מי אחראי על התמרורים

יש תקלה ברמזור? התמרור מטעה אתכם? פסיקה של ביהמ"ש קבעה כי בכל מקרה האחריות על תאונה - אם תקרה כזו - היא של הנהג

הטלת האחריות למגיפת תאונות הדרכים על שכמו של הנהג הישראלי הפכה לאופנה. ברוב המקרים מתעלמים בתי-המשפט מחלקה של הרשות המינהלית בגרימת התאונה ורואים לנכון להרשיע את הנהג גם כאשר התאונה או "העבירה" נגרמה בשל אי-תקינות תמרור או סתירה בין הוראת תמרורים. מתברר שבישראל של המאה ה-21 לנהג עדיין אסור להסתמך על הוראת תמרור או רמזור ועליו לתור אחר תמרור אחר העלול לסתור את אותה הוראה.

 

במקרה שהיה הורשע נהג בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו בשתי עבירות: אי-ציות לאור אדום ברמזור, ונהיגה בקלות ראש. ההרשעה נסבה על התנגשות בין רכבו לבין רכב אחר. באותו אירוע נהג המבקש בכביש בן ארבעה נתיבי נסיעה, בו השניים השמאליים מיועדים לפנייה שמאלה והשניים הימניים מיועדים לנסיעה ישר.

 

ממול רכבו של המבקש, שעמד על הנתיב הימני מבין שני הנתיבים לפנייה שמאלה, נמצא רמזור לנסיעה ישר ואילו מצידו השמאלי נמצא רמזור לנסיעה שמאלה. תמרור ההוריה שעל הרמזור לכיוון שמאל - דלק. תמרור ההוריה (החץ) שעל הרמזור לנסיעה ישר היה כבוי בשל תקלה. המבקש, שרצה לפנות שמאלה, המתין בצומת - לפני קו העצירה. כאשר האור ברמזור לנסיעה ישר הפך ירוק, והאור ברמזור לנסיעה שמאלה היה אדום, פנה המבקש בשגגה שמאלה והתנגש ברכב שהגיע מולו. 

 

בית-המשפט לתעבורה מצא כי המבקש אחראי לתאונה והרשיעו בעבירות שיוחסו לו. על ההרשעה הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי ובהמשך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון.

 

לטענת הנהג, כאשר חץ ההכוונה שעל הרמזור לכיוון הנסיעה ישר - הרמזור אשר ניצב מולו - לא פעל, רשאי היה להסתמך על ההוראה המתירה תנועה לכל הכיוונים במקרים כאלה. כך, רשאי היה המבקש לפנות שמאלה עם הופעת האור הירוק ברמזור האמור.

 

לחילופין, נטען כי מדובר ברמזור המתיר פנייה לכל הכיוונים וברמזור נוסף המתיר פנייה שמאלה בלבד, ומכאן כי למעשה מדובר בסתירה בין הוראותיהם של שני תמרורים. הטענה היתה כי נהג המוטעה בתום לב ממחדלה של הרשות בתפעול מערכת הרמזורים ראוי כי לא ישא באחריות פלילית בשל כך. דהיינו, גם אם המבקש לא ציית לרמזור האדום, הוא עשה כן מאחר שהוטעה בתום לב, ולכן אין התנהגותו מגיעה כדי "קלות ראש".

 

בית-המשפט העליון קבע כי לו היה מוצב בצומת רמזור אחד בלבד המכוון את התנועה הן שמאלה הן ישר, ותמרור ההוריה שעליו אינו פועל - כי-אז רשאי היה המבקש להסיק, בהידלק האור הירוק, כי הוא רשאי לנסוע ישר, ימינה או שמאלה. אולם, בצומת ניצבו שני רמזורים והמבקש התעלם, למעשה, מהרמזור המפנה את התנועה שמאלה.

 

עוד קבע בית-המשפט העליון כי קבלת טענותיו של המבקש יש בה "משום מתן הכשר, מצד בית המשפט דווקא, לנהוג בחוסר זהירות, תוך התעלמות מהאור ברמזור שמוצב בפני הנוהג ברכב, ותוך יצירת סיכון לא מבוטל לשאר הנוהגים בכביש באותה צומת".

 

אי-תקינותו של תמרור ההוריה אין בה כדי לשלול את העובדה שהמבקש נהג שלא כדין, ככל הנראה עקב חוסר תשומת לב מספקת, תשומת לב ממנה נובע ההבדל, לעתים, בין חיים למוות.

 

נטל בלתי סביר על הנהג

 

נראה כי בהחלטתו הטיל בית-המשפט נטל גבוה ובלתי סביר על הנהג הישראלי, לפיו עליו לחשוד כי התמרור עליו הוא נסמך בתום-לב אינו תקין, ולתור אחר תמרור המורה אחרת. במקביל פוטר בית המשפט לחלוטין את הרשות המינהלית מתוצאות מחדלה שעלול היה אכן לעלות בחיי אדם. 

 

אגב, באותו מקרה קבע חוקר התאונות המשטרתי כי מערכת הרמזורים היתה תקינה. רק משהציג המבקש בפני בית-המשפט את תמונת מקום האירוע ממועד התאונה שוכנע בית-המשפט כי אכן היתה תקלה במערכת הרמזורים. מחדל מסוג זה, שלא אותר ולא דווח על-ידי החוקר אף לאחר התאונה, עלול היה אף הוא לעלות בחיי אדם.

 

במקרים מסוג זה יש לשאול האם אכן מורה האינטרס הציבורי על מיצוי הדין עם הנהג או שמא עם הרשות המינהלית שהתרשלה בתפקידה, וברשלנותה עלולה היתה לגרום לתאונות נוספות. כאמור, בית-המשפט העליון סבר כי דווקא מיצוי הדין עם הנהג יקדם את המדיניות הציבורית הראויה.

 

המחבר הינו עו"ד, חבר וועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי-הדין. תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.