משטרת ההורים

הקמפיין של הרשות למלחמה בסמים שסיסמתו "הורים תתעוררו. מהיום סמים לב!", לוחמני מתמיד. האם הוא מביא תועלת או גורם נזק?

"הורים תתעוררו. מהיום סמים לב!" זו הייתה הכותרת שצדה את עיני כשיצאתי מרמת השרון לכיוון גהה ומשם לרמלה. יפה - חשבתי לעצמי, כותרת מדויקת להורים מרמת השרון שעד היום, באשמת הקריירה, הזניחו את הילד. ועם הידיעה המרגיעה שרמת שרונים יתחילו לסים לב, כי כולם יודעים שילד מקולקל לא טוב לעסקים, המשכתי להתגלגל לכיוון רמלה שהיא כמו שאתם ודאי יודעים עיר אכולת סמים אמיתית.

 

כל הדרך לרמלה הזדמזמה לי ההברקה הקופירייטרית הדלוחה הזו כשאני תוהה אם אתקל בשלטים האלה גם שם. נראה לכם שמצאתי? כמובן שלא! העיר אפופת הסמים הזו הייתה נקייה משלטים, וזה לא שלא סמתי לב ופיספסתי איזה שלט באיזו צומת, כי בשיחה עם שמאי גולן, דובר "הרשות למלחמה בסמים" והוגה הסיסמה, הוא אישר את העניין. היה לו גם משהו להגיד על זה, אבל על השיחה הארוכה איתו ארחיב מעט בהמשך.

 

ברמלה הגשומה שאלתי את עצמי לראשונה האם ברשות למלחמה בסמים מתעלמים לחלוטין מהציבור שבאמת נזקק לשירותיהם? האם החליטו להשקיע שם בבורגנים? ואם כן, אז למה? ומה זה המסר הזה שהופך את ההורים לשוטרים?

 

אבל לפני הכל, וכדי שתבינו, בואו ונעשה קצת סדר בדברים: התיקצוב של הרשות למלחמה בסמים מחולק לשניים, חלקו לטיפול וחלק הארי שלו למניעה. הוויכוח העתיק מה יותר חשוב - טיפול או מניעה - מלווה את הרשות עוד מיום היווסדה: מצד אחד יש לנו את כל עם ישראל שהוא כמובן פוטנציאל לנפילה לסמים, ומצד שני יש בסך הכל 20 אלף נרקומנים.

 

יש לנו גם את מרכזי הטיפול ומעונות היום (שדרך אגב הרשות הפסיקה לתמוך בהם מלפני שבועיים) וקהילות טיפוליות ועובדים סוציאליים, ויש את כולנו בעם ישראל כפוטנציאליים לנפילה לסמים. אז איפה יש יותר אנשים? איפה קהל היעד הוא יותר רחב ומצדיק קמפיינים? כמובן, כל עם ישראל המועד לנפילה. לכן במניעה משקיעים יותר, הרבה יותר. וכך מופנים להם תקציבי עתק לקמפיינים שבדרך כלל מפרנסים את משרדי הפרסום ואינטרסים שונים ומשונים.

 

קמפיין קטן (כמו האחרון למשל) עולה לרשות יותר ממיליון שקל, סכום שיכול היה לממן יותר מעשרים ושבע מיטות טיפוליות לשנה שלמה. אבל כמו שאמרתי, הוויכוח ישן וגם מניעה זה צורך חשוב מאין כמותו, אני מודה. מה שבטוח: את העבודה האפורה ורחוק מאור הזרקורים עושים דווקא המטפלים והעובדים הסוציאליים המסורים.

  

בשלב הזה הייתי רוצה להכיר לכם עוד דמות בכתבה הזו, נרקומן לשעבר שאינני יכול לחשוף את שמו אבל לצורך העניין נקרא לו ירון. ירון הוא רמלאי, עובד בקהילה טיפולית, מטפל מסור ומכיר את השטח מצוין ומבפנים. ירון הצטרף אלי כאורח סמוי לשיחתי עם שמאי גולן, דובר "הרשות למלחמה בסמים".

