מי מממן את בעל הדעה

זה נראה תמים למדי: אתם מקבלים הזמנה לכנס כלכלי-חברתי חשוב, מציצים לרשימת הפנלים המגוונת ומתרשמים מהמרצים החשובים. ברוב המקרים, אתם לא טורחים להעיף מבט בלוגואים המסחריים שמעטרים את ההזמנה - למרות שמאחוריהם מסתתר הסיפור המעניין באמת. אורנה רביב חקרה את הקשר הבעייתי בין נותני החסויות לבין מארגני הכנסים והבינה שגם במקרה הזה, הכסף הוא שאומר את המלה האחרונה

באמצע דצמבר התקיים, כמדי שנה, כנס הרצליה - הכנס המוביל בישראל בנושא ביטחון לאומי. בין נאומיהם של ראשי המדינה - אריאל שרון, סילבן שלום, ושאול מופז - נערך גם מושב תחת הכותרת "תוכניות להסדרי קבע דו צדדיים". המשתתפים הרשומים היו אלוף (מיל.) עמי איילון וד"ר סרי נוסייבה, ד"ר יוסי ביילין, יאסר עבד ראבו ויו"ר מפלגת ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. נראה מעניין.

 

אלא שלקראת סוף הדיון הטיל ביילין פצצה באולם, כשחשף מעל הבמה את העובדה כי משתתפי המושב נדרשו לשלם 50 אלף דולר כדי לנאום בכנס.

 

"כשנודע לי ממנכ"ל יוזמת ז'נווה, גדי בלטיאנסקי, שאנחנו נדרשים לשלם כסף עבור ההופעה בכנס, כעסתי מאוד", משחזר השבוע ביילין, "כשאמרו לי שיש תורם שיממן, הסכמתי להופיע כי חשבתי שחשוב שאנצל את הבמה ולפחות אציג את הדברים. אני רוצה להבהיר כי יוזמת ז'נווה לא פנתה למארגני הכנס, אלא פנו אלינו".

 

"לא האמנתי שתופעה כזו קיימת. זה פשוט עסק מסחרי של המרכז הבינתחומי בהרצליה. נניח שלמישהו יש תוכנית מצוינת, אבל אין לו אפשרות למצוא ספונסר. האם המשמעות היא שהוא לא יוכל להופיע? בדיעבד, יכול להיות שזו היתה טעות לבוא. התלבטתי. כשנמצא תורם ייעודי, זה הקל עלי. עם זאת, אין לי ספק שברמה המוסרית והחינוכית זה פגום. אני לא בטוח שקיבלתי את ההחלטה הנכונה".

 

לדברי בלטיאנסקי, פנה אליו מארגן הכנס, ד"ר עוזי ארד, ואמר לו כי אנשיו של עמי איילון פנו אליו וביקשו להופיע בכנס. ארד, אומר בלטיאנסקי, אמר לו כי הוסבר לאנשי איילון שאם יוקם פנל כזה, הוא יהיה כרוך בעלות של 50 אלף דולר - חלקו היחסי של המושב בכנס כולו, כלומר השתתפות בעלות השכירות של האולמות במלון מגדל דניאל היוקרתי, ציוד הגברה, תאורה, אוכל, הטסת אורחים מחו"ל, כוח אדם וכיו"ב.

 

בלטיאנסקי ביקש לבדוק את הנושא, וכעבור זמן קצר, בשיחה עם אנשי המפקד הלאומי, התברר לו כי יש להם תורם, אזרח ישראלי שביקש להישאר בעילום שם ומוכן לממן את השתתפות שתי היוזמות - סכום של 33,200 אלף דולר.

 

מארגני הכנס לא מבינים, בלשון המעטה, את התנהגותו של ביילין. לדברי יועץ התקשורת של הכנס, ליאור חורב, המפקד הלאומי (בראשות עמי איילון וסרי נוסייבה) הוא שיזם את המושב, באמצעות פנייה לנשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה, פרופ' אוריאל רייכמן. מאחר שכנס הרצליה הוא מלכ"ר ומגייס את רוב המימון שלו מקרנות - שאינן מוכנות לממן פנלים בנושאים פוליטיים - הודיעו מארגני הכנס, לדברי חורב, כי יש לפתור את סוגיית מימון המושב.

 

"אני רוצה להבהיר את הדברים", אומר אורני פטרושקה, מבעלי כרומטיס לשעבר וכיום פעיל מרכזי לצד עמי איילון במפקד הלאומי, "אנחנו פנינו בנושא אחר לחלוטין לפרופ' רייכמן, והוא זה שהפנה אותנו לעוזי ארד ומארגני הכנס. הרעיון להקמת המושב היה שלהם".

 

"כשהוצע לקיים את המושב, הם נקבו בסכום ואמרו כי יתחלק בצורה שווה בין כל המשתתפים. הבנו שזו הדרך היחידה שלנו להשתתף במושב מסוג זה, והסכמנו, גם אם לא בשמחה. לכנס יש מוניטין רציני ביותר, וזו במה מצוינת להצגת התוכנית שלנו. ברור לי שיש מחיר כשמציגים שם ולכן, גם אם לא אהבתי את זה, קיבלתי את זה. כמו שאני רואה את זה, כנסים קיימים בשביל לתת במה לדברים שרלוונטיים לציבור. הייתי שמח אם לא היה נעשה בתשלום ישיר של היוזמות".

 

אביגדור ליברמן, אגב - גם הוא ממשתתפי אותו פנל - מסר השבוע כי איש ממארגני הכנס לא פנה אליו או אל נציגיו בדרישה לתשלום, ואף אחד לא שילם עבור הופעתו בכנס.

 

לדברי חורב, בתחילת הפנל הודיע ארד במפורש, מעל הבמה, כי מדובר במושב שונה מהמושבים האחרים בכנס, מאחר שהוא נולד כיוזמה של משתתפיו. "אנחנו מאמינים בשקיפות מלאה. כל הספונסרים מופיעים על ההזמנות, על חוברת הכינוס. ליוזמת ז'נווה ולמפקד הלאומי היה מממן שביקש להישאר אנונימי. בסוגריים, המממן ביקש לממן רק מחצית הסכום של יוזמת ז'נווה וביילין לא הביא עד עכשיו את יתרת הסכום למארגני הכנס.

 

"בכנס יש נושאים שקיבלו חסות, אבל אין, ואני מדגיש - אין מרצים ששילמו כסף. ביילין, איילון וליברמן ביקשו לשווק חומרי תעמולה - זה מצב אחר. משתתפי הפנל הזה ביקשו לדבר ביוזמתם ועל כן חויבו בעלות. שיהיה ברור: אף שקל לא נשאר בידי מארגני הכנס. לא מדובר פה בעסק למטרות רווח, וגם אם יש איזשהו עודף, הוא עובר ישר לשנה הבאה.

 

"עמי איילון עצמו, שהתראיין ברדיו אצל רזי ברקאי לאחר הכנס, אמר כי אינו מבין את התנהגותו של ביילין. הוא גם סיפר, אגב, כי הוא עצמו שילם על השתתפותו בעצרת השנתית לזכר רבין. "אני לא אומר שלא נסיק מסקנות מכל האירוע הזה, אבל אי אפשר לבוא ולומר כי בכנס הרצליה המרצים משלמים, כי זה פשוט לא המצב. חד משמעית, מרבית הכנסים כיום מתקיימים ממקורות מימון חיצוניים. אנחנו לא חריגים בעניין זה, אבל אין ספק שבכנסים הבאים יופקו הלקחים".

