איריס בק: אני לא מהמוותרים

לאיריס בק יש כל הזמן שלושה כדורים באוויר: הכדור הראשון הוא הילדים שלה, שלפעמים לא קל להם שהיא לא תמיד שם; השני הוא העבודה שלה – סמנכ"ל שיווק בפרטנר - שמחייבת אותה להוכיח את עצמה כל הזמן לגברים שסובבים אותה; השלישי הוא איריס בק, ועליו היא לפעמים מוותרת; ראיון עם בחורה בת 39 שהשמים הם בהחלט לא הגבול שלה

"כשעמיקם היה מנכ"ל שטראוס, הוא היה נכנס לחדר בימי שלישי ואומר לי: 'את רואה את שדרת העצים הזאת שם? תבחרי עץ. זה העץ שאני תולה אותך עליו אם את לא מביאה לי את היעדים בסוף החודש', צוחקת איריס בק.

 

הדימוי המשועשע של עמיקם כהן, היום מנכ"ל פרטנר, נותר כנראה חרוט היטב בלבה של בק. אמנם, גלידות רבות יוצרו בשטראוס מאז הימים בהם כיהן כהן כמנכ"ל החברה ובק תפקדה כמנהלת תחתיו, אך אותה נחישות שטראוסית מפעמת בה גם היום. כהן, שעבר להקים את חברת הסלולר פרטנר ומכהן כמנכ"ל החברה עד היום, צירף אליו לפני כשנתיים את הצעירה המרשימה שהכיר בשטראוס ומינה אותה לסמנכ"ל השיווק בפרטנר. בק, שמונתה כחברת ההנהלה הצעירה ביותר בחברה, זינקה ללא היסוס למים הסוערים של זירת הסלולר רוויית הקרבות.

 

ההתחלה לא היתה קלה. בן לילה הפכה בק, אמא לשני ילדים (יונתן בן 13, איתמר בן 9 וחצי) האישה הבכירה ביותר בתעשייה הסלולרית, כשהיא נכנסת לנעליו הגדולות - יש שיאמרו מיתולוגיות - של קודמה בתפקיד, יעקב קדמי. הסביבה הגברית-סחבקית הנוקשה של דור המייסדים בפרטנר התקשתה בתחילה לעכל את הצעירה הנמרצת, והיא מצידה עבדה ימים כלילות כדי ללמוד את העולם החדש אליו נחתה ולהוכיח את יכולותיה. "המעבר לא היה פשוט", היא מודה, "היה לי הרבה חומר להשלים וההתחלה לא היתה לי קלה, חד משמעית".

 

היה רגע שבאת לעמיקם ואמרת לו תשמע, זה גדול עלי?

 

"לא, אבל היו קשיים. לא, לא אמרתי שגדול עלי. אני לא מוותרת. אני לא מהמוותרים. אבל אמרתי שאני צריכה עזרה".

 

קצת היסטוריה: בק, 39, נולדה בחיפה, בת להורים עולי מרוקו. "אני בעצם ילדה טובה חיפה", היא צוחקת, "בת בכורה, יש לי שני אחים. בהתחלה גרנו בנווה שאנן ואחר כך באחוזה. אבא שלי נגר במקצועו, אבל ב-30 השנים האחרונות בערך יש לו חנות תכשיטים. אמא שלי ויתרה על קריירה והלכה לעבוד איתו בחנות. הסיפור של ההורים שלי הוא בעיני סיפור נפלא: הם במוצאם ממרוקו והם גידלו כאן שלושה ילדים, והם לא - יו, זה ממש מרגש אותי להגיד את זה - אבל להם אולי לא ניתנה ההזדמנות למצות את הפוטנציאל האישי שלהם. אבל הם מאוד מאוד הקפידו ששלושת הילדים שלהם כן ימצו את הפוטנציאל שלהם, ואני חושבת שהם אנשי חזון מדהימים. ובאמת יצאנו, שלושת הילדים, חמסה חמסה. זה ממש מרגש אותי. איזה קטע, אף פעם לא דיברתי על זה".

 

לאחר שסיימה תיכון התגייסה בק לחיל האוויר, ולמדה מקצוע שנקרא מערכות ניווט מוטסות. אז, אולי, למדה את השיעור הראשון והחשוב בקריירה שלה: העולם, כך הסתבר, אינו מקום מפרגן במיוחד עבור אישה שאפתנית כמוה. "היה פרויקט של ללמוד מערכת חדשה בחוץ לארץ, וחיפשו מהנדס והנדסאי לנסיעה. אני הגשתי מועמדות, בגיבוי מלא של המפקדים שלי. טו קאט דה לונג סטורי שורט, אמרו לי: 'את לא מאושרת לנסיעה, כי אף פעם לא נסעה חיילת'. אז אמרתי: 'סליחה, אתם שולחים אותי לדת"קים (דיר תת קרקעי, האנגר למטוסי קרב - ג.ק) בלילה, לתקן בגריז וזה, זה לא מקובל עלי. זו לא תשובה, שאף פעם לא נסעה חיילת'".

