בין חנקין לבן-נר

"כשאני מחליט לכתוב ביד, אני מתיישב ליד שולחן העץ העתיק והמסוגנן, שקיבלתי, שולחנו של 'גואל אדמות העמק' יהושע חנקין". יצחק בן-נר על חדר העבודה שלו

 

יצחק בן-נר, 67, נשוי + 2 ו-6 נכדים, סופר, עיתונאי, מבקר, תסריטאי, מחזאי ומנחה בסדנאות כתיבה. נולד בכפר יהושע, גר בתל-אביב.

  

"מחלון חדר העבודה, בביתי שבקומה הרביעית, ליד שנקין בת"א, רואים נוף מחורבן של בתים ישנים ומלוכלכים, גגות מוזנחים, אנטנות הרוסות ודודי שמש חלודים. כדי לא לראות אותו, אני מוריד לפעמים את השלבים של התריס ועובד באור מלאכותי. החדר עצמו לא גדול, אבל הוא על הכיפק. יש בו ספרייה גדולה עם ספרי עזר וספרים שלי שיצאו לאור, הרבה תיקיות ומחשב, שבו תוכנת עריכה לסרטי הווידאו שאני מצלם, בעיקר מסעות וסרטים משפחתיים, וגם ספריית תקליטים גדולה. אני אוהב לשמוע הכל, מוסיקה קלאסית, שירים ישראלים וזרים, קצת ג'אז וקצת אופרה. בחדר יש כל מה שאני צריך, מישטח עבודה גדול שעליו המחשב, מדפסת שהיא גם פקס וגם מכונת צילום ואפילו סורק. החתן והבת שלי עובדים בהייטק, כך שחלק מהציוד הם קנו או נתנו לי.

 

"כשאני מחליט לכתוב ביד, או רוצה לעבור על עבודות של תלמידים, אני מתיישב ליד שולחן העץ העתיק והמסוגנן, שקיבלתי, שולחנו של 'גואל אדמות העמק' יהושע חנקין. אני יליד כפר יהושע, שנקרא על שם חנקין, ולפני שנים הוזמנתי להרצות שם. לאחר ההרצאה, כשביקשו לשלם לי – לא הסכמתי. מהכפר ניגשו אל אחותי, שמתגוררת במקום, ושאלו אותה מה לתת לי כהוקרה. היא נזכרה שמכתבתו של חנקין, בת יותר ממאה שנה, נמצאת במחסנים כאבן שאין לה הופכין, והציעה להם לתת לי אותה. זהו שולחן כתיבה מאוד זקן, ויש בו יופי פשוט וישן, שמשנה את האופי של כל החדר. הוא מונח ליד אוסף מודרני ומגוון של דברים שהצטברו במשך השנים, ובצבעו החום והנעים, הוא משרה אוירה של רוגע. בשנים האחרונות אני משתדל לעבוד בעיקר בבית, חוץ מגיחות לפגישות או לסדנאות.

 

"כבר כמה שנים שאני עובד על משהו, שעדיין לא ברור לי לגמרי: מין אוטוביוגרפיה חצי דמיונית. בעצם 'אנטי-ביוגרפיה'. לקחתי סיפור די שיגרתי מהחיים שלי, ואני מוסיף לו מיני אפקטים ספרותיים, כמו גיבורים דמיוניים, דמויות שכבר כתבתי עליהן, ומשלב גם סיפור מתח. בדרך כלל אני כותב כרונולוגית, אבל בספר החדש, אני עובר מפרק לפרק ומשאיר דברים פתוחים, כדי לחזור אליהם אחר כך. לפני חודשיים הפסקתי לעבוד עליו, כי אני עסוק בכתיבת מחזה בשם 'נוימנים'. העלילה מתרחשת לפני מלחמת העולם הראשונה, עם קפיצות ל-1973, ערב מלחמת יום כיפור. זהו סיפור אהבה עצוב של שני דודנים לנערה אחת. הגירסה הראשונה כבר לקראת סיום, והיא כוללת שירים שכתבתי ברוח הימים ההם. המחזה נכתב לתיאטרון 'גשר' ויביים אותו מיכה לבינסון.

 

"כשעולה לי רעיון, וזה יכול לקרות במכונית, או כשאני ממתין לפגישה או באיזה תור, אני מוציא את הפנקס ורושם תזכורת קצרה, ואחר כך מעביר למחשב.

 

"היום שלי מתחיל בשש בבוקר, בחצי שעה של צעידה מהירה. אחרי שאשתי שהיא אחות, הולכת לעבודה, אני מתיישב בחדר, שומע מוסיקה ולא מנתק את הטלפון, כי עד גבול מסוים אני אוהב שמטרידים אותי".