Yes Men בקישור הבא. 

 

מה המסקנה מכל הסיפור?

 

ה-BBC למד בדרך הקשה שבאינטרנט, דברים אינם בהכרח כפי שהם נראים. דרושות בדיקות נוספות - הן ברשת והן מחוצה לה, כדי לוודא שמקור מידע מסוים הינו מי שהוא טוען שהינו. היכולת הקלה להעתיק מידע דיגיטלי באינטרנט, שרק תלך ותשתפר, דורשת שכלול החושים העיתונאיים והתאמתם למדיום.

 

במקרה הנוכחי מטרותיו של מי "שחטף" את השידור היו טובות, בייחוד נוכח ריבוי המקרים של תכנים שיווקיים בתקשורת, למעשה - השתלטות של גורמים מסחריים על התכנים. בעוד במקרה השני גופי השידור משתפים פעולה ברצון, לא סביר שהם ישלימו עם המחאה הבולדוזרית של Yes Men.

 

סביר להניח שמחאות כאלה רק יגברו בהמשך, כאשר קבוצות ויחידים ינסו לנכס לעצמם "זמן מסך" (על אף שגם אנשי Yes Men סבורים כי הדיווח של ה-BBC היה מאוזן וטוב). הנזק שנגרם משיבושי תקשורת כאלה אינו מסתכם בפגיעה תדמיתית. במקרה של Dow, פרסום הפרשה גרם לצניחה חופשית במניית החברה בפרנקפורט ולמחיקת שני מיליארד דולר משווי השוק שלה.