 

מ"ספונסר פלטינום" ל"ספונסר קטן"

 

הפצצה שהטיל ביילין בכנס הרצליה לא הפתיעה את ותיקי עולם הכנסים. לדבריהם, האופן בו התנהל נושא התשלום במושב זה אמנם בעייתי, אך מי שטוען כי אין דברים כאלה - אינו מדייק. "מקרה כזה, שמרצה נתבקש ישירות לשלם, אינו זכור לי בארץ", אמר לנו גורם המעורב שנים רבות בענף, "אבל זה לא סוד כי מי שנותן כסף - כלומר חסות - מעורב בצורה כזו או אחרת בעיצוב התכנים בכנס".

 

לדבריו, יש סוג של הסכמה שבשתיקה בתחום זה - אך גם כאן בענף הכנסים היוקרתי, כך מתברר, בעל המאה הוא גם בעל הדעה. מתן חסות לכנס מקנה לחברה המממנת - לפי גובה הסכום, כמובן - אפשרות לשלב נואם מטעמה בפנל, וכן מעניק לה השפעה לא מבוטלת על התכנים שיידונו בו.

 

תעשיית הכנסים הפכה בעשור האחרון לענף משגשג בישראל. היא זכתה לפריחה חסרת תקדים בימי בועת ההיי-טק העליזים, במהלכה נערכו לא מעט כנסים כלכליים ועסקיים. עם זאת, גם בימי המיתון המשיכו הכנסים לשגשג, ובענף אומרים כי המיתון הכניס אמביציה נוספת למנהלים להשתתף בכנסים. דווקא בגלל ההאטה הם חשו צורך להתערבב, ליצור קשרים, להתעדכן ולשמוע הרצאות בתחומם. מעבר לכך, לחלקם פשוט היה יותר זמן פנוי.

 

עם השנים התמצבו שלושה כנסים כמובילים את הענף: בתחום הכלכלי עסקי מדובר בכנס קיסריה ובועידת ישראל לעסקים, ובתחום המדיני-בטחוני תפס את הבכורה כנס הרצליה. לצידם פועלים במהלך השנה לא מעט כנסים מקצועיים בתחומי תקשורת, מחשבים, היי-טק, פרמצבטיקה, שיווק ורבים אחרים.

 

עם התפתחות הענף הבינו גופים רבים, בכללם חברות מסחריות, גופים מתחום התקשורת, מכללות אקדמיות וארגונים שונים ומשונים, כי מדובר בשיטה מעולה למיתוג ושיווק. תמורת סכום (אם כי לא מבוטל) יוכל לוגו החברה להתנוסס על פרסומי הכנס, ולהקנות לעסק את היוקרה המגיעה עם רשימת המרצים והאורחים המרשימה. גם ההזמנות לאירוע - שנשלחות על פי רוב לאנשי עסקים מובילים, עיתונאים ומקבלי החלטות - יכללו המארגנים, לצד פירוט המרצים והפנלים, גם את רשימת החברות המממנות, כולל לוגואים.

 

אין דין נותן חסות אחד למשנהו: בין נותני החסות יש דירוג, והם נכנסים לקטגוריות על פי גובה הסכום שהם משלשלים לכנס - "ספונסר פלטינום", "ספונסר גולד" או "ספונסר קטן". חסות ממוצעת בכנסים בישראל נעה בין 25 ל-75 אלף דולר. חסות של 100 אלף דולר נחשבת בארץ לגבוהה ביותר, ובדרך כלל בכנס יהיו לא יותר משניים-שלושה נותני חסות בדרג כזה.

 

יש דרכים רבות לצ'פר את נותן החסות: לעתים יש תערוכה הנלווית לכנס, בה ניתן לו ביתן; חומר המתייחס לנותן החסות מוכנס לתיקיית האירוע המחולקת למשתתפים; הוא משתתף במסע הפרסום וקידום המכירות של הכנס, ולעתים - כך כשמדובר ביבואניות רכב, למשל - הוא יכול להציג דגם מסוים מתוצרתו באולם המרכזי של הכנס, לעיני המשתתפים.

