אני לבד וטוב לי

דני גבע, נאור ב"חדר מלחמה", הוא ברגעים אלה ממש הדבר הכי סקסי שמופיע בפריים טיים. זה לפחות מה שאומרים עליו. כי הוא מצידו ממש לא חושב ככה. אחרי מערכת יחסים ארוכה הוא מתמסר לחופש, ומוסד הנישואין לא נראה לו

דני גבע הוא סמל הסקס החדש של הפריים טיים בערוץ 2. מי שכבש את "חדר מלחמה" בתור נאור מתן, מנתח מערכות מודיעין, מאיים כרגע לכבוש את ליבן של בנות ישראל. גבע, 30, תל אביבי, מעביר את זמנו בין טיולי טראקים בניו יורק, אירופה ומזרח אסיה לבין תיאטרון "הספרייה", שבו הוא משחק מאז סיים את לימודיו ב"בית צבי". מי שתהה מאיפה הבחור מוכר לו, התשובה היא "תיק סגור", הסידרה ששודרה בערוץ 10, ו"טיפול נמרץ", בה הופיע בכמה פרקים.

 

מאז שעלתה "חדר מלחמה", הוא מוצא עצמו יותר ויותר מחוזר. "אני מרגיש שנבנתה סביבי תדמית של סמל סקס", אומר גבע. "האמת, זה קצת מוזר לי, כי אני לא עושה שום דבר בשביל זה. אני מניח שזה נובע מהעובדה שאני נמצא בלב הפריים טיים, תחת מעטפת של יחסי ציבור מאוד כבדים, שמטפטפים לתקשורת שאני כזה. בתיאטרון ספגתי הרבה פחות יחסי ציבור, כך ששם לא רואים אותי בצורה הזאת. עם הפרסום הפרטיות קצת הולכת לאיבוד. בהתחלה זה היה קצת מבהיל, אחר כך למדתי ליהנות ולהשלים על זה".

 

אתה רוצה להגיד שלא נוח לך עם התדמית?

 

"זה מחמיא לי מאוד, רק שכל התדמיות האלו לא קשורות למציאות. אני לא מרגיש שאני ממלא את התדמית. זה אפילו לא עוזר לי עם בנות".

 

לא מתחילות איתך ברחוב?

 

"קורה שמתחילות איתי בנות, לפעמים גם גייז. עד לפני חצי שנה היתה לי חברה במשך שנתיים וחצי. כשהיינו ביחד, חשבתי שנלך עם זה עד הסוף. מערכת היחסים שלנו נגמרה, ובחצי שנה האחרונה הרגשתי שטוב לי להיות לבד, לשאול את עצמי קצת שאלות, חיפוש עצמי. מה גם שאין לי כרגע אופציות אחרות".

 

היית רוצה להתמסד?

 

"לא הייתי רוצה להתחתן. נשמע לי הרבה יותר טוב לחיות עם בת זוג ולגדל ילדים. המילה 'נישואין' הופכת את זה למשהו אחר".

 

מה הכי חשוב לך באשה?

 

"ציצים. ומעבר לזה שתהיה בן אדם, שתהיה טובת לב, יוצרת, מפרגנת, ומעניקה הרבה חום".

 

גיבורים נטולי רגשות

 

ל"חדר מלחמה" הגיע אחרי שני אודישנים מול יאיר לפיד. "כשביקשו ממני להיכנס לדמות של נאור, חשבתי איך הייתי מתנהג ומרגיש אם הייתי נמצא בנעליו של איש ביטחון בדרגה בכירה כמוהו", מספר גבע. "זה מה שהוליך אותי ועזר לי להתחבר לדמות. ידעתי שהסידרה הולכת להיות משהו גדול. עצם מעורבותו של לפיד עוררה ציפיות גדולות, הושקע המון כסף בהפקה, ושמחתי מאוד כשנודע לי שהתקבלתי".

 

מה דעתך על הביקורת על כך שהדמויות ב"חדר מלחמה" נטולות רגשות?

 

"זה מכוון. כל הרעיון של אנשים שנמצאים בחדר מלחמה, שבו הם עוסקים בנושאים ממשלתיים מאוד כבדים, גורם להם פחות לחשוף את המערכות הרגשיות שלהם. למדנו והתבקשנו לעשות כך. זה לגמרי מכוון".

 

יש פרק שבו הדמות שלך לא מבינה איך זה שאת טננבאום המדינה הוציאה מהשבי, בעוד את אחיך הסגן אלוף לא. זה נושא לא קל לטיפול.

 

"האמת, חשבתי המון על התסריט, על ההד שזה יצור, אפילו על משפחת טננבאום ועל מה שהם יחשבו אם הם יראו את הפרק. התשובה היחידה שיכולתי לתת לעצמי, היא שזה רק טלוויזיה, ושאני בסך הכל עושה את מה שדרשו ממני בתסריט".

 

גם טלנובלות הולך

 

מלבד "חדר מלחמה", משתתף גבע במחזמר "אחים בדם", על תאומים שהופרדו בלידתם וכעבור שנים רבות נפגשו, הפכו לחברים טובים, ולבסוף הרגו אחד את השני. במחזמר מבטא גבע גם יכולות מוסיקליות - ולא בכדי. בין לבין הוא גם מנגן על גיטרה, שר וחולם על להקה שתנגן את החומרים שלו.

 

איך הצלחת לתמרן בין הצילומים לתיאטרון?

 

"הצילומים של 'חדר מלחמה' היו אינטנסיביים - לפעמים 12 שעות ביום. באותה תקופה הייתי פשוט קופץ מהסט ישר לבמה בתיאטרון, ומנסה לשלב עד כמה שהיה ניתן בין שני העולמות".

 

ואיזה עולם קוסם לך יותר?

 

"תיאטרון. בטלוויזיה אתה סוג של פקטור, אתה חלק מאוד קטן בתהליך הפקתי מאוד גדול. אנחנו יכולים לצלם עשרה טייקים מאותה סצינה, ולבסוף הבמאי יבחר את מה שנראה לו. בתיאטרון אני מחליט מה יהיה על הבמה. למרות שיש טקסט, ויש מי שמביים את ההצגה, בשורה התחתונה אני נמצא שם בפני הקהל, ואני בוחר איך להציג את הדברים בצורה שלי".

 

מה הכי קשה בתור שחקן?

 

"שכל יום אתה חייב למלא את עצמך באמוציות חדשות, ולא תמיד זה קל. לפעמים אני מגיע להצגה עייף, מוטרד או שלא ישנתי כמו שצריך, וזה מקשה עליי להעביר את ההצגה כמו שרציתי. מעבר לזה, תמיד יש את החשש ליפול להצגה עם קאסט של שחקנים ותסריט שלא מתחברים אליו - משהו שקרה לי בעבר. במקרה כזה פשוט מתפללים שההצגה כבר תרד".

 

יש ז'אנר של משחק שאתה מתחבר אליו יותר?

 

"למרות שלא יצא לי להביע את עצמי בטלוויזיה בצורה כזאת, אני מאוד אוהב משחק קומי. קומדיות בתיאטרון, מבחינתי, הן ההצגות הכי כיפיות. הייתי רוