בכתב התביעה מציינים התובעים נזקים של 70 מיליון שקל בהפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות בסך 5 מיליון שקל, וטיפול סיעודי בסך 8 מיליון שקל. בנוסף, מבקשים התובעים פיצויים בגין אובדן מלא של יכולת השתכרות, הפסדי פנסיה, קיצור תוחלת חיים ונזקים נוספים המוערכים במאות מיליוני שקלים. כתב התביעה משאיר לשיקול בית המשפט לפסוק את סכום הפיצויים.
כתב התביעה הוגש כנגד המפעל, מנהליו, משרדי איכות הסביבה והתמ"ת ואיגוד ערים לאיכות סביבה גליל מערבי, שהיו אחראים על הפיקוח על המפעל. התובעים מיוצגים על ידי עו"ד ארז שניאורסון ממשרד בר-און שניאורסון.
"הסיכונים הוסתרו מהעובדים"
בכתב התביעה נאמר, כי במשך שנים חשף המפעל את עובדיו לחומרים מסוכנים ורעילים, הידועים כגורמי מחלות קשות ומוות, תוך זלזול בוטה והתעלמות מוחלטת מהוראות החוק ומכללי הבטיחות המחייבים. בכתב התביעה נטען, כי במשך שנים הוסתרו מהעובדים הסיכונים האמיתיים הקשורים בחשיפה לחומרים אלו. כתוצאה מכך, נגרמו לעובדים נזקים קשים. כתב התביעה מציין כי, ממחלקות במפעל שמנו עשרות אנשים, בודדים נותרו בחיים, וכי עשרות עובדים חולים במחלות קשות, ביניהם גידולים סרטניים.
העובדים תובעים גם את רשויות המדינה האחראיות, שנמנעו במשך שנים לאכוף את החוקים והתקנות הרלוונטיים על המפעל, ולמעשה, התירו להנהלת המפעל לעשות ככל העולה על רוחה, תוך כדי עצימת עיניים מוחלטת. כתוצאה מעצימת העיניים, כמעט ולא בוצעו בדיקות סביבתיות, ניטורים ובדיקות רפואיות תקופתיות לעובדים, כולם הכרחיים ונדרשים על פי דין. כשבוצעו בדיקות כאלו, הן היו בתדירות נמוכה מהנדרש בחוק ורק לחלק מהעובדים, ובעשרות מקרים הוחזרו לעבודה עובדים שלקו בהרעלה.
"קרקע המפעל מזוהמת לחלוטין"
בנוסף, מדגימה שנלקחה מחפירה באדמה בשטח המפעל נמצא כי קרקע המפעל מזוהמת לחלוטין, ומכילה 14,749 מ"ג כספית לק"ג, פי 1843 מהמותר על פי דין.
התובעים מציינים כי בתהליכי הייצור במפעל נעשה שימוש ומיוצרים חומרים רעילים ומסרטנים, ביניהם:
טרם הוגש כתב הגנה.