חדרה מעולם לא הייתה כוס התה שלי. הכפר הקטן שהפך לעיר ענקית מזכיר לי בעיקר פקקי תנועה אימתניים וידיעות לא-משהו ברדיו. גם בנושא הקולינרי לא מציעה חדרה (ויסלחו לי המקומיים) שום דבר שאפשר לכתוב עליו הביתה, לכן הייתה ההפתעה שציפתה לנו בכיכר המרכזית, נעימה באמת.
בין שווארמה יוסי לפאלפל שמעון, בין הירקן לחנות הפיצוחים מסתתרת לה, ענווה ושותקת, האקדמיה לבשר ויין.
לא, לא באוניברסיטה עסקינן, אף לא במכללה מן הסוג החדש, כי אם במסעדה ייחודית הנושאת על גבה בית יין עשיר.
חיליק רוזמן, חדרתי גאה, בילה שנים רבות בלימודי אנתרופולוגיה אקדמיים. לאחרונה החליט להפוך תחביב ישן למקצוע והקים במו ידיו הענוגות "מקום טעים".
כבר עשר שנים הוא עוסק ביין. כאספן כפייתי הוא מבקר ביקבים בארץ ובעולם, טועם, מחליף דעות ומעלה בייבוא אישי יינות משובחים. תמיד חלם על מקום נעים ונאה בו יוכל הוא עצמו לבלות, לבשל, לארח וגם למכור לקהל הרחב יין מצוין מכל הסוגים. כיוון שיין טוב הולך עם אוכל טוב החליט רוזמן (בכינויו "הדיקן") לצרף לבית היין גם בר עתיר אלכוהול ומסעדה.
אנחנו הגענו לשם בערב סוער וגשום. הכניסה, החבויה בין קניון מרופט ומגרש לממכר מכוניות, לא נראתה מבטיחה מידי.
כשנפתחו דלתות הזכוכית ניגלה לעיננו (כמה משמח) עולם אחר. חלל גדול ואפלולי קידם את פנינו, על קיר שלם התנוססו מאות בקבוקי יין מסודרים, על באר העץ הגדול הסתופפו חובבי השתייה ושולחנות עץ קטנים ומזמינים קראו לנו לשבת.
אנחנו בחרנו את השולחן הקיצוני, זה שליד הפסנתר. על הקיר שמעלינו התנוסס ציור גדול של אלכסנדר פן ("כי יין הוא שיר") ולידו נחו בעדנה שלושת ספרי השירה שכתב בעל המקום.
בעוד אנו מתפעלים מן התפאורה הבלתי צפויה הביאה לנו מלצרית זריזה את התפריט. מבט קל לעבר הדבר הקטן שהחזקנו בידינו וצחוק גדול פרץ מן הגרונות. למנות ראשונות מציעה האקדמיה , תחזיקו חזק, כבד קצוץ, גפילטע פיש ולאניני הטעם גם רגל קרושה. למי שהחליט להשאיר את פולניה מאחוריו מציע התפריט מוסקה מבשר טלה, ברוסקטות, גלילת חציל עם גבינה ועוד.
השילוב המשונה דרש הסבר וחיליק אץ לסבר את האוזן. מסתבר כי האיש נולד לאב צ'כי ולאם תימניה.
כיוון שגמר בדעתו להגיש "אוכל טעים כמו בבית" הביא אל התפריט את כל המאכלים האהובים עליו. כ"מכור לאיטליה" החליט להציע גם כמה מאכלים משם.
בהמשך להמלצתו החמה הזמנו למנות ראשונות בלינצ'ס פטריות (לצמחונית) ובלינצ'ס ריאות (לקרניבור). המנות הגיעו קטנות, חמות וטעימות להפליא. ריח טוב של בישול ביתי אכן עלה מן הצלחות . כדי להתפנן עד הסוף לגמנו בהנאה מבקבוק המרלו מרידיאן 85' שהגיע לשולחן היישר מן הקיר שממול.
בעודנו מזמזמים עם דיויד ברוזה, שהתנגן לו ברקע אך לא הפריע לשיחה, הגיעו המנות העיקריות. סטייק סינטה מפולפל על מצע פירה בתוספת ירקות סתמיים (כמו בבית?) נגרס בהנאה ובמהירות. לעומתו נותר הפופייט (כן..כן זו המילה) שהסתבר כגלילת סינטה ברוטב דבש וקוניאק ממולאה בבשר טלה, ללא דורש. טורף הבשר שלקח ביס-שניים, טען כי המעדן המומלץ בתפריט, אינו עסיסי דיו.
בצלחת פירות הים שחו ה-מון שרימפסים טריים וטבעות הקלמרי היו צמיגות כדבעי. לא ניתן היה להחזיר את הצלחת ללא ניגובו היסודי של הרוטב המצוין בעזרת פיסות ג'בטת הירקות שהוגשו ליד.
שני אספרסו קצר, שליוו מוס פירות יער חמצמץ ,נתנו פינלה נאות. מסוחררים-קימעה יצאנו שוב אל הלילה הרטוב. קר היה בחוץ ושלטי הפיצוחים והפיצות הכאיבו בעיניים. "עפים מכאן מהר" סימנו אחת לשני, מה יש לנו, בעצם, לעשות בחדרה?
פתוח: שבעה ימים בשבוע, מ-10:00 בבוקר ועד אחרון הסועדים. בערבי חמישי מתקיימות הרצאות על יין שמלוות בטעימות אוכל ויין, תמורת 60 שקל בלבד.
מחירים: ראשונות - 15 שקל, עיקריות - 70-45 שקל, קינוחים - 22 שקל
מחירי היין: מעשרות בודדות לבקבוק ועד 5000 שקל ויותר
מיקום: דודו שמעוני 40 (כיכר מרכזית על כביש 4), חדרה
טלפון: 04-6248566