יש משהו מלחיץ בידיעה ש-20 השניות הקרובות עומדות להכריע את גורלה של שעה שלמה. כשלון פירושו, שכל הזמן שהושקע במשחק ירד לטמיון.
כל תשומת הלב ממוקדת בדמותנו - האם נצליח להרים מכת פתיחה מוצלחת, שתקשה על היריב או שמא נשלח את הכדור אל החוץ?
מה הופך את Top Spin, משחק טניס של חברה לא מוכרת, למשחק טוב? אחרי הכול מדובר בטניס, ענף ספורט שנודע בחדגוניות שלו, בוודאי יחסית לרוב הענפים אחרים. יש תשובות רבות לשאלה, אבל בסוף נשארות שתי סיבות עיקריות: משחקיות ואסתטיקה.
ב-Top Spin מוצגות בפנינו כל האפשרויות הרגילות: "משחק מהיר" מביא אותנו במהירות למגרש, למשחק מהיר וחד פעמי. ניתן לקבוע הגדרות שונות כמו יחיד/זוגות, סוג מגרש, מספר המערכות וכו`. "תחרות מותאמת אישית" היא טורניר מתמשך, שגם את הגדרותיו אפשר לקבוע לפי רצון השחקן. שתי האפשרויות האחרונות הן ריבוי משתתפים וקמפיין.
נשמע שגרתי למדי, אך כשמתחילים לשחק בקמפיין לשחקן היחיד מגלים שהוא עשוי בצורה יוצאת מהכלל. תחילה נגיע למסך בניית דמות, מהמפורטים שראינו. ניתן לשנות כמעט כל פרט שרוצים: סוג גבות, מבנה לסת, מבנה גשר האף, היד המחזיקה, סגנון הגשה, צבע הזיפים ועוד ועוד. מי שמשקיע קצת זמן יכול אפילו ליצור דמות שתזכיר את עצמו. זוהי מערכת חזקה ומוצלחת, שהיינו שמחים לראות גם במשחקים נוספים.
אין שליטה מושלמת ביכולות
אחרי בחירת הדמות, מגיע ההחלטה הקשה: איזה סוג שחקן תהיה הדמות שיצרנו? שלוש האפשרויות - הגנתי, חזק ומהיר - משפיעות על התנהגותו של השחקן על המגרש. בחירה באפשרות מגבירה את יכולתו של השחקן באותו תחום, אך פוגעת בשתי היכולות האחרות. בחרנו בשחקן הגנתי, מכיוון שהוא סיפק את הפיזור הטוב ביותר של יכולות בלי פגיעה משמעותית בשום תחום.
עוד לחיצה אחת ואנחנו נמצאים במפת העולם, ממנה נבחר את צעדינו הבאים. אפשר לגשת למאמן שישפר את המשחק, להיכנס לחנויות ספורט ולקנות ציוד טוב יותר או בגדים חדשים, להתחיל תחרות עולמית ברמת מקצועיות משתנה (חובבנים, חצי מקצוענים, מקצוענים ומקצועני על) ואפשר אפילו לבחור בנותן חסות, שישמש כדרך קלה להשגת כסף - אך תחילה, יש להוכיח לו שאתם ראויים לייצגו, זאת, על ידי הבסת שחקן הבית של החברה. המפה והפרטים שעליה מוצגים בצורה נוחה וקלה להבנה ולשיטוט.
השחקן מתחיל במקום האחרון (100) בדירוג העולמי והמטרה היא להביאו אל המקום הראשון. כדי להגיע לשם יש לשפר את היכולות. ישנן ארבע יכולות עיקריות, שבכל אחת ניתן להגיע עד לחמישה "כוכבי אימון": מכת פתיחה, חבטה כפית (עם פנים היד), חבטה גבית (עם גב היד) ו-volley (החזרת הכדור לפני שהוא נגע בקרקע). שחקן מתחיל עם 14 כוכבים במאגר, אותם מפזרים ליכולות השונות במידה ומתאמנים עליהן.
האימון מורכב ממשחקון שבו תצטרכו לפגוע במקומות מסוימים במגרש בעזרת היכולת הרלוונטית ותוך פרק זמן קצוב, יתווסף כוכב מהמאגר לשורת היכולת שעליה התאמנתם. אי אפשר להוסיף כוכבים נוספים למאגר מעבר ל-14 הראשונים, כך שבשום מקרה לא תראו שחקן ששולט בצורה מושלמת בכל היכולות.
המשחק נוטה להיות קל מדי
אחרי מספר אימונים נזכה לבחירה באחת ממספר יכולות משנה, כגון דיוק, תגובה טובה להנחתות, מהירות ריצה ועוד. גם הפעם לא נוכל לבחור את כל היכולות שמוצגות לנו - במצב המרבי, נוכל לרכוש רק ארבע מתוך 15 יכולות - וכך נוצר הבדל רחב אף יותר בין כישוריהם של השחקנים השונים.
כתוצאה מכך, ערך המשחקיות החוזרת נוסק למעלה בצורה משמעותית. בקריירה אחת נוכל להיות שחקן רב עוצמה שמנסה לגמור את המשחקים כבר במכת הפתיחה ובפעם אחרת ניצור דמות שמסוגלת להגיב לכל הנחתה בקלות ורק מחכה לטעות של היריב.