 

נותן חסות שמשלם 50 אלף דולר - הסכום שנגבה ממשתתפי הפנל בכנס הרצליה - יקבל בכנס מקצועי-מסחרי מקום להציג ביתן בגודל שנע בין 70 ל-90 מ"ר, לוגו בעיתונים, אפשרות לערוך קידום מכירות באירוע, השתתפות בקמפיין והכנסת חומר מטעמו לתיקיות האירוע.

 

חדירתן של חברות וגופים עסקיים לעולם הכנסים, הנתפסים על פי רוב כמקצועיים וחסרי פניות, מעלה חשש רציני לחוסר שקיפות מדאיגה בענף. ניתן להמשיל זאת לכתבה עיתונאית: אם תדעו כי מאחורי כתבה שמופיעה בעיתון עומד גורם מסחרי, ששילם לעיתון או לכתב כדי שיכתוב את הכתבה, האם תתייחסו אליה כאל מוצר מקצועי ואובייקטיבי? סביר להניח שלא.

 

קח מימון, תן לי נואם

 

כנס הרצליה התקיים השנה זו הפעם החמישית. המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה הוא היוזם והמארגן של הכנס, העוסק בנושאים ביטחוניים-מדיניים. במשך ארבעת ימי הכנס התקיימו מושבים בהם לובנו נושאים שונים הנוגעים למדיניות ולסדר העדיפויות הלאומיים, ונדונו בהם, בין השאר, היבטים כלכליים וחברתיים. ועדה אקדמית היא שבוחרת את הדוברים.

 

כנס הרצליה מתקיים במלון מגדל דניאל בהרצליה פיתוח, ומגיעים אליו כ-800 משתתפים שמקבלים שלוש ארוחות ביום. הוא מועבר בשידור חי באינטרנט, דורש כוח אדם רב וציוד הגברה ותאורה, ומוציא סכומים לא מבוטלים על הטסת מרצים מבוקשים מחו"ל. עלות כנס כזה, על פי הערכות, נעה בין 600 ל-800 אלף דולר. מי משלם את החשבון?

 

הכנס אינו ממומן מכספי המרכז הבינתחומי בהרצליה אלא זוכה למימון ממספר קרנות, בכללן קרן קיסריה, הקרן לידידות, קרן פרידריך אברט, קרן קיימת לישראל, קרן אברהם ועוד. כמו כן מגויסים נותני חסות לכנס - חברות מסחריות כמו סימנס ישראל, אי.די.בי, IBM, בואינג ואלביט.

 

יש מקור מימון נוסף לכנס, והוא מגיע ממשרדי הממשלה השונים. מדובר, על פי דוברי הכנס, בשיתוף פעולה מחקרי. לדוגמא: משרד הביטחון משלם חסות של כמה עשרות אלפי דולרים ובתמורה מקבל את המחקר שערך המכון לקראת מושב מסוים הקשור לענייניו, ואת התמלול של אותו מושב. משרדי הביטחון והחוץ, וכן המועצה לביטחון לאומי השייכת למשרד ראש הממשלה, שילמו השנה לכנס והשתתפו בו.

 

דובר הכנס, ליאור חורב, מדגיש כי לא מדובר בארגון למטרות רווח. גם אם במקרה נותר רווח בשנה מסוימת, הוא מסביר, הוא עובר לשנה הבאה. אז מה יוצא למרכז הבינתחומי מהכנס? איש העסקים אודי פינצ'בסקי, מיוזמי והוגי "ועידת ישראל לעסקים" של גלובס, יודע איזו עמדת כוח מעניק כנס כזה כשהוא מצליח להפוך למותג מוביל.

 

"כנס הרצליה שייך למרכז הבינתחומי, שהפך בעקבותיו למותג מאוד חזק. הוא ממתג את הגוף המארגן בצורה היסטרית", מסביר פינצ'בסקי. לדבריו, מה שקרה בכנס הרצליה השנה הוא קיצוני, אך לא זר לחלוטין: כל הגופים המארגנים כנסים מתמודדים במלחמה מתמדת בין התוכן לחסות.