 

בק הצליחה לכופף את המערכת וזכתה בנסיעה הנכספת. היא בילתה 4 חודשים בארה"ב ולמדה את המערכת, וכשחזרה לארץ לימדה את הטייסים הישראליים איך להשתמש בה.

 

איך הגעת מלהיות ילדה טובה חיפה לעולם העסקים?

 

"הלכתי לאוניברסיטה בחיפה ולמדתי תואר ראשון בכלכלה, והמשכתי לתואר שני בחשבונאות פיננסית. הייתי בת 27, כרסי כבר תפחה עם יונתן, וידעתי שאני רוצה ללכת לכיוון של שיווק. דרך פרופ' יהושע ליברמן, שעשיתי אצלו את התזה, הגיעו קורות החיים שלי לעופרה שטראוס.

 

"התקבלתי לעבודה בשטראוס בתור עוזרת של עופרה, ואחרי 3 חודשים מוניתי למנהלת מוצרים בגלידה. הייתי שנתיים וחצי בתפקיד שהיה מרתק, אחד התפקידים הכי כיפיים שהיו לי אי פעם בימי חיי.

 

"בתור מנהל מוצר אתה יושב בתוך מרכז עצבים: אמנם אין לך כמעט סמכויות, אבל אתה צריך להניע את כל המערכת משלב הרעיון עד מוצר בפועל, וזה להמציא רעיונות, לעבוד עם האנשים הטכניים ולעשות פורמטים מדליקים לכל מיני גלידות.

 

"אני חושבת שנקודת הציון המשמעותית הבאה היתה העובדה שגלידת שטראוס נכנסה לשותפות עם יונילוור העולמית. די בדחיפה ובאמת באמונה גדולה של עופרה ושאול שלח, שהיה הבוס שלי אז והיום הוא מנהל חטיבת הממתקים, התחלנו להחדיר מותגים לארץ. זה היה להשיק את מגנום, סולרו, קורנטו, את כל המותגים. עכשיו אולי זה לא נשמע מרגש, אבל זה היה סופר מרתק. גם להיפרד מכל מיני נכסי צאן ברזל וגם לעבור איזה שהוא טרנזישן בראש: איך אפשר לוותר על המילה טילון, למשל? זה סימן מסחרי רשום שלנו. אבל מה זה? טילון זה גנרי? זה מוצר? טילון זה מותג?"

 

בק מונתה כחברת הנהלה וכמנהלת שיווק בחטיבת הגלידות, ונשארה בתפקיד כמעט ארבע שנים.

 

"שטראוס זה חריצות", היא מספרת בהתלהבות, "זה משהו שטבוע בי, חריצות. אני זוכרת שמיכאל (שטראוס - ג.ק) היה נכנס והיה אומר: 'נו, מה קורה?' אז היו אומרים: 'לא מספיקים, לא מספיקים'. אז הוא היה אומר: 'תקומו שעה אחת קודם, תלכו לישון שעה מאוחר יותר'. וזה היה המסר. בשטראוס היתה גם את המשפחתיות הזאת, את תחושת המשפחה, שמייצרת מחויבות וגאווה נורא גדולה. זה מייצר שייכות. המערכת השטראוסית היתה בעיני ארגון מאוד מאוד שונה בנוף הישראלי".

 

את חושבת שגם היום, בעידן שאחרי מיכאל, יש את הערכים האלו בשטראוס?

 

"אני כבר לא מכירה אותם, אבל לדעתי כן. מאוד. אני חושבת שאחד הדברים שמיכאל ועופרה מקפידים עליהם - ועופרה היום, לדעתי, מובילה את זה עוד יותר - זה הקטע שהשטן נמצא בפרטים הקטנים.

 

"אחרי כמעט ארבע שנים בתפקיד, השאפתנות הבקית החלה להרים ראש. אמרתי לעצמי: 'איריס, לאן?' הגעתי לצומת שאני צריכה להחליט, אני בת משהו כמו 33, ואני רוצה להחליט אם אני רוצה להיות מנהלת השיווק הכי טובה, אם אני רוצה להיות מנכ"ל הכי טוב, מה אני רוצה. ואז באמת שאלו אותי: 'מה את רוצה? מכירות או ייצור?'"

 

בק בחרה בייצור. "אני לא יודעת אם זאת היתה ההחלטה הטפשית ביותר או האמיצה ביותר, אבל עשיתי שינוי מאוד מאוד גדול. עברתי מקדמת הבמה, על נעליים עם עקבים וחליפות מחויטות, להיות האנדרדוג הארגוני. יסלחו לי כל מנהלי הייצור, אבל זו האמת. אבל אני חושבת שכשעברתי לשם, גם מיכאל אמר לי: 'תעבדי למטה, ברצפה, בשביל שתביני כמה זיעה צריך כדי לחסוך שקל. אחר כך תשבי במקום של מנכ"ל, או במקום של השיווק, איפה שבדרך כלל מבזבזים לי את הכסף'".

 

אז מה ייצרת?

 

"קיבלתי מפעל דטרגנטים, עברתי לזירה של יוניליבר, ופה עוד הפעם הקטע הטכני מהצבא פתאום התחבר. אף פעם אי אפשר לדעת - כל מה שאתה לומד הוא משהו שאתה מחזיק בארגז הכלים, ואתה יכול להוציא אותו. בעצם קיבלתי לעשות קומישנינג, הרצה של מפעל שהיה בהקמה, של יוניליבר, לדטרגנטים.

 

"עשיתי את זה כמעט שנתיים, וזו היתה חוויה מרתקת. שם הדינמיקה היא אחרת לגמרי, ואתה נדרש הרבה יותר לאספקטים ניהוליים. פתאום אתה מנהל ייצור, פתאום אתה צריך להתעסק באם הבקבוקים הגיעו או לא הגיעו, אם החומר גלם הגיע או לא הגיע, ופתאום גם אתה עובר לצד השני בדיאלוגים עם השיווק: כן נתתם לי תחזית, לא נתתם לי תחזית, כן אני בחוסר, לא בחוסר, מוצרים חדשים אפשר לעשות, אי אפשר לעשות.

 

"אני, בחורה צעירה שנוחתת לתוך מפעל, הייתי אנטי-תזה טוטלית לכל מה שעובדי הייצור הכירו. הם שאלו את עצמם: 'היא תגיד לנו? היא תוסיף לנו ערך?' אבל נקודת המפתח שלי היתה המשאב האנושי. אם תחשבי שכל פועלי הייצור האלה, שהם אנשים יקרים, שכאילו בסוף עושים ככה ושמים את הבקבוקים במקום, אם תחשבי שהאנשים האלה מנהלים משק בית, לוקחים משכנתא, מנהלים פרויקטים הרבה הרבה יותר מורכבים, ותתייחסי אליהם מהנקודה הזו, את תופתעי לגלות כמה דברים.

 

"עשינו שם דברים כמו צוותי שיפור. אני זוכרת אנשים 40 ו-50, שכל החיים שלהם היו על קווי ייצור, מציגים לי מצגות בפאואר-פוינט והידיים שלהם רועדות מהתרגשות, כי הם מראים למנהל המפעל, כל מיני שיפורים שהם עושים על הקו כדי להגדיל תפוקות, כדי להגדיל את הקילוגרם לשעה. זו היתה תקופה מרתקת. משם עברתי להיות מנכ"ל ליוו"ר ישראל, גם כן תפקיד מאתגר ביותר".

 

ואז מתקשר עמיקם כהן.

 

"נכון, ואז התקשר עמיקם כהן ונתן לי הזדמנות מדהימה. הייתי אישה צעירה, שבאה מתחום של מוצרי צריכה שוטפים, שאין לה רקע, לצורך העניין, בסלולר פר-סה. הוא נתן לי הזדמנות של וואנס אין אה לייף טיים".

 

והציע לך להיכנס לנעליים של סמנכ"ל שיווק מיתולוגי, יעקב קדמי, שהיה בפרטנר מההתחלה.

 

"נכון מאוד. אני חושבת שהעזה זה חלק מהדברים שכן מאפיינים אותי, וזה נראה לי משהו שאני הולכת עליו, כי אני חושבת - זה לא קורה הרבה פעמים בחיים. תמיד הייתי בפיר גרופ שכולם בגיל שלי, כולם אצ'יברים, כולם מאותו גיל, קשה לך ללמוד בסביבה כזאת. אתה יכול אמנם להתבלט בה - אם אתה באמת יותר טוב - אבל אתה פחות יכול להשתבח מהדינמיקה הבינאישית. פתאום אתה נכנס לכזאת הנהלה כמו בפרטנר, ואתה יוצא מועשר. האתגר הוא היסטרי. במעבר לסלולר, קודם כל מבחינת עקומת הלימוד, הייתי צריכה להסתגל לז'רגון חדש לגמרי. המוצר הוא סופר מרתק, סופר אינטגרטיבי, וההצלחה של פרטנר - ואני חד משמעית מאמינה בזה - היא העובדה שיש פה עבודת צוות מדהימה".

 

היו לך פשלות בהתחלה?

 

"לדעתי היו לי פשלות ברמה של, למשל, דיאלוגים מול אנשים. הייתי צריכה אולי להקשיב יותר, דברים מהסוג הזה. הקטע היה שאתה נכנס לחבורה של כאלה שיש להם את המסטינג שלהם, שיש שייכות, וצריך להבין שזה דור המייסדים. יש קשר חזק של האנשים למותג, כי הם יצרו אותו. אלה האנשים שעשו את אורנג'".

 

חרדת קודש.

 

"נכון. אתה נבחן כמי שמטפל בדבר הכי חשוב, ואוי לך אם תחבל. בודקים אותך שבעתיים, שזה סופר לגיטימי בעיני, אבל לוקח לך זמן. גם אתה, בהתחלה, מטבע הדברים אתה אאוטסיידר, אתה לא חלק מהחבורה. אין מה לעשות. זה לוקח את הזמן שלו".

 

מה היה קשה במיוחד?

 

"היה קשה לי להבין. אני אתן לך דוגמא: נסעתי עם עמיקם להונג-קונג, לעבור אישור של ההנהלה, והוא כל הזמן דיבר: 'את צריכה להבין, את צריכה להבין, המוצר הזה הוא מוצר אינטגרטיבי'. לא הבנתי על מה הוא מדבר. אני כל הזמן כותבת דברים במחברת, ואני זוכרת שהיתה לי מחברת ורודה אז וכל הזמן היה כתוב בה 'אינטגרטיבי', ואמרתי לעצמי רבאק, מה זה האינטגרטיבי הזה.

 

"צריך להבין שנכנסתי לתוך חבורה סופר מצליחנית, והם מסתכלים עלי וחושבים אוקיי, בחורה צעירה, אז אומרים שהיא מוכשרת, אבל... רק מבחן אחד קובע, מבחן התוצאה. אין הקלות. אבל היתה לי תמיכה אדירה מצד עמיקם, הוא מנהל נפלא.

 

אבל בטח גם בו יש דברים מעצבנים.

 

"מעצבנים?"

 

כן. תני שלושה דברים מעצבנים אצל עמיקם.

 

"תן לי לחשוב. אה, כן. דבר ראשון זה כשאני באה לפגישת עבודה איתו אני יוצאת וכל העור שלי מסריח מהסיגר שלו. זה קטע. אני יוצאת החוצה ואני עדיין מריחה את עמיקם. אני אחרי שנתיים כבר התרגלתי, אני אפילו לא מריחה את עצמי כבר".

 

מה עוד?

 

"תראה, עמיקם הוא פרפקציוניסט. הוא איש מדהים במובן של היכולת להיות בפרטים הגדולים - הוא יכול תמיד לראות את התמונה קדימה - ובמקביל, הוא בוס שרוצה לדעת מה קורה בפרטים הקטנים. הוא דורש מצוינות".

 

בקיצור, הוא נודניק.  

 

"הוא לא נודניק. זו לא המילה. הוא תובעני. כן, זה קשה, זה לא פשוט, אבל זה גורם לך כל הזמן להיות בקדמה, כל הזמן לוודא שאתה לא מפספס. זה גם ברמה האישית וגם ברמה של איך שהוא מנהל את הארגון. זה לא מעצבן. זה חלק מהצרכים שאתה צריך להתמודד איתם כשאתה עובד בארגון.

 

"אני מכירה מעט מאוד מנהלים שיש להם את היכולת לעבור בין מעוף ציפור לרמת הפרטים, בלי לאבד את התמונה כולה. לעמיקם יש חושים ויש לו תובנות - ותובנה זה לא מילה שאני משתמשת בה בקלות - יש לו תובנות עמוקות. כשהוא אומר דברים אני מקשיבה, כי אני יודעת שהוא יודע על מה הוא מדבר. גם הניסיון שלו, הנטוורקינג שלו. עמיקם הוא איש נטוורק אדיר. אחד השיעורים הגדולים מבחינתי זה איך בונים את הנטוורק. דרך אגב, במאמר מוסגר, לנשים הרבה יותר קשה לבנות נטוורק עסקי. לא שירתנו עם האנשים האלה בצנחנים, לא היינו יחד במתלה. עמיקם בעיני הוא דוגמא מדהימה לאיך עושים את זה. כל הזמן הוא אומר לי 'חשוב שתהיי בארוחת ערב הזאת, חשוב שתכירי את האנשים האלה', וזה באמת חשוב. אני רואה איך לעמיקם יש את זה, וכמה זה מדהים.