עיקרו של מצב הקריירה הוא משחק בטורנירים שונים, החל ממגרשי אימון של חובבנים וכלה באצטדיונים ענקיים עם עשרות אלפי אנשים. כמובן שלא נוכל לקפוץ מיד לרמה הגבוהה, אלא נצטרך לעשות את דרכנו במעלה הדירוג.
ככל שהדירוג שלנו יהיה גבוה יותר, כך יפתחו בפנינו תחרויות יותר יוקרתיות.
נדמה שהמשחק נוטה להיות קל יחסית ושחקן משופשף יוכל לסיים את הקמפיין כולו בכ-12 שעות, גם רמת הקושי הגבוהה ביותר קלה יחסית למה שציפינו, ולמרות שהמתחרים הציגו אתגר קשה, הם לא היו בעייתים עד מאוד.
גרפיקה מרשימה
המשחק משתדל לגוון עד כמה שאפשר, בתחומים רבים. גם על המגרש עצמו נמשך הגיוון, עם לא פחות משישה סוגי חבטות. ההבדלים ביניהן קטנים במבט ראשון, אבל עם הזמן לומדים שהם למעשה בעלי משמעות, וחשוב להתייחס אליהם אם רוצים לנצח. לא רק סגנון החבטה חשוב, המיקום במגרש משנה לא פחות. חבטה מקצה המגרש, שעד שתגיע ליעדה אפשר ללכת לשתות כוס קפה, אינה דומה למכה שנעשית ממש על הרשת ועליה צריך להגיב בתוך שנייה או שתיים.
קל להבין מה צריך לעשות, אבל צריך לשחק במשך מספר שעות ולהתאמן, כדי לבצע את המהלכים כראוי. כאן מצוי הישגו הגדול של המשחק, שמצליח להפוך התמודדות מונוטונית לאירוע מותח שבו כל תזוזה חשובה והבחירה חייבת להיעשות במהירות ובכישרון.
עד כה דיברנו על המשחקיות הנהדרת, אך מראהו של המשחק תורם לא פחות. הדרך בה השחקנים נעים, חובטים, רצים ומגיבים למתרחש על המגרש, מרשימה מאוד; ב-Top Spin, כל תנועה מחושבת ובנויה למופת. כל השחקנים נעים בצורה שנראית זהה לחלוטין למה שמתרחש על מגרש אמיתי, ואולי ההישג הכי גדול - בצורה חלקה לחלוטין.
לא תראו שחקן שמנסה לחבוט בצורה אחת ופתאום האנימציה משתנה כדי להציג תנועה אחרת לגמרי כמו, נאמר, קפיצה לכדור. חוץ מזה, הקהל התלת מימדי מוסיף הרבה, אם במחיאות הכפיים ואם בעצם הימצאותו באזור. עם זאת, לו היו בו יותר דמויות שונות, היה זה קהל משכנע ומוצלח יותר.
חשוב לציין שלמרות הפירוט הגרפי, המשחק רץ בצורה חלקה על הגדרות גבוהות, וחוץ מפעם אחת בלבד, לא הראה סימני האטה. בנוסף, זמני הטעינה סבירים ולא נמשכו יותר ממספר שניות. לעומת כל אלו, דווקא הצד המוזיקלי לוקה בחסר, ובמהלך המשחק לא נשמעים לא קריין ולא מוזיקה.
משחק ראוי
למרות שה-AI של המשחק עושה, באופן כללי, עבודה לא רעה בכלל, אין כמו יריב אנושי להתחרות מולו ומול הטריקים המלוכלכים שלו. וכאן, לצערנו, התמונה קצת פחות זוהרת. שלא כמו גירסת ה-Xbox שזכתה להצלחה גדולה על שרתי Xbox Live, התמיכה בגירסת ה-PC היא רק דרך Gamespy Arcade, שירות המשחקים של Gamespy.
אם זה לא מספיק, כדי להתחיל משחק מולטי חייבים לצאת לחלוטין מהמשחק ולהפעילו דרך GS Arcade. כמו כן, בכל פעם שתסתיים התמודדות, המשחק יסגר ותמצאו עצמכם שוב ב-GS Arcade. שירות הזה אינו לטעמנו, אך ריבוי המשתתפים בפני עצמו הוא חוויה מהנה בהחלט.
מי שישחק דרך GS Arcade, או שיש לו רשת פנימית, יגלה שהמשחק הופך להיות הרבה יותר מאתגר במצב הזה.
Top Spin הוא משחק מחשב ראוי לשמו, שכל חובב ספורט חייב לפחות לנסות אותו. יש בו את העומק שמצדיק את ההשקעה של בילוי כל שעות המשחק איתו, והוא מצליח למשוך אתכם אליו ל"רק-עוד-משחק-אחד-אחרון" כמו שרק המשחקים הטובים ביותר יודעים לעשות.
קל לראות שאנשי צוות הפיתוח עבדו רבות כדי ליצור משחק שיציג את חווית הטניס בצורה מעניינת ומרתקת, ואפילו אני - אנטי טניסאי מוצהר - מצאתי את עצמי נמשך אליו שוב ושוב. Top Spin הוא ממש לא סתם ספין, אלא משחק ששייך לטופ, ובצדק.