 

עלות "ועידת ישראל לעסקים", שנחשבת כיום לוועידה המסחרית הגדולה והמושקעת ביותר, נעה בין 5 ל-7 מיליון שקל. מדובר בכנס הנמשך כשלושה ימים ומתקיים במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל-אביב, וכולל מושבים רבים, ארוחות מפוארות, קוקטיילים, פרסום, יחסי ציבור, אבטחה, כוח אדם בהיקף גדול, הופעות של אומנים, שידורי אינטרנט, ציוד מתוחכם ותערוכה נלווית. מתוך העלות, 50%-40% מגיעים מחסויות. היתר מגיע מדמי הרישום של המשתתפים - 5,000-4,000 איש.

 

לצידה של ועידת ישראל לעסקים מתקיימים מדי שנה לא מעט כנסים כלכליים קטנים יותר, אותם מארגנים משרדי רואי חשבון ועורכי דין, חברות השקעות, חברות ביטוח ועסקים מתחום ההיי-טק. חלק, כמו הכנסים של חברת ההשקעות תמיר-פישמן ומשרד רואי החשבון ארנסט אנד יאנג, כבר הפכו לשם דבר בתחומם. עלות כנס כזה נעה סביב מיליון שקל, וגם בהם בולטת נוכחותן של חברות מממנות.

 

"כיום, חד משמעית, כנסים ממומנים על ידי מקורות חיצוניים לגוף שמקיים אותם", מבהיר חורב, "אין אף גורם אקדמי בארץ או בחו"ל שיכול לממן כנס ממקורותיו". ומהי השפעתו של הגורם המממן על הכנס? מארגני הכנסים אומרים פה אחד כי אין לו כל השפעה על התכנים, אך קשה להאמין שגורם עסקי ששם 100 אלף דולר על חסות לכנס ייענה בשלילה אם יבקש להכניס דובר מטעמו.

 

חברת "מנהיגות עסקית", המתמחה בפיתוח ובניית אירועי תוכן לחברות אל מול הקהל העסקי שלהן, היא רק דוגמא אחת לתעשייה שהוקמה סביב ענף פורח זה. בעלי החברה, צביקה צורף וגאולה אבן-חן, נמנו בעבר על מארגני ועידת ישראל לעסקים.

 

לדברי צורף, מה שקרה בכנס הרצליה הוא אמנם אירוע נדיר, אך קיימות בהחלט מספר נורמות בלתי כתובות המקובלות ביחסים המורכבים בין נותן חסות לבין מארגני הכנס. "מקובל, למשל, שנותן חסות מעל גובה סכום מסוים יכניס מרצה מטעמו לפנל הרלוונטי לעניינו, הוא אומר," בכנס הרצליה מוכרים את הקרם-דה-לה-קרם של מקבלי ההחלטות בדרג הגבוה ביותר, ויש לזה כוח מכירה. אם היו עושים מכרז, אני בטוח שהיו הרבה שהיו שמחים לשלם בשביל הבמה הזו".

 

מי רוצה לקנות אאודי?

 

צורף, המצוי בתחום, לא נתקל במקרה כמו הרצליה בעבר. "אני לא זוכר שמישהו ממש שילם עבור הזכות להופיע ולהעביר את מסריו", הוא אומר, "להפך, אם כבר אז יש מרצים שאתה מאוד רוצה שיבואו, ולעתים רחוקות אתה מוכן לשלם עבור הופעתם".

 

גם נושא זה, אגב, מעורר לא מעט מחלוקת: האם מרצה שקיבל כסף עבור הופעתו שונה מהותית ממרצה שהופיע חינם? בתחום הטלוויזיה, למשל, עוררה החלטתו של ערוץ 10 לשלם 40 אלף דולר לעזאם עזאם סערה ציבורית, וזכתה לביקורת נוקבת מצד יו"ר הרשות השנייה, מוטי שקלאר. מדוע בכנסים חלים כללי משחק אחרים?