 

"קושי נוסף היה כרוך, באופן טבעי, בהתמודדות האינסופית עם הוויתורים שדורשת העבודה האינטנסיבית מאמא לשני ילדים בגילאי בית-ספר. כשאישה לוקחת תפקיד מהסוג הזה, היא צריכה להיות מודעת למחיר. המנטרה שלי היא שזו הבחירה שלי. המנטרה שלי היא שאם אני לא רוצה משהו, אז אני לא עושה אותו. הילדים שלי זה דבר שנורא נורא חשוב לי, ועמיקם מכבד את זה. לדוגמה, יש כנס אחת לחודש של כל הדרג הניהולי בפרטנר. תמיד ביום שלישי, שזה היום שאני מסיימת מוקדם כדי להיות עם הילדים. בפעם ראשונה לא היה לי נעים. באתי, אבל הרגשתי רע נורא, כי זה על חשבון הילדים. בפעם השנייה אמרתי לעמיקם: 'אני לא יכולה', והוא העביר את הכנס ליום רביעי. זו היתה מחווה פשוט מדהימה".

 

תארי לי שבוע שלך.

 

"אני קמה מוקדם, לפני שש בבוקר. בשבע וחצי, רבע לשמונה, אני כבר בעבודה. אני גרה בזכרון יעקב ועובדת בראש העין, אבל אני לא מוותרת על זכרון. זכרון זה המקדש הפרטי שאנחנו נוסעים אליו בסוף היום, לעצי הזית שלי".

 

יש לך בית עם עצי זית?

 

"כן, בית עם עצי זית. זאת הפינה שלי. אני מוסקת זיתים ועושה ריבות. לסדר את החיים שלי שם זה יותר חשוב מכל קריירה. גם ברמה הבין-אישית, השנתיים בפרטנר היו לא פשוטות. בסוף אתה לומד שיעור, והשיעור הוא שיש הרבה אנשים טובים בדרך. שלושה ימים בשבוע אני מצליחה לחזור הביתה כשיש עוד אור, חוץ מבחורף (צוחקת). אני עם הילדים בשעות האלה, קצת שיעורים, קצת לבדוק שהתיק מסודר, דברים מהסוג הזה".

 

אבל הטלפון צמוד.

 

"הטלפון צמוד. כשהם הולכים לישון, בדרך כלל יש לי עוד איזה שעה שאני מנקה שולחן, אימיילים, דברים חשובים שצריך לעבור עליהם. יומיים בשבוע אני עובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה".

 

באמת?

 

ממש. ראשון ורביעי זה ימים שאני עובדת מצאת החמה עד צאת הלילה, ממש. ככה אני מאפשרת לעצמי את הימים האחרים, הפנויים יותר. יש איזה שהוא דיאלוג שאתה עובר עם עצמך. הרי מהיום שהתחלתי לעבוד - אני שונאת את ההגדרה הזאת, אבל אין מה לעשות - אני נופלת תחת הכותרת אשת קריירה. מאוד ברור לי, ערכית, איפה אני. אני חושבת שהילדים מאד מחוברים לעשייה שלי. זה קטע מדהים. החלום של יונתן זה שאנחנו נקים חברת שיווק ביחד, והוא יהיה המנכ"ל. למה אני מספרת את זה? כי אנחנו ביחד, ואני אומרת את זה לא כדי לרצות איזה רגשי אשם.

 

"ברור שיש ימים שקשה לי. קשה לי שאני לא בבית, שאני מרגישה שהיה להם אולי קל יותר אם הייתי שם ועוזרת להם, או כשאיתמר מתקשר באמצע היום ואומר לי: 'אמא, אני רוצה ללכת מבית ספר', ואני אומרת לו: 'איתוש, קצת קשה, אבל לא עוזבים עכשיו את בית ספר'. אז הוא אומר לי: 'טוב, אני אתמודד'".

 

ככה הוא אומר? אני אתמודד?

