הפורום שינה את חיי

לקראת חגיגות ארבע שנות פעילות לערוץ הקהילות של ynet, זו ההזדמנות שלכם לספר לכולם על החוויה המיוחדת שלכם בפורומים ששינתה את חייכם. מצאתם אהבה חלומית בפורום בליינד דייט? בישלתם ארוחה ל 200 איש בזכות מתכון בפורום אוכל? התקבלתם לעבודת המאה בפורום מחפשי עבודה? שלחו לנו את הסיפור המרגש שלכם ותוכלו לזכות בפרסים

הגולשת פלפלת3 הגיעה במקרה לפורום הריון והתינוק ב ynet לפני מספר חודשים, היא שיתפה את הגולשים בקשייה בתקופת שמירת ההריון וזכתה לגלי אהבה גדולים ששברו את המחיצות הוירטואליות, עזרו לה לעבור את התקופה הקשה, ואף זכתה להכיר חברת נפש אמיתית.

 

זהו סיפור אחד מתוך עשרות סיפורים אנושיים ומרגשים המופיעים בין אלפי ההודעות המתפרסמות מדי יום בערוץ הקהילות ב ynet. אם כתבתם אי פעם בפורומים השונים בערוץ, התחברתם לדמויות הפועלות בו ונחשפתם לפנים שמאחורי הכינויים הוירטואליים, זו ההזדמנות שלכם לספר לכולם על הפורום ששינה את חייכם. שלחו לנו את הסיפור האישי שלכם באמצעות הטופס בתחתית העמוד בצירוף פרטים אישיים ושלושת הסיפורים המרגשים ביותר יזכו בפרסים מתנת הוצאת "ידיעות אחרונות".

 

לפניכם סיפורה האופטימי של הגולשת פלפלת3: 

 

"חברות טובות באמצע הפורום"

 

הסיפור שאספר לכם מלמד כמה אנושיות וחום יש במדיה קרה ומנוכרת כמו האינטרנט והפורומים. הכל התחיל בחודש השלישי להריוני. או אז התבשרתי על ידי פרופסור מכובד שיש לי הריון נדיר בסוגו ועל כן, תכף ומיד עליי לעבור למצב מאוזן עד סוף ההריון.

 

אף אחד לא אמר לדוקטור שלשים אדם כמוני במיטה זה כמו לאשפז אותו בקן הקוקייה. אז מה עושים יום שלם במיטה? החצי סידר לי חמ"ל על יד הספה, מחשב נייד, עיתון יומי, פינוקים (שיש להם עדות חזקה על הגזרה עד היום) ואז התחלתי לשוטט...

 

הגעתי במקרה לפורום הנחמד של הריון והתינוק. ברגע ששאלתי שאלה כבר מליון גולשות ענו לי והרייטינג בהתאם. מעבר לתשובות המקובלות, התחלתי לדפדף בפורום והבנתי שקיימות בו חברויות נפש אמיתיות. לפתע גיליתי כי נשים כותבות גם על דברים אחרים כמו התלבטויות אישיות על אמהות וזוגיות. האמת? בתחילה די נרתעתי. עם כל הכבוד, אני לא נקבה מצויה ואותי לא תמצאו יושבת ומשתפכת כדי לקבל אמפטיה מזרות גמורות.

 

הכל זרם על מי מנוחות, עד שיום אחד עניתי למישהי על הסיבות לשמירת ההריון שלי ומיד התחילו לזרום תגובות כנות, חמות ואוהדות.

 

כשהמשכתי לגלות ולספר על ההתמודדות האישית שלי עם שמירת ההריון, על כך שהחצי שלי צריך לעזור בכל דבר קטן, איך שאני משתגעת ואוזל לי הכוח, תמיד היתה שם הרגשה כי יש מי שמבין על מה שאני מדברת.

 

בדיוק אז התחיל דבר מדהים - בנות ביקשו לעזור לי ולא בדוגמת מייל או הודעה מעודדת - עזרה ממשית.  בנות שלא הכרתי מעולם ולא הייתי בטוחה אם אני רוצה להכיר, פשוט הציבו לי עובדה ועזרו.

 

זכור לי במיוחד הרגע בו כתבתי כי אני משתגעת מהשעמום. גולשת מקסימה יצרה איתי קשר ובאה במיוחד אלי, לפני יום עבודתה בכדי להביא לי ספרי קריאה. גולשת אחרת שמעה שאני אוהבת (ניסוח עדין למטורפת) סושי. היא הכינה במו ידיה סושי צמחוני ונחתה אצלי בבית עם מגש מלא סושי. סיטואציה כמעט הזויה אך אמיתית לגמרי.

 

הקסם המשיך להדהים אותי, כאשר גולשת נוספת קראה כי ליבי נשבר עקב חוסר האפשרות שלי לצאת מביתי ולבחור חדר לגוזלית שתיוולד בקרוב ומיד התקשרה אלי ופירטה בפניי את כל האפשרויות העומדות לרשותי. אם זה לא הספיק, היא הגיעה אלי מאוחר יותר עם נסיכתה הקטנה, הכל כדי להזכיר לי מהי תהיה התוצאה של שמירת ההריון המייגעת.

 

אותה גולשת המשיכה להגיע אלי אינספור פעמים במהלך שמירת ההריון ולמרות הקשיים הרבים לשהות עמי יחד עם תינוקת קטנה, היא עשתה זאת כדי לעודד אותי, שקדה עמי על רשימת הקניות וביום שהנסיכה שלי נולדה, היא זו שרצה עם בתה הקטנה וקנתה את כל הציוד הנחוץ.

היום אותה גולשת היא חברתי הטובה ביותר.

 

אלו דברים שלא שוכחים, דברים שנחרטים עמוק בלב ומזכירים לנו את הקלות לשמח את האחר ולתת מבלי לצפות לתמורה. אני חושבת ששכחנו את רוח הנתינה במרוץ החיים המטורף של קריירה, הורות וחיפוש עצמי.

 

היתרון של הפורום הוא באנונימיות שבו, הבנות שהכרתי וממשיכה להכיר קובעות כל אחת את רמת החשיפה האישית שלהן, לאו דווקא בשם או בכתובת המייל, אלא בסיפור האישי על לבטי האמהות והחיפוש העצמי. הן נחשפות כשהן רצות לעזור זו לזו. אני לא יודעת אם זו אחוות נשים, אך זו סוג של אחווה שלא חוויתי לפני כן מעולם.

 

חלק מהבנות שהכרתי המשיכו הלאה, עם חלקן אני עדיין בקשר וכולן חרטו בי תזכורת אמיתית לאנשים הטובים באמצע הדרך.

 

השיגרה המבורכת הזו באה לידי ביטוי מדי יום בפורומי "הריון והתינוק" ו"הורים לתינוקות" ומשמשים כהוכחה חיה לכך שגם בעידן המחשב, גם בעידן קר של תקשורת מנוכרת בין אנשים, אפשר ליצור, אם רק רוצים, מקום שהוא חגיגה לנשיות, לאהבת האדם והנתינה.

 

ובנימה אישית לחברותיי היקרות - תמיד אזכור את כל מה שעשיתן למעני ואת מה שאתן ממשיכות לעשות בכל יום, אם במילה על תמונה של בתי, אם בעצה מנסיון ואם באוזן קשבת. תודה לכן על מי שאתן ועל מי שאתן מלמדות אותי להיות.

 

שלכן תמיד,

פלפלת3