 

גורמים בענף סבורים כי ההבדל נעוץ בשקיפות. הקהל בכנס זכאי לדעת, חושבים גורמים בענף, כי מרצה מסוים קיבל תשלום עבור הופעתו. כך או כך, מדובר בסיטואציה נדירה: לדברי צורף, בכנסים בישראל לא נהוג כי מרצה מקבל תשלום, ובדרך כלל רק מנחי האירוע יקבלו כסף תמורת הופעתם. מי שכן זוכים לתשלום נאה הם מרצים מבוקשים מחו"ל, כמו נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון או ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודולף ג'וליאני.

 

דני בן נעים, מנכ"ל "קומטק ניהול קונגרסים", המפיקה ומארגנת אירועים עסקיים, נמצא בתחום כבר 15 שנה. בן נעים הופתע גם הוא ממה שנחשף בכנס הרצליה, אך רק בגלל האופן הבוטה בו התבצע המהלך ובגלל העובדה שלא מדובר בכנס של חברה מסחרית. יחד עם זאת, התופעה עצמה אינה בגדר הפתעה בשבילו: במהלך השנים בהן הוא פעיל בענף הוא עד למלחמה המתמשכת בין החסות לתוכן.

 

"בדרך כלל יש התחשבות מסוימת של מנהל התוכן בנותן החסות", הוא מספר, "עם זאת, לא תופרים מושב מיוחד עבור נותן החסות, אלא מנסים לשלב אותו בתוך התוכן". אם נוצר ויכוח בין הגורמים המסחריים לאנשי התוכן, מנסים לתת למעניק החסות "פיצוי" בצורת ייצוג בתערוכה או בולטות בחומר הפרסומי של הכנס.

 

"מעולם לא נתקלתי במקרה כל כך בוטה כמו בהרצליה", הוא אומר, "בדרך כלל, ועדת ההיגוי של הכנס יושבת הרבה קודם ובונה תוכנית עם נושאים הנדונים במושבים ובפנלים השונים. רק לאחר שיש תוכנית עם תכנים ברורים, נכנסת לפעולה המחלקה המסחרית".

 

לדברי צורף, החשש הגדול ביותר של המארגנים הוא מהזנייה של הכנס בעיני הציבור, ולכן דו השיח עם נותן החסות הוא לעתים גורלי. "נותן החסות המבקש להשתתף בפנל או לשאת דברים יכול להרוס כנס כזה ולגרום לאנשים להצביע ברגליים. לכן, חייבת להיות הקפדה על טיב המרצים ואיכותם, ומארגני הכנסים נאלצים גם לא פעם לוותר על חסויות בגלל דרישות מופרזות שאינם יכולים או מעוניינים לעמוד בהן".

 

ניתן למצוא גם נותני חסויות שאינם דורשים לדבר, אלא מחפשים רק הזדמנות לשווק מוצרים. דוגמא לכך ניתנה בכנס האחרון שנערך על ידי הקרנות של חברת תמיר-פישמן בהילטון תל-אביב, לו נתנה יבואנית אאודי חסות של כ-20 אלף דולר. החברה העמידה רכב בכניסה לאולם, מעוטר בדגלים שלה מסביבו, והלוגו שלה הופיע בין נותני החסות.

 

מנכ"ל אאודי לא ביקש להרצות בכנס ולא נתבקש לכך על ידי מארגני הכנס. "החברות המסחריות רוצות גישה למשתתפי הכנס, במיוחד אם הם רואות בהם את קהל היעד של המוצר שלהם. מבחינתם, זו נקודת מכירה", מסביר בן נעים.

 

כך עושים את זה בדאבוס

 

הבמה הלא-מסחרית המכובדת ביותר בתחום הכלכלי שייכת ל"כנס קיסריה", אותו יזם המכון הישראלי לדמוקרטיה. בניגוד לכנסים אחרים, כנס קיסריה אינו נסמך על חסויות אלא על תקציבו שלו, המבוסס על תרומות. "יש להם תורם אחד רציני שמממן אותם במיליוני דולרים רבים, אומרים מתחרים מכנסים אחרים, לכן, קל להם להתקיים בלי חסויות בכלל או עם מעט".

