מאסר עולם ל"בילבי" שרצחה את חברה בשיפוד

באוגוסט 2003 הצטיידה אריקה אורבוש-פישקין, המכונה "בילבי", בסכינים ושיפודים, ודקרה למוות לעיני בתה את חברה לחיים, כשהמאהבת כלואה בחדר הסמוך. במשפטה טענה: "רצחתי אותו, אבל הוא רצח אותי במשך שנים"

בית המשפט המחוזי בחיפה גזר בצהריים (יום א') מאסר עולם על אריקה אורבוש-פישקין, בת 36, שרצחה את בן זוגה בדקירות סכין ושיפוד. בנוסף נגזרו עליה עוד חמש שנות מאסר בגין עבירות נוספות שביצעה.

הרצח אירע ב-2 באוגוסט 2003, ביום שבת. פישקין, המכונה "בילבי", הגיעה לחוף הים בקריית ים בשעות שלפני הצהריים, עם בתה שנולדה במהלך השנים בהן חייתה עם הנרצח. בחוף הים שהו באותה עת המנוח, דניאל טטרואשווילי, שבילה עם נערה עמה ניהל מערכת יחסים רומנטית. פישקין החלה לקלל את המנוח ואת הנערה, ואף נשארה במקום עד שעות אחר הצהריים.

מחוף הים המשיכו המנוח והנערה לדירתו של הנרצח בקריית ים. פישקין הלכה לעומת זאת לביתה בקריית מוצקין, שם הצטיידה בשיפוד מתכת גדול, חמישה סכינים ופצירה, ויצאה לדירתו של טטרואשווילי.

כשנכנסה לדירה הורתה "בילבי" לנערה להיכנס לאחד החדרים ולסגור את עצמה שם, ודקרה את טטרואשווילי בחזהו עם שיפוד המתכת. במשך כשש שעות נותרה "בילבי" בדירה, כשהיא משתוללת, שוברת חפצים, מקללת, ומדי פעם דוקרת את טטרואשווילי בסכין נוסף. במהלך השעות בהן התעללה פישקין במנוח, היא אף עצרה את מסכת הדקירות כדי להכין ארוחת ערב לבתה, שהייתה עמה במקום.

בסופו של דבר, סמוך לשעה 20:00 בערב, איפשרה "בילבי" לנערה להזמין אמבולנס, וזאת לאחר שדקרה את טטרואשווילי לפחות שמונה פעמים במקומות שונים בגופו. היא גם טרחה להודיע לו כי בכוונתה להניח לו לדמם עד מוות, "עד שתהפוך להיות סגול".

מיד עם הגעתו של האמבולנס ברחה "בילבי" מהמקום ונסעה לאילת, ולמחרת שבה לצפון. בסמוך לשעות הערב נלכדה בקרבת בית הוריו של טטרואשווילי בקריית אתא. לשוטרים, שהצליחו לעצור אותה רק לאחר מאבק, סיפרה כי הגיעה לוודא מה עלה בגורלו של טטרואשווילי.

"רצחתי אותו, אבל הוא רצח אותי במשך שבע שנים"

במהלך משפטה גוללה פישקין מסכת ארוכה של השפלות ואיומים שספגה מצד המנוח ובני משפחתו. לדבריה, הוא לא התיר לה לצאת מהבית או לעבוד, דרש שתלך בראש מושפל והסביר לה: "אשה צריכה להיות בבית, להקשיב ולעשות כל דבר לבעל, ולא משנה מה הוא עושה, אם הוא מרביץ, או צודק או לא צודק, או אפילו הולך".

לדבריה, בעת שחייתה בבית הוריו לא יצאה כמעט מחדרה. "כמעט כל שבוע הוא היה מרביץ לי... הוא אפילו הוציא עלי אקדח והוריד לי את הבגדים וסחב אותי קילומטר בשיער בשדה בקריית אתא", סיפרה. 

בנוגע למעשה הרצח עצמו טענה פישקין כי הביאה את הסכינים לבית המנוח כדי להרוג את עצמה וכדי להשתיק אותו, כדי שתוכל לומר את דבריה לפני שהיא מתאבדת, וכדי שתוכל להתגונן אם ירצה להכותה. "רצחתי אותו, אבל הוא רצח אותי במשך שבע שנים", טענה.

השופטים, נשיא בית המשפט מיכאל לינדנשטראוס, שמואל ברלינר וברכה בר-זיו, קבעו כי מדובר ברצח מתוכנן, היות שהלכה לביתה, הביאה את הסכינים, ותהליך הרצח עצמו ארך קרוב לשש שעות.

בגזר הדין כתבו השופטים כי כל אלה "יש בהם כדי להצביע על קיום ההחלטה אצל הנאשמת להמית, ועל רצונה להביא למות המנוח... הנאשמת תיכננה לגרום למותו של המנוח והבינה את חומרת מעשיה". השופטים דחו את טענת הסניגורית, עו"ד עינת שרם תוסיה-כהן, כי הנאשמת לא הייתה מודעת למעשיה בגלל מצבה הנפשי. שלושה פסיכיאטרים שבדקו את הנאשמת קבעו כי הייתה שפויה בעת ביצוע הרצח.

עוד ציינו השופטים כי "הנאשם שבפנינו אינו המנוח ואופיו, גם אם היה כזה כפי שנטען, לא היה במעשיו כדי לתת צידוק למעשי הנאשמת או להיות גורם בהפחתת עונשה".

מלבד אשמת הרצח, הואשמה פישקין גם בכליאת שווא, התעללות בקטין, החזקת סכין, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בגין עבירות אלו גזרו השופטים על פישקין עוד חמש שנות מאסר שירוצו בחופף למאסר העולם.