על ביצים וטלפונים סלולריים

פעם הכל היה יותר תמים ופשוט. היום לעומת זאת מופעלות על האזרח הקטן מדי יום מניפולציות שיווקיות סמויות מבלי שמישהו ייתן עליהן את הדעת. ככה אנחנו מקבלים את הגזירות של כרישי שיווק למיניהם בשלוות נפש. אבל מי, לעזאזל, אחראי לזה?

כשתשומת הלב הכללית מופנית אל הרעש והצילצולים של קמפיינים כאלה או אחרים, מתרחשים להם מתחת לפני השטח פשעים קפיטליסטיים אמיתיים שמכניסים לבעלי ההון עוד כמה מיליוני דולרים על חשבון האזרח הקטן.

 

היום, מסתבר,  אין מי שיגן עלינו, ואפילו אירגוני הצרכנות הפכו לחלק מהממסד תחת התחפושת של "המועצה לצרכנות". בכתבה זו הייתי רוצה לחלק את העולם בצורה פשטנית ל-"פעם והיום" ולהצביע על שתיים מתוך עשרות תופעות רחוקות מאור הזרקורים, וכל כך חמקניות שהן מצליחות לברוח אפילו מתשומת הלב שלנו.

 

ביצים טריות וסופר טריות 

 

פעם האוטו שלנו היה גדול וירוק והביא הוא לתנובה ביצים וחלב. פעם היינו משלמים סכום קבוע ומסובסד עבור ביצים סופר טריות הישר מהלול. היום, לעומת זאת, אתה נכנס לסופרמרקט, מסתובב לך בין המיית הקירקורים האנושית, מושיט יד אל חבילת הקרטון האפורה והחביבה, ואז, לפתע, חבילת ביצים סופר טריות מנצנצת לך באריזה זהובה. או-קיי, אז מה אני מחזיק ביד? אתה שואל את עצמך, ביצים באושות?

 

ואז אתה נזכר שראית בחדשות תמונה בה משמידים חקלאים מיליוני ביצים טריות רק כדי לשמור על רמת המחירים. שוב, רמת המחירים. אז מלה לי אליכם, מגדלי הביצים: מילא שאתם לא תורמים את הביצים המושמדות לבתי תמחוי או בתי יתומים, אבל הרי יכולתם לפוצץ את השווקים בביצים טריות טריות ולהשמיד את הפחות טריות, לא חבל? וכאן בדיוק המקום לשאול, למה ליצור שני סטנדרטים של מחירים? למה פתאום יש לי מבחר של ביצים רגילות וביצים סופר טריות? מי מפסיד מזה אנחנו יודעים. אנחנו כמובן. אבל מי מרוויח ממהלך מטופש שכזה. אולי תנובה? אולי.

 

למי צלצלו המזומנים?

 

יש לי חבר טוב, עיוור, בן אדם עם כל היתרונות האפשריים. אבל מה לעשות? לראות טלוויזיה הוא לא יכול. אז בצר לו הוא פיתח תחביב להתקשר לתחנת הרדיו ולהביע את דעתו על ענייני היום. זכותו המלאה, לא? עד כאן הכל טוב ויפה, אבל מה הוא מספר לי? שפעם, כן פעם, הוא היה מחייג לתחנה, נתקל בצליל תפוס מעצבן, מתעצבן, מחייג שוב, שוב תפוס, ואז סוף סוף כשהוא היה תופס את המפיק של התוכנית, רק אז הוא היה מחוייב בשיחת בזק ובסכום סמלי של 14 אגורות לדקה.

 

ומה קורה היום? היום התחילו לצוץ להם כל מיני מספרים סלולריים שתפסו את מקומם של הטלפונים הישנים והטובים. טוב, אז נניח שתחנות הרדיו עברו לשדר מגבעות שכוחות אל שטלפונים קוויים לא מגיעים אליהן, אבל מה קרה שפתאום עונים שם כל כך מהר. ולא, אלו לא אנשי ההפקה שעונים. זה תקליט. 

 

ככה זה עובד: מייד קולטים אותך לפורטל, ואתה מתחיל לשלם 70 אגורות לדקה, ומכאן ואילך מתחיל התקליט לגזול אותך במקצוענות ואומר לך בקולו הווקאלי: "ההפקה עסוקה בשיחות קודמות, אנא המתן ושלם 70 אג' לדקה, אין בכוונתנו לענות לך ב-70 הדקות הקרובות".  

 

ושוב, מי מפסיד כאן חוץ מהחבר שלי כולנו יודעים, אבל מי מרוויח? אני לא רוצה להגיד שקיימים הסכמים בין חברות התקשורת לבין תחנות הרדיו האזוריות של הרשות השנייה בהם מפצים את התחנות לפי מספר הכניסות. למה שאני אגיד את זה? אני עוד עלול להסתבך בתביעת דיבה.

 

אבל כן הייתי רוצה להתקשר לבחור הזה ששינה לנו את העולם מפעם להיום. אני חייב להגיד לו משהו, ומצידי שיחייב אותי ב-100 שקל לדקה, בכל מקרה יש לי להגיד לו רק שתי מילים ולנתק...