 

"בחיי אלוהים. אני אתמודד, הוא אומר לי. או שהוא אומר: טוב, אמא, כשנגיע לגשר, נעבור אותו. זה לא המצאה, זה זה. יש לנו הרבה דברים שאנחנו עושים ביחד. נסענו לספארי בטנזניה שלושתנו. אנחנו נוסעים הרבה לסיני ביחד. אנחנו נוסעים לטיולים בשבתות, אין שבת שלא. אני לא קוראת לזה זמן איכות - זה נשמע כמו עוד איזה שהיא אמירה מצפונית של אישה קרייריסטית - אבל אני קוראת לזה חוויות משותפות.

  

"אני יכולה להגיד לך שיונתן עשה עכשיו איזו עבודת שורשים לבית הספר, והיה צריך לכתוב שם חוויות גדולות שהיו לך, והוא כתב 'הספארי בטנזניה עם אמא ואיתמר'. גמרנו. אני נתתי לו משהו לחיים, נתתי לו משהו לחיים וזה משהו שאף אחד לא יכול לקחת ממנו. זה לא נמדד באם ניקיתי לו עם המפית את השניצל או לא.

 

"אין מה לעשות, מודדים אותי במבחן התוצאה. אני קוראת לזה הג'גלינג של החיים לי. יש לי כדורים, יש לי כל הזמן שלושה כדורים לפחות באוויר. אחד זה הילדים, שני זה העבודה, שלישי זה זוגיות, הרביעי זה איריס. ומה אני אגיד לך? לא תמיד אני יודעת לעשות את הג'גלינג עם כל הארבעה. לפעמים, בתקופה מסוימת, אני מוותרת על כדור אחד, או שאני מחברת אותם. יש ימים שקשה לי, אבל אני בסך הכל חיה בשלום עם זה והילדים שלי הם חלק אינטגרלי מהעשייה".

 

החיוך המפויס של בק נעלם באחת כשהדיון מגיע למתחרה הגדולה, סלקום. בשנה האחרונה ניהלו החברות הסלולריות מאבק איתנים בזירת הדור השלישי: פרטנר, שהיתה הראשונה להודיע על כוונתה להשיק מכשירי דור שלישי, מצאה את עצמה האחרונה שעושה זאת - לאחר שסלקום עקפה אותה בסיבוב בהשקה מהירה. עמיקם כהן מיהר לכנות את הצעד של סלקום כהונאה, והאשים את מנכ"ל סלקום, יצחק פטרבורג, כי הוא מטעה את הציבור".

 

מה את חושבת על ההתנהלות התקשורתית של חברות הסלולר האחרות בנושא הדור השלישי?

 

"הדיאלוג מעל דפי העיתונים נסוב סביב הראשון בזירת הדור השלישי - מי היה ראשון ומי לא היה ראשון. אני חושבת שמה שהיה הקו המנחה של הנהלת פרטנר היה לעשות את הדבר הזה נכון בפעם הראשונה. זה מסוג הדברים שאפשר לעשות אותם נכון בפעם הראשונה".

 

אז בעצם המתחרים לא עשו את זה נכון, לדעתך.

 

"אתה יודע מה? בוא ניקח את השאלה שלך ממקום של מבחן התוצאה. במבחן התוצאה, סלקום השקיעה המון המון כסף ולא מכרה טלפונים של דור שלישי שניתן לעשות בהם שיחות וידיאו. האם הם השיגו רווחים תדמיתיים? כל הסקרים מראים חד משמעית שלא. אז במבחן התוצאה, הכתובת כתובה על הקיר. מה שאנחנו הצלחנו לעשות בחודש אחד - אף אחד לא עשה. גם לא בשישה חודשים.

 

"המוצר שלנו הוא המוצר האמיתי של הדור השלישי. להשיק טכנולוגיה מהסוג הזה זה אומר להתמודד עם הרבה חסמים. חסמים יושבים סביב התנהגות, שינוי, להסביר לצרכן למה הוא צריך את זה. זה משהו שצריך לעבוד עליו לאורך זמן. בשנה הקרובה אנחנו נמשיך ונעבוד בזה. נטפל בחסם המחיר, כי כולם אומרים: זה נורא יקר, זה בטח נורא יקר. זה גם בטח לא עובד".

 

לטפל בחסם המחיר זה בעצם לספוג עלויות.

 

"לא בהכרח. השוואת מחיר שיחת וידיאו למחיר שיחה קולית רגילה זה לא משהו שאנחנו משלמים עליו מכיסנו, אנחנו פשוט נותנים את זה לצרכן".

 

אם לא לוקחים בחשבון את העלות האדירה של הרשת החדשה.