 

נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, אריק כרמון, מוסר כי אגודת ידידים בארה"ב היא התומכת בתקציב המכון, ממנו ממומן הכנס. "זה נכון שבראש האגודה עומד יהודי יקר שמממן בעצמו 35%-20% מהתקציב ומגייס את השאר, אבל לא מדובר בתורם בודד", הוא אומר. היהודי היקר הוא יו"ר הום דיפו לשעבר, ברנרד מרקוס, המוביל מבין 40 עד 60 איש התורמים למכון מדי שנה. עלות כנס קיסריה נעה, לדברי כרמון, בין 60 ל-80 אלף דולר בלבד, כשחלק הארי מהעלות נועד להפקת חוברות ההמלצות בתום הכנס.

 

הכנס גובה 5,000 שקל מאנשי העסקים המגיעים אליו, אך אינו גובה את דמי ההשתתפות מאישי ציבור, תקשורת ואקדמיה. בשנה שעברה היו לו גם נותני חסות. "זה נועד להקטין עלויות, מסביר כרמון, שמנו את הלוגו שלהם על המודעות שהופיעו בעיתונים, אבל אין דבר כזה שנותן חסות מעורב בתכנים. בשום פנים ואופן לא. התכנים והמושבים נקבעים זמן רב מראש, כמו גם זהותו של יו"ר הכנס".

 

בישראל יש שנוטים להשוות את כנס קיסריה ל"פסגת דאבוס", הכינוס הכלכלי העולמי הנחשב ביותר. בן נעים חושב שלקיסריה יש עוד דרך ארוכה עד שתגיע למעמד היוקרתי הזה. "בדאבוס, נותני החסות נלחמים ועומדים בתור, כי הם רוצים להיות קשורים למותג החזק הזה. ההסכמים עם נותני החסות בדאבוס הם לחמש שנים קדימה, ואין שום קשר בינם לבין התכנים, שמשתנים לפי האירועים הכלכליים שעל סדר היום העולמי. ההטבות היחידות שנותני החסות בדאבוס מקבלים הן עדיפות להכללת מוזמנים שלהם בין המשתתפים, וכך הם יכולים לפנק את הלקוחות שלהם".

 

ואם ההטבה הזו נראית לכם זניחה, כדאי להבין שמדובר באירוע בו משתתפים 2,000 איש בלבד - בהם צמרת הכלכלה והעסקים בעולם - ומארגני הכנס לא מאפשרים להגדיל את המספר ולו במוזמן אחד. התענוג להיכלל בין רשימת המשתתפים עולה לכל משתתף לא פחות מ-12.5 אלף דולר בדמי רישום.

 

החסויות, אגב, הן בסכומים שאינם נמוכים מחצי מיליון דולר - ובכל זאת, ועדת ההיגוי של דאבוס מנותקת לחלוטין מהמחלקה המסחרית. לא יעלה על הדעת שביל גייטס ירים, למשל, טלפון למנהל המסחרי של הכנס ויבקש לקיים פנל בנושא מסוים שמעניין את מיקרוסופט כי החברה תרמה סכום גדול לכנס, או לחילופין יבקש כי מנהל בכיר במיקרוסופט יקבל במה לנאום בכנס. בישראל, מצבים כאלה אינם דמיוניים.

 

"המטרה של כנס, כפי שאני ראיתי את זה תמיד, היא ליצור מחדש את כיכר העיר - מקום אליו הציבור יכול להגיע ולהשתתף בדיונים, לשמוע ולהשמיע, מסכם אחד המנהלים הבכירים במשק הישראלי, הדיבור צריך להיות חופשי. לא ייתכן שרק מי שיכול לשלם יוכל לומר את דברו".