מסכי LCD: מדריך קניה

עם ירידת מחירי המסכים הדקים, הולכים חברינו הכחושים ותופסים מקום נכבד (אבל צר בהרבה) על שולחן העבודה שלנו. ובכל זאת, אין דין מסך CRT ישן כדין מסך TFT חדש ודקיק, וחשוב לשים לב לכמה פרמטרים לפני שתחליטו מה לקנות

לעולם לא נשכח את המבט המוקסם ששלחנו לפני שנתיים לעבר מסך 17 אינץ' דק ונוצץ. הוא היה יפה, מעוצב וחתיכי, והצלחנו להרים אותו בקלות ביד אחת.

מחירו היקר, הרבה מעל ל-1,000 דולר, גרם לנו לשוב הביתה אל השקע שיצר מסך ה-19 אינץ' בשולחן הכתיבה הישן.

 

מאז נשכח העניין, עד שירידת מחיריהם של המסכים הדקים גרמה לנו לשוב לחנות תוך ידיעה, שנשוב הביתה עם מסך LCD ביד. אבל לפני הקניה חשוב לזכור, שבכיד להפיק את התועלת המירבית מהמסך החדש, צריך לשים לב להרבה פרטים ומאפיינים.

 

לכל איש יש מסך דק

 

אין דין גרפיקאי כדין גיימר חובב משחקים רבי מפלצות ומהירי תגובה וכך גם המסכים שהם צריכים: גרפיקאי ירצה מסך עם צבעוניות ברמת דיוק גבוהה ואילו הגיימר זקוק למסך זריז שיציג תמונה מהירה, שאינה נמרחת.

 

• גודל המסך - במסכי CRT, כמו בטלוויזיות, גודל המסך הוא אורך האלכסון. אבל לא כל הגודל מנוצל לתמונה, כך שמסך 19 אינץ' מציג בעצם תמונה עם אורך אלכסון הקרוב יותר ל-17 אינץ' ומסך 17 אינץ' הוא בעצם מסך של כ-16 אינץ'. במסך דק, כל שטח המסך משמש לתצוגה, ולכן מסך 17 אינץ' באמת מציג על 17 אינץ' . בעתיד, צפויים לפתות אותנו במחיריהם הסבירים מסכי TFT גדולים יותר, של 23 אינץ' ומעלה.
  
   
• זמן תגובה (Response time) - מסך דק (הקרוי גם TFT או LCD) מורכב מגביש נוזלי. מבלי להיכנס לפרטים טכניים, נספר רק שעובר זמן מה מרגע קבלת האות מכרטיס הווידאו ועד להופעת התמונה על המסך, זמן הנמדד במילי-שניות (אלפיות שניה, ms). כדי ששינוי מהיר של תמונות, במיוחד עם כרטיסי המסך של ימינו, לא יגרום לתמונה "להימרח" (תופעה הקרויה Ghosting), עדיף שזמן התגובה יהיה קצר ככל הניתן. 20 מילי-שניות הוא זמן סביר ו-25 מילי-שניות הוא זמן גבולי. עדיף, במיוחד לשחקנים, לבחור מסך עם זמן תגובה של 16 מילי-שניות ומטה. כמובן שלמשרד, שם מתעסקים לרוב עם טקסט וגרפיקה דו מימדית, אין למדד זה השפעה רבה. ראוי לציין שככל שהמסך גדול יותר (במיוחד 19 אינץ' ומעלה), כך קשה (ויקר) יותר למצוא מסך מהיר מאד, ולכן גיימרים שרופים לא מעיפים מבט לעבר מסך דק ומשאירים את המסך הישן, שבו אין בעיה של זמן תגובה.
  
  
• ניגודיות (Contrast) - היחס בין הבהירות הנמוכה ביותר האפשרית בנקודה מסויימת לבין הבהירות הגבוהה ביותר האפשרית באותה הנקודה, כאשר ככל שהיחס גבוה יותר, כך ייטב. יחס של 1:250 הוא תנאי מינימלי, עם עדיפות ל-1:400 לפחוץ. ניגודיות גבוהה חשובה במיוחד למי שצופה בטלוויזיה או בסרטים דרך המחשב (אבל לא רק).
  
   
• בהירות (Brightness) - מציין את העוצמה המקסימלית של תאורת המסך ביחידות של cd/m², יחידה של עוצמת נרות הפזורים למטר מרובע, כאשר גם כאן, ככל שהמספר גבוה יותר - כך טוב יותר. סף הכניסה למסך סביר הוא 250cd/m². בכל מקרה, מי שיצא לבחון מסכי TFT, שם לב להם בהירים בהרבה ממסכי CRT. הכרחי שעוצמת הבהירות והניגודיות יהיו נתונים לשינוי ואופטימזציה על ידי המשתמש, באמצעות כפתורים על המסך עצמו. יש יצרנים שמספקים את האפשרות לשינוי רק באמצעות דרייברים - תכונה מעצבנת, במיוחד למשתמשי לינוקס או מקינטוש.
  