 

"המוצר שלנו, הקיום שלו, נעוץ בעובדה שהוא חייב להיות כל הזמן בחזית הקדמה הטכנולוגית. היינו יכולים לבחור להיות מפעיל שנותן רק שירותי קול, ובפרספקטיבה של שלוש שנים מהיום להיתפס מיושן ולא רלוונטי, או להיות שם כשהמהפכה מתרחשת ולהוביל אותה. ברמת ניהול הביזנס אנחנו נמשיך לתחזק כמובן את רשת הדור השני, אבל מבחינת הלקוח, הוא לא צריך לדעת בכלל איזה דור זה, הוא יודע רק על החוויה שלו. לא יכול להיות מפעיל סלולרי שלא נמצא בחזית. לראייה, סלקום, שלכאורה השיקה אי שם ביוני את הדור השלישי שלה, ולכן נדהמנו לקרוא שבוע שעבר בעיתון שהם החליטו להשקיע ברשת דור שלישי".

 

גם לכם אין כיסוי ארצי של הרשת.

 

"עדיין אין כיסוי דור שלישי בכל הארץ. אבל חיפה, ירושלים - חיפה והקריות, אני מתקנת בכוונה - חיפה והקריות, ירושלים, תל אביב, כל דרכי הגישה, עד יבנה וגדרה, בימים אלה זה כבר מתרחב לכיוון באר שבע, מכוסים. בינתיים אנחנו לא מציעים את המכשירים באותן פריפריות שעדיין לא הגענו אליהם עם הרשת, אפרופו הוגנות. הרשת שלנו עובדת, ואתה יכול להסתכל על זה ולחפש אותנו בקטנות - אבל אני אומרת לך שבאנו כאן עם מוצר שלם".

 

אבל מבחינת השקה של רשת, ניתן לומר שהשקתם רשת דור שלישי שהיא מוגבלת, כמו הרשתות של החברות האחרות?

 

"אני חד משמעית יוצאת חוצץ נגד ההצהרה הזאת. וידיאו יש רק לאורנג', בפריסה רחבה. לסלקום יש וידיאו. שיחות וידיאו PERSON TO PERSON יש לסלקום רק באזור תל-אביב, ולא על רשת, כפי שלמדנו לפני שבועיים. בסוף כל עם ישראל יבין שסלקום רק עכשיו יוצאת למכרז על רכישת הדור השלישי. אנחנו עובדים על הדור השלישי כבר כמעט שנתיים. ממש".

 

ובכל זאת, סלקום הצליחו להוציא אתכם מהשלווה שלכם. סלקום יכולה לסמן וי: היא גרמה לפרטנר לשלוף ציפורניים ולהפסיק להיות חברה נחמדה. עמיקם אמר שהם מטעים את הציבור.

 

"בינואר, כשאנחנו עשינו את שיחת הווידיאו הראשונה, הם אמרו: 'אנחנו בחוץ, ניתן לפרטנר לשכב על הגדר'. זו אמירה מאוד מתלהמת בעיני".

 

ובכל זאת, מה היה במהלך הזה שלהם שהקפיץ אתכם?

 

"חוסר ההגינות וחוסר השקיפות. כשאתה עולה בקמפיין שיש דור שלישי ואתה מראה לידה בווידיאו, אתה יוצר ציפייה בקרב הלקוחות, באשר הם. אחר כך הלקוח בא וצריך לשלם 7,000-6,000 שקל, והחברה יוצרת סיטואציה שאנשים לא מאמינים יותר למפעילים סלולריים. אני עובדת מאד קשה, הצוות בפרטנר עובד מאוד מאד קשה כדי להביא לבידול, כדי להגיד שאנחנו אחרים. אנחנו צריכים לעבוד עכשיו לא רק על הקטע של להשיק דור שלישי ולעבוד על השינוי של ההתנהגות הצרכנית. אני פתאום צריכה לשנות תפיסות מעוותות. זה לא לעניין".

 

וזה בגלל התנהלות לא אחראית של סלקום?

 

"כן. חד משמעית כן. ואני מציעה להם להיות קצת צנועים. הם יוצרים שוק שלא מאמין במפעילים הסלולריים, כי זה דבק בכולם. זה דבק בכולם, אין מה לעשות. בסוף זה המפעילים הסלולריים והסלולר האלה. מכירים את זה מהבנקים: גנבים, לוקחים עמלות. זה לא הביא לסלקום שום נקודות תדמיתיות. שום נקודות תדמיתיות. אז אני חושבת שבעלי המניות בסלקום צריכים לבדוק מה קורה שם: גם בזבזו כסף, גם התנהלו בצורה כזאת. אני לא רוצה בכלל להיכנס למלים האלה, הטעיה או לא. אני מדברת ממקום סופר מקצועי, סופר מנוטרל אישית. זה לא החיים שלי".

