סרטיה של הבימאית יולי כהן גרשטל יוקרנו בירדן

"המחבל שלי" ו"ציון אדמתי" יוקרנו במסגרת כנס נשים למען פיוס וצדק במזה"ת שייפתח השבוע בירדן. "בהנחה שמובילי דעת קהל מביאים גם לשינוי, הקרנת הסרטים בפלטפורמה שכזו היא פסגת חלומותיי", אומרת הבמאית

ביום רביעי הקרוב ייפתח בירדן כנס נשים למען פיוס וצדק במזרח התיכון. מטרת הכנס לבחון דרכים בהן יוכלו נשים להניע מחדש את תהליך הפיוס והשלום בין העם הפלסטיני לעם הישראלי, להשתלב בתהליך קבלת ההחלטות ולהשפיע בערוצים המדיניים, הפוליטיים, החינוכיים, העסקיים והתקשורתיים.

 

בין המשתתפות בכנס כלת פרס נובל לשלום, מייריד קוריגן מקגוויר; סגנית שר החוץ של שבדיה, אניקה סודר; שרת החוץ השוויצרית, ה.א מישלין קאלמי ריי; הנציבה הדרום אפריקנית לענייני פיוס, דודו צ'ילי; נציגת משפחות ההרוגים באירועי ה-11 בספטמבר, טרי רוקפלר; סגנית נשיא אוניברסיטת אל-קודס, ד"ר חולוד דג'אני; סמירה חססיאן ממרכז השלום בבית לחם; פעילת זכויות הנשים הפלסטינית, לילי חבש; וחברות הכנסת יולי תמיר וקולט אביטל.

 

במהלך הכנס יוקרנו לראשונה במדינה ערבית סרטי התעודה האוטוביוגרפיים של הבימאית הישראלית יולי כהן גרשטל – "המחבל שלי" ו"ציון אדמתי". סרטה הראשון של גרשטל מדבר על פציעתה הקשה במהלך פיגוע ירי על אוטובוס של אל-על בלונדון ועל הקשר שנוצר מאוחר יותר עם המפגע, פאהד מיהי, שכמעט והביא למותה. סרט זה הוקרן ושודר בעשרות מדינות ברחבי העולם, זכה לתהודה רבה ולפרסים.

 

הסרט השני מדבר על ההתלבטות האמיתית בכל הנוגע לגידול ילדים בישראל מוכת הטרור. לקראת ההקרנות בירדן אומרת כהן גרשטל כי מדובר בהגשמת חלום: "זו הפעם הראשונה שאני נוסעת לירדן, ובהנחה שמובילי דעת קהל מביאים גם לשינוי, הקרנת הסרטים בפלטפורמה שכזו היא פסגת חלומותיי, מכיוון שזה להשפיע איפה שצריך להשפיע. זו גם הפעם הראשונה בה הסרטים יוקרנו באופן מסודר בפני פלסטינים, ומה שזה אומר בשבילי זה שהשינוי החל, שיש תפנית. שני הסרטים, עם כל הקונטרברסליות, מביאים את הסיפור והכאב שלנו ולא של הפלסטינים. אני מאמינה שברגע בו שני הצדדים ייפתחו כל אחד לסיפור ולכאב של הצד השני, הדלת תפתח. אני רואה את הסרטים כגשר ומאוד מקווה שהתגובה תהיה בהתאם ושהפלסטיניות יקבלו את זה בפתיחות".

 

עד היום נמנעו רשתות הטלוויזיה הישראליות מלהקרין את "ציון, אדמתי", בשל מה שכהן גרשטל מגדירה כ"אי מוכנות של הצד הישראלי להתמודד עם הנכבה". התגובות הפלסטיניות שקיבלה לסרטיה היו "נמאס לנו מהכאבים שלכם, יש לנו מספיק משלנו". הבימאית, מצדה, שומרת על אופטימיות: "אני מקווה שדרך הנשים הישראליות והפלסטיניות יחל תהליך הריפוי והפיוס. עד היום זה לא הצליח, אבל אולי עכשיו לאחר מותו של ערפאת והרגיעה בפיגועים הגיע הזמן. התחושה שלי היא שיש חרך ומה שנחוץ לנו כעת זה מנהיגים עם שאר רוח ודגש על חינוך לסובלנות. אני משוכנעת שאם נשים היו מנהיגות את העולם היו פחות מלחמות, כי אנחנו בבסיס פחות תוקפניות, בעלות יכולת הכלה גדולה יותר ובעיקר בעלות רצון לתת חיים".