ברוכים הבאים לחושך והאימה הרומנטיים של Vampire: The Masquerade, משחק תפקידים שולחני, שטוען כי ערפדים, אנשי זאב ורוחות רפאים חיים בינינו, במעין עולם בתוך עולם.
על הקונספט הזה מבוסס Vampire: The Masquerade - Bloodlines של Troika, וכבר מהתחלה ניתן לחוש בנאמנות הרבה של הכותר לאביו השולחני.
השחקן מתבקש לבחור אחד מבין שבעה גזעי ערפדים מגוונים וקודרים, שההתעסקות ביצירת דמות המבוססת עליהם מכניסה את השחקן לאווירה המתאימה.
משפחת הטורדור, לדוגמה, היא התגלמות התפיסה הרומנטית של הערפדים: יצורים אפלים וקטלניים, אך מעודנים וחובבי אומנות, שלא איבדו קשר עם אנושיותם. הם מצטיינים בחלקלקות לשון ואומנות הפיתוי, אך אינם מורגלים בלחימה.
הוונטרו הם מנהיגי הקמרילה, קפיטליסטים מורמים מעם, שאינם מסוגלים לשתות דם של יצורים נחותים. הם שליטי השיחה בכל מצב, ויכולים להשתמש בכוחם ודרגתם כדי להביא אחרים לעשות כמצוותם.
בחירת היכולות משפיעה על המשחק
מגוון הגזעים מספק, והם שונים במראה ובתכונות. לבחירת המשפחה יש השפעות מרחיקות לכת על המשחק, יחסי הגיבור עם הדמויות, ופתרון הקווסטים. ההבדלים מעניקים ל-Bloodlines - שמציע עשרות שעות משחק - ערך למשחקיות חוזרת. השחקן יוכל לפתח את דמותו בכיוונים שונים לאורך הדרך, על ידי השקעת נקודות ביכולות ומיומנויות שונות.
כישרונות שונים יסייעו בפתירת בעיות באופנים נבדלים - בין אם בהתגנבות, שיחה או הכאה נמרצת. אך במרבית המקרים אין טעם להתמקצע ביכולות שיחה מפותחות, מאחר והן לא יסייעו לכם להתמודד עם אתגרים רבים. לרוב, התמקצעות בכישרונות כמו הפחדה ופיתוי יפתחו נושאי שיחה ואפשרויות התקדמות ויאפשרו לפתות קורבנות, אבל לא יוציאו אתכם מבוץ שנקלעתם אליו.
בשורה התחתונה, כדאי להתחיל עם דגש על לחימה פנים אל פנים, ולכן קשה להגיד שכל דמות תהיה מאוזנת מבחינת המשימות השונות. גם לניצול כישרון התגנבות ופריצת מנעולים יש יותר משקל בהתגברות על בעיות, ולכן לשון חלקה פחות יעילה.
למרות זאת, השיחות ב-Bloodlines חשובות מאוד, בעיקר מבחינה סיפורית ואווירתית. הדיאלוגים הם לב ליבו של הכותר, ומסייעים לרתק את השחקן לעולם הערפדים. הדמויות נעות בין מצחיקות, אקסצנטריות ומאיימות, שכולן מדובבות לעילא. הקולות ריאליסטיים, טוני הדיבור טבעיים ונכונים, והדיאלוגים כנים ואמיתיים, למרות הנושא. גם הומור לא נעדר מהשיחות, והכותבים הלצות ארעיות והתייחסויות לתרבות הפופ, כדי לקשור את העולם הדמיוני לחיי היומיום, ולתת תחושה שמדובר בתרחיש הגיוני לחלוטין.
מודל דמויות מרשים ומפורט
את השיחות המרתקות משלימים מודלי הדמויות המפורטים. Bloodlines נבנה על מנוע ה-Source של Valve, שפותח ל-Half-Life 2. רמת הפירוט בפני הדמויות מרשימה מספיק כדי להעניק את האפקט הרצוי. הן יעוותו פניהן בכעס או יחייכו בשביעות רצון, יטו את ראשן וישרבבו שפתיהן. אנימציות הפנים מעוררות את השיחה לחיים, ומסייעות ביצירת אווירה מרתקת.