 

יש בפרטנר יותר הערכה לפלאפון מאשר לסלקום?

 

"אני חושבת שיש שם התאמה גדולה יותר בין הצעת השירות לבין המסר הפרסומי, שזה תמיד כיוון נכון יותר. יש כל מיני דברים שהם לוקחים מאיתנו. אתה מצליח, אז יש מקומות שמחקים אותך. זה חלק מהאתגרים שלנו, להמשיך למשוך קדימה ולייצר את הטרנדים הבאים. מעבר לזה אני רוצה להגיד שלפלאפון אין את המוצר האמיתי. הטכנולוגיה שלהם לא מאפשרת להם את הדבר האמיתי בדור השלישי וזה מה שיהיה להם קשה להתמודד. בזירת התוכן, כל מה שיש להם - יש לנו הרבה יותר טוב".

 

מה את חושבת על המיתוג החדש של פלאפון?

 

"אסקייפ, חד משמעית, היה באז ונעלם. מותג זה מחויבות. להערכתי, ב-2003 אסקייפ היתה בפרונט, אבל לא לעולם חוסן. לדעתי הם התעשתו, והיום אתה רואה את עיקר ההשקעה בפלאפון. אין יכולת לתחזק שני מותגים בתוך הזירה הסלולרית 2004 על ידי מפעיל אחד. אין".

 

איפה את רואה את כל המפה של הדור השלישי עוד שנה? כמה מנויים יש לכל אחד?

 

"כמה מנויים יש לכל אחד? לנו יש יעד מאד אגרסיבי - 150 אלף תוך שנה - ואנחנו עובדים על זה. כדי לעמוד ביעדים האלה אנחנו צריכים להרחיב את מגוון המוצרים ולהמשיך לעבוד כל הזמן, כי יש תהליך של חינוך. איפה אני רואה את החברות? אין נביא בעירו. השוק סופר תחרותי, כולם נורא רוצים להצליח".

 

בינתיים, למשל, אתם לא עומדים בקצב.

 

"איזה קצב? איך אתה יודע? עוד לא פרסמנו נתונים. אנחנו מנועים מלפרסם את הנתונים האלה כי אנחנו חברה ציבורית".

 

אז הדיבורים על כ-6,000 מנויי דור שלישי בפרטנר לא נכונים?

 

"זה לא נכון. פרטנר מובילה בגיוס מנויים בדור השלישי. זה מה שאני יכולה להגיד".

 

את רואה את פרטנר שולטת ביותר מ-50% משוק הדור השלישי?

 

"כן. יש לנו חלון הזדמנות מצוין. סלקום לא תהיה שם. פלאפון לא תהיה בוודאות בשוק הזה ב-2005".

 

שיחת הווידיאו הוכיחה את עצמה כיישום מנצח?

 

"מוקדם לומר, אבל ללא ספק שיחת הווידיאו מפיצה את הדרייב להתנסות, לראות, לשדרג. אני מאמינה שאחר כך גם באה ההתחברות והחוויה לעולמות התוכן. אבל הנושא של וידיאו, שיחת וידיאו בין אדם לחברו, הוא המשהו שיוצר את הברק אצל המשתמש. זה יוצר את ההנעה לפעולה יותר מכל דבר אחר, בתמהיל ההצעה. ובהקשר הזה יש לנו יתרון, נקודה רק לאורנג' יש שיחות וידיאו מטלפון לטלפון. לפלאפון לא יהיה בשנה הקרובה, וסלקום לא תהיה שם, כי הם רק עכשיו חתמו על המכרז".

 

איך מוכרים לישראלי הממוצע טלפון דור שלישי?

 

"הישראלי הוא לקוח ממולח. הוא לקוח מחושב, לקוח שמעריך טכנולוגיה מתקדמת. אנחנו צריכים להתאים את כל הדברים האלה, אבל עדיין חייבים להיות רלוונטיים. חבילת תעריפים אטרקטיבית, מכשיר מגניב, סקסי, קל, נעים, נוח לשימוש".

 

יש לכם את אורך הנשימה הפיננסי הזה? עד שהדור השלישי יתחיל להכניס כסף?

 

"חד וחלק כן. אבל זה לא המגרש שלי".

 

קצת מדהים אותי לפעמים שכל החברות מדברות רק על דור שלישי, כשבסך הכל לכולם ביחד יש בקושי 10 אלף מנויים. על מה כל הבלאגן?

 

"הדור השלישי הוא עמוד האש בראש המחנה. אסור להתבלבל. זאת האבולוציה".