 

למה החלטתם לצאת בקמפיין הזה כשבמקביל אתם מקצצים במיטות טיפוליות, סוגרים מעונות יום ומקצרים את משך זמן הטיפול בנרקומנים?

 

"תראה, מלפני שנתיים קוצץ התקציב הישיר של הרשות בחצי וירד ל-11 מיליון ושבעים אלף שקל. הקיצוץ הדרמטי הזה בתקציב מוביל מטבע הדברים לקיצוצים בפעילויות הטיפוליות השונות."

 

ירון: "אז למה הקמפיין הזה שעולה מיליון שקל? למה עכשיו?"

 

שמאי (לא שומע את ירון, ממשיך): "אני מקווה, כי בקרוב מאד בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה בכנסת, ייעשה תיקון גדול מאד בתקציב הרשות וייקבע על לפחות 24 מיליון שקל, ואז כמובן נוכל להשקיע בחזרה בטיפול, ולא רק בטיפול, גם בהסברה וכולי..."

 

-ירון: "אתה קולט למה התיזמון הזה של הקמפיין יוסי? מודעות ציבורית בשביל ההצבעה בכנסת. ככה זה, כל אירגון שנועד לשרת מטרה מסויימת מתחיל בשלב מסויים לשרת את עצמו..."

 

בן-טוב: "בשיחותי עם מטפלים שיקומיים מסבירים לי חזור והסבר שהקיצוץ בזמן הטיפול בנרקומנים מוציא אותם לא מוכנים, דבר שמוביל אותם בחזרה לסם ומכאן לביזבוז כסף עצום בטיפול שלמעשה לא  השיג את מטרתו. רוצה להגיב על זה?"

 

שמאי: "בוודאי. הבעיה היא לא במשך זמן הטיפול אלא בתעסוקה. מאוד קשה למצוא לנרקומנים עבודה, אתה למשל היית מעסיק נרקומן? ממש בימים אלה אנחנו הולכים להקים כפר טיפולי בנגב שייקרא "רוח המדבר" וידאג הן לטיפול והן לתעסוקה".

 

ירון: "שטויות, גישה מתנשאת, חלומו הרטוב של כל נרקומן הוא שיידאגו לו והוא יוכל לחזור לסם, אצלנו למשל דוחפים אותם למצוא עבודה בעצמם, כל אלה שעולים לשלב ג' בתכנית הגמילה מוצאים עבודה בעצמם. מאה אחוז מהם, אין אחד שלא מוצא עבודה. העניין הוא להגיד תודה על כל יום נקי, להגיד תודה על ספל קפה שהרווחתי ביושר, להגיד תודה על האפשרות שלי לעזור לאחרים, ובשום אופן לא להודות לעובד הסוציאלי".

 

"שמאי, ברשותך נחזור לקמפיין. משיחות רבות שקיימתי לאחרונה התברר לי שהצורך בסמים נובע מבור ענק של חוסר בתשומת לב באהבה ובביטחון"

 

"מדוייק".

 

"אז למה הקמפיין הזה שקורא להורים להיות שוטרים ומעורר אנטיגוניזם וסוג של דווקא אצל המתבגרים? למה לא אהבה? למה לא חמלה?

 

"האחריות כולה היא של ההורים, צריך לחטט להם במגירות, צריך לבדוק להם את העיניים, צריך...

 

כאן ניפרד משמאי גולן ומירון. הוויכוח הזה כמובן עוד יימשך. אני חייב להודות שגם אני - שבעצמי איבדתי אח קטן לסמים - עוד לא החלטתי מה נכון ומה לא. אבל אני זוכר את אימא שלי, שהיתה מחביאה לי בקבוקי וודקה, וכשהייתי מגלה את זה הייתי רץ בחמת זעם למכולת השכונתית וקונה בקבוק של 45% אלכוהול. אמא שלי סמה לב, יותר מדי סמה לב...