יצירת אווירה היא בהחלט המטרה הבולטת במשחק, המתרחש בגירסה אפלולית ומאיימת של לוס אנג`לס, ומציג חסרי בית, זונות, אנשי עסקים מושחתים, פוליטיקאים תאבי בצע ועוד. החספוס, הדיכאון וחוסר האונים שמשדרת העיר רבי עוצמה, ועומדים בקו אחד עם האווירה והרעיון הכללי של המשחק השולחני.
חבל רק שהעיר אינה בנויה היטב. לא מדובר במרחבים פתוחים, וכל אזור מחולק לנקודות עניין ספורות, בהן משוחחים עם אנשים, מבצעים משימות או רוכשים ציוד כמו כלי נשק או אמצעי פריצה. אין יותר מדי מקומות "להסתובב" בהם, אנשים לדבר איתם, והרחובות ריקים ממכוניות - מצב שאינו מתקבל על הדעת. אפשר להסתכל על הריקנות כתוספת לתחושת הבדידות המאפיינת את Bloodlines, אבל לרוב זה עניין מעיק, שגורע מהאטרקטיביות של המשחק.
חוסר אחידות גרפי וקולי
העיר מתאפיינת בחוסר אחידות עיצובי. נראה שעל האזורים השונים עבדו כמה צוותי גרפיקה שונים. יתרה מזו, נראה כי רמת הכישרון משתנה, שכן לא כל הסביבות עומדות באותה רמה. המשחק נראה טוב, עם טקסטורות חדות ורקעים עשירים, אך אז עוברים מבניין דירות מעוצב ויפהפה למגדל משרדים לא מעוצב ואפרורי.
חוסר האחידות מורגש גם בפס הקול, שמורכב משירים טעוני אווירה של כמה אמני רוק מחתרתי/תעשייתי, הבולט בהם הוא Ministry, שיצרו שיר במיוחד למשחק. הטרקים נשמעים בעיקר במועדונים המפוקפקים שפזורים בעיר. המוזיקה המקורית תפלה ופחות מוצלחת, והאפקטים הקוליים כושלים. צעדים, טעינת כלי נשק וירי, שיסוף בסכינים, פתיחת דלתות - הכל נשמע מלאכותי, והצלילים נשמעים ללא קשר להתרחשות על המסך.
משימות חכמות ועלילה משכנעת
השמירה על האחידות משתפרת בקווסטים. יש לא מעט משימות, שרובן חכמות, מתוכננות היטב ומגובות בעלילה משכנעת ומעניינת, שתרתק אתכם לאורך זמן. חלקן אפילו ישפיעו על ההתקדמות, המקומות והמשימות שייפתחו, וכמובן על סוף המשחק.
הקווסטים מתרחשים בסביבות ואזורים מעניינים ומעוצבים, ודורשים לחשוב, להתגנב, לפרוץ דלתות וסיסמאות, לשקוד על רמזים ולחקור סימנים מוזרים והתרחשויות. בנוסף, במסגרת רבים מהקווסטים יש כמה משימות רשות, שאפשר למלאן כדי להשיג מידע נוסף או לצבור ניסיון.
באחת המשימות המוקדמות, לדוגמה, יתבקש השחקן לחדור לבית מלון רדוף רוחות, שבעברו סדרת אירועים מזעזעים. הביקור במבנה הנטוש וההרוס מבטיח חוויה אחוזת תזזית, והדיבוק ששוכן במלון ימרר את חייכם בפיצוץ נורות ואביזרים חשמליים, העפת תמונות וכסאות במסדרונות, ועוד.
מנגנונים לא מלוטשים
רוב המשימות המעניינות מתרחשות בשלב מאוחר במשחק, ובשעות הראשונות דרושה סבלנות למשימות המשמימות. אחד הקווסטים המשעממים יותר התרחש במוזיאון. מדובר במבוך ארוך ומפותל, שכל החדרים והמעברים בו זהים ומשעממים, ולא ברור לאן להמשיך.
ביצירת תחושת הבלבול עוזר גם יומן המשימות שמנהל המשחק באופן אוטומטי. הטקסטים אינם מסייעים, ולעיתים אף אינם מתעדכנים בפרטים חשובים שמגלה הדמות. ממשק היומן נראה כאילו נבנה במהירות על ידי צוות הפיתוח, והתיעוד הוא גיבוב של תיאורי משימות, ללא סינון מלבד חלוקה לאזורים בהן התקבלו.