  
• זווית צפייה (Viewing Angle) - זוכרים את מסכי ה-LCD הישנים, שאם הסתכלתם עליהם מהצד לא ראיתם כלום? זה לא מה שתרצו במסך החדש. זווית צפייה הקרובה כמה שניתן ל-180 מעלות תספק את הסחורה ומומלץ להשקיע במסכים עם זווית צפייה של 150 מעלות ומעלה. בכל אופן, אל תסמכו על המספרים שמופיעים במפרטים הטכניים. בידקו בעצמכם את המסך מימין למרכז, משמאל למרכז וגם מלמעלה ומלמטה.
  
   
• רזולוציה אופטימלית (Optimal Resolution) - יש גם מינוסים למסכים דקים. מסך CRT מציג מגוון רחב של רזולוציות, החל מ-640x480, דרך 1024x768 ועד לרזולוציות מיקרוסקופיות, מבלי לאבד איכות, זה לא המקרה במסכים דקים. להם יש רזולוציה אחת בלבד שנראית מצויין והיא הרזולוציה המקסימלית. רזולוציה נמוכה יותר תחייב את המסך למרוח את התמונה הקטנה על פני שטח גדול יותר של הרזולוציה המקסימלית. 
  תהליך זה, הנקרא אינטרפולציה, גורם לאיבוד איכות מורגש והתמונה נראית מטושטשת ודהויה למדי - כאשר יש מסכים שיעשו אינטרפולציה בצורה טובה יותר מאחרים. הרזולוציה האופטימלית במסכים הדקים כמעט תמיד קבועה לגודל המסך, ולרוב היא 1024x768 למסכי 15 אינץ', 1280x1024 למסכי 17 עד 19 אינץ' ו-1600x1200 למסכי 20 ו-21 אינץ'.
  
   
• חיבור DVI - במשך שנים הכרנו רק את החיבור האנלוגי של המסך לכרטיס הווידאו, אבל בשנה האחרונה מופיעים כרטיסי מסך עם שני חיבורים: אנלוגי ודיגיטלי. יתרונו של החיבור הדיגיטלי הוא, שהמסך לא צריך להסתנכרן עם כרטיס הווידאו (כלומר לוודא שכרטיס הווידאו שולח תמונה כשהמסך מוכן להציגה) וכן שאין איבוד איכות במעבר בין כרטיס הווידאו למסך, למרות שההבדל בין מסך עם חיבור אנלוגי לדיגיטלי בקושי ניכר לעינו של המשתמש החובב, אם בכלל. לצערנו, רוב המסכים הדקים (בעיקר הזולים שבהם) לא כוללים חיבור זה. אם אתם רוצים להבטיח חיים ארוכים למסך, עדיף לבחור אחד עם חיבור דיגיטלי, ולו רק משום שבעוד כמה שנים כרטיסי הווידאו מן הסתם יתמכו רק בו.
  
   
• פיקסלים שרופיים (Dead Pixels) - במסך דק, כל פיקסל מורכב משלושה רכיבים זעירים הפולטים צבע - אחד אדום, אחד כחול והשלישי ירוק (RGB). תופעה די נפוצה היא שמספר רכיבים במסך כולו לא מתפקדים ולכן הפיקסל לא יציג, לדוגמה, גווני כחול, במקרה שהרכיב הכחול בו נפגם. אחרי שבחרתם את המסך בחנות, חברו אותו למחשב ובחנו אותו - הכי טוב עם תמונה שחורה לגמרי ואחר כך עם תמונה לבנה לגמרי. אם הבחנתם בפיקסלים משונים - החליפו אותו. ודאו כי האחריות (לרוב, שלוש שנים) כוללת החלפת המסך במקרה של פיקסלים פגומים (לרוב ניתן להחליף החל מ-X פיקסלים פגומים).
  
  
• יתרונות נוספים - כל מסכי ה-TFT צורכים פחות חשמל ופולטים פחות קרינה וחום. בנוסף, מסך דק לא ירצד כמו מסך רגיל ולכן בעיית העיניים הכואבות אחרי שעות עבודה ארוכות מולו תקטן או תעלם.

 

לסיכום, מסך הוא השקעה למספר שנים וגם כשיוחלף המחשב, הוא בדרך כלל נשאר. לכן, רצוי לא להתפשר ולבחור מסך איכותי.

בבואכם לקנות מסך דק, קל ומעוצב, זכרו גם את החסרונות, ואל תשכחו שמחיר המסכים הדקים בוודאי יצלול עוד ויוצעו דגמים גדולים וקלים יותר ועם תכונות נוספות.

 

החלטתם לקנות? חשוב שתתעקשו לראות את המסך בפעולה לפני הקנייה. התייחדו איתו ובדקו האם אתם מרגישים בנוח איתו ומולו, ואוהבים את הצבעים שהוא מציג. מומלץ לראות הדגמת תלת מימד וכן להשוות את איכותו למסכים נוספים בחנות, כדי למנוע אכזבה.