קרינה נעימה: "עובדה", ערוץ 2, 20:40
ישראל הורגת אותנו. אנחנו מפריעים לה. אזרחים, תושבים, אוכלוסיה – כל אלה עומדים בדרכה של מדינת ישראל, והיא, כדרכה, מעדיפה להיפטר מהם. זה קל, ויש לה ניסיון נרחב בזה. אזרחים הם מטרד איום.
אורלי וילנאי הביאה אמש ב"עובדה" כתבה מהסוג הבולדוגי: ברחוב בודד בשכונת תלפיות בירושלים סובלות 17 משפחות ממחלת הסרטן. זה לא מקרי. זה קשור לשתי אנטנות סלולריות, אנטנה של האו"ם, אנטנה של משרד הביטחון וארון של חברת החשמל שפולט רמת קרינה של פי 22 בלבד מהסף מחולל הסרטן – כולם מקיפים את התושבים משלמי המיסים האלה. הנשים סובלות מסרטן השד, מכאבי עצמות, מאובדן ראייה. מי אחראי? אין לדעת. המשרד לאיכות הסביבה, חברת החשמל, משרד הבריאות ועיריית ירושלים מעדיפים כולם להסתכל לצד השני ולפזם שיר עליז. שהאזרחים יתפגרו.
כתבתה של וילנאי הוכיחה שוב כי הזיהום הסביבתי בישראל מגיע לשיאים המבטיחים להרוג את כולנו בבוא העת. נמות כפי שחיינו; אדישים וחסרי-אונים. החוק מתיר לגופים מסחריים ומוסדיים בישראל להתקין אנטנות ושנאים בכל מיקום מבלי שמישהו יוכל להתנגד. מחר גם אתם עלולים להתעורר ליד שנאי של חברת החשמל או אנטנה סלולרית ענקית. בעוד חמש שנים זה פתאום יכאב לכם. כעבור חודשיים יגיעו תוצאות הבדיקות הרפואיות. יהיה מאוחר מדי. תודה לכם תקע ושקע, רוני אל תלכי.
הפתרון היחיד יצטרך להיות, לבסוף, הקמת קבוצות גרילה של אזרחים למען אזרחים, שידאגו להסיר אנטנות סלולריות, שנאי חשמל קורנים וכל גורם מסרטן אחר המאיים לקבור אותנו חיים. עד שזה יקרה, העיתונות היא כתובת יחידה. הנה, בעקבות "עובדה" כולם התעוררו. אפילו עיריית ירושלים.
אלטרנטיבה אמיתית: "אנשים חופשיים", ערוץ 1, 22:30
קחו את הילדים שלכם; הוציאו אותם מבית הספר; שימו אותם בבית; למדו אותם לבשל; חנכו אותם לאהוב את הטבע. מה קיבלתם?
קיבלתם את משפחת שיפרון, שני הורים, שישה ילדים, יישוב מבודד בבקעת הירדן, אף אחד לא הולך לבית ספר או לעבודה. איך נאמר בעדינות? לאב המשפחה, צפריר שיפרון, כנראה זזה קצת הגבינה בטרם מכר את הפרארי שלו; הוא עזב את משרתו הישנה כסוכן ביטוח ועבר לדבר עם צמחים ("הם ענו לי") ולהתמחות בתמציות פרחי באך. אשתו אורנה התמסרה לגידול הילדים ותחזוקת הבית. הילדים נשארים בבית, לומדים מה שלומדים, חיים בעוני יחסי (כמאמר אורנה: "אם מתייחסים לעוני כמצב של אין כסף, אנחנו עניים". לטיפולך, סטנלי).
קל לפטור את החבורה הבומבמלית הזו כמשפחה המתגוררת במעלה שנטיפי פינת מורדי המקלחות, אבל "אנשים חופשיים", סרט מצוין ומאופק של שירה בצלאל, לא הניח לכם. אורנה וצפריר שיפרון הציגו אלטרנטיבה מסודרת, מנומקת, לא פשוטה לביטול; האם ניתן לפטור בלא כלום את אמונתו של צפריר, לפיה בית ספר הוא בסך הכל דרך להפוך ילדים לחיילים ממושמעים?
האם מערכת החינוך בישראל לא נועדה, אחרי הכל, ליצור בני 18 שיהיו מוכנים "להרוג ולהיהרג", כדברי שיפרון?
אתם יודעים שהוא צודק. אתם גם יודעים שילדיה של משפחת שיפרון הצטיירו כאינטליגנטיים, יצירתיים ורהוטים יותר מעדר הקרנפים האפורים שמנפיקה מערכת החינוך הלבנתית. מצד שני, השיפרונים סוגדים לילודה ברמה כמעט אלילית, מזניחים את עצמם וילדיהם כלכלית, בנותיהם הבוגרות רק מחכות לעזוב את הבית.
"אנשים חופשיים" הציג את כל הסתירות האלה וחשף את המורכבות, היופי והבעייתיות שבבחירותיה מערערות-המוסכמות של משפחת שיפרון. לא יכולתם לצאת ממנו עם מסקנה סופית, אבל ראיתם אלטרנטיבה אמיתית בפעולה. בערוץ 2 של עכשיו לא היו מתעדים את זה. דברים כאלה עושים לוועדת המכרז חררה.