"ספר הדקדוק הפנימי" הוא ספרו השלישי של גרוסמן המתורגם לערבית ומופץ בארצות ערב. לפני כחמש שנים תורגם לערבית על-ידי חסן חדאר "חיוך הגדי", שהופץ בין היתר בשטחי הרשות הפלסטינית. שני תרגומים שונים לערבית של "הזמן הצהוב" יצאו לאור בשנים האחרונות במצרים ובארה"ב.
גרוסמן אישר להוצאת הספרים המצרית לתרגם את הספר כבר בשנת 1994, אך הוצאת הספר נדחתה עד החודש ככל הנראה בשל הנסיבות הפוליטיות. "אני משער שהזמן במצרים לא התאים לצאת עם ספר שכזה. המצרים נזהרים מאוד בכל הנוגע לפרסום ספרים של סופרים ישראלים. מועד הוצאת הספר נבחר בקפידה על מנת שההוצאה לא תיחשד, חלילה, באהדה לישראל", הוא אומר ומזכיר, "כאשר 'הזמן הצהוב' יצא לאור במצרים, ניפצו את חלון הראווה של חנות הספרים בקהיר".
גרוסמן מבין את החששות ואת ההתנהלות הזהירה ואומר: "זה בדיוק כמו השלום הזה, שהוא כל כך מסובך ולא בדיוק כפי שהיינו רוצים שיהיה. לאורך השנים נוצר מעגל קסמים שבו העוינות הקיימת גורמת לאנשים משני הצדדים לרצות פחות ופחות להיפתח האחד כלפי השני. שני הצדדים לא רוצים ששום דבר יפריע לסטריאוטיפים שנבנו, וזה מה מגבש ומקבע את הסטריאוטיפים בסופו של דבר. זה מאוד מצער".
גרוסמן שמח על הבחירה לתרגם לערבית דווקא את "ספר הדקדוק הפנימי" שכן לדבריו "זהו ספר שמדבר על הבטנה של הישראליות, על מבנה העומק שלנו ועל משפחה אחת קטנה, ירושלמית, של פליטים שאינם מרגישים בבית, גם לא בישראל. הם אנשים שהאדמה תמיד רועדת להם מתחת לרגלים, ואני חושב שאולי אם יקראו את הספר הזה במצרים, אולי יבינו עלינו דברים שאנחנו פחות מצליחים להעביר דרך העיתון. הדימוי שיש להם עלינו הוא מאוד מסוים ומוגבל ואני חושב שהספר מביא דימוי אחר ושונה לגמרי".
בימים אלה עמל הבמאי הישראלי ניר ברגמן ("כנפיים שבורות") על תסריט לסרט באורך מלא המבוסס על "ספר הדקדוק הפנימי" של גרוסמן. צילומי הסרט צפויים, כך על פי הפרסומים, להתחיל לקראת סוף שנת 2005. גרוסמן עצמו עסוק בימים אלה בכתיבת ספר חדש שבעניינו הוא מעדיף להחריש. "אני לא רוצה לדבר על ספר באמצע תהליך הכתיבה. זמן העשייה נועד לעשייה", הוא אומר.