היומן הוא רק חלק שולי ממכלול מנגנוני המשחק שאינם מלוטשים. כבר בהתחלה ניתן לחוש שממשק התנועה אינו הדוק ונוח, אלא קופצני ואחוז תזזית. ניתן לשלוט בדמות בגוף ראשון או שלישי, כשהמעבר לאחרון פוגע בביצועים. השליטה במשחק מגוף ראשון היא המצב העיקרי, והדרך היחידה להשתמש בכלי ירי.
אך נשק חם הוא עסק בעייתי ב-Bloodlines. לא רק שהממשק אינו טבעי, אלא שיעילות האקדחים והרובים מוטלת בספק. כדי לקבל ביצועים טובים, צריך אצבע מהירה על העכבר וסטטיסטיקות גבוהות, שהרי מדובר במשחק תפקידים. ובמקרה של Bloodlines, כדי להגיע לרמת ירי מספקת - יש להשקיע נקודות בכישורים בשימוש בנשק חם.
מערכת לחימה לא אידיאלית
גם קרבות פנים אל פנים אינם מנוהלים בצורה אידיאלית. כשמשתמשים באגרופים, אלות, סכינים או חרבות, יעבור המשחק למצב גוף שלישי, וניתן לשסף את האויבים, וליצור התקפות שונות על ידי הקלקה בצירוף מקשי הכיוונים, וליצור כך רצפים. השליטה לא מדויקת וקופצנית, והמצלמה מרקדת בפראות.
שימוש בכוחות ערפדיים (Disciplines) מוסיף עומק ועניין לקרב. אפשר, למשל, לגרום להתרחשות להאט, במעין אפקט Bullet-Time שמאפשר להתחמק ביתר קלות ולהתקיף במהירות או לשסות להקת עטלפים בערפד אחר. יש נוכחות נאה ל-Disciplines ב-Bloodlines, אך הם אינם מספיקים כדי ליצור מערכת קרב מעניינת ומספקת.
האנרגיה המשמשת את הכוחות הערפדיים, היא דמם של אחרים, והדמות חייבת אספקה קבועה של דם. חלק מגזעי הערפדים יכולים להתקיים על דם חיות או שקיות פלזמה, אבל לרוב יש צורך בקורבן אנושי.
מאחר ואסור לתקוף עוברים ושבים ללא אבחנה (זו עבירה על חוק הקמרילה, שמביאה לפסילה במשחק), עדיף לפתות קורבנות פוטנציאליים לפינה אפלה, ושם לבצע את זממכם.
אך גם לאחר שמוצאים מקום מבודד, כדאי להיזהר. ריקון הקורבן מדם שמור רק ליצורים נאלחים, כמו הסאבאט, למשל, ערפדים אלימים, שאין להם כבוד לחוקי המסכה, ומחוברים לצד החייתי שלהם. ריקון קורבן מדמו או תקיפה של חסר אונים ירחיקו את הדמות מהאנושיותה, ואובדן צלם אנוש יביא לאיבוד שליטה על הדמות. שילוב האלמנטים של ה-Masquerade והאנושיות ב-Bloodlines מסייעים כמנגנוני משחק מאזנים.
לא מספיק מלוטש
הנאמנות של Bloodlines ל-Vampire: The Masquerade מאפשרת לו לעשות כל מה שמשחק תפקידים אמור לעשות: יש לו עלילה מעניינת, עולם מרתק ונאמן למשחק התפקידים עליו הוא מבוסס, משימות חכמות ומסקרנות ודיאלוגים כתובים היטב, המדובבים באופן נפלא.
למרבה הצער, הכותר אינו מלוטש דיו בכל הקשור למנגנוני האקשן, והחוויה לא מהנה מבחינה משחקית. לחובבי משחקי תפקידים, יספיקו העלילה והדיאלוגים, שיסייעו להתגבר על השליטה הרעועה והביצועים הטכניים הירודים. בשנה יבשה מבחינת כותרי תפקידים - זה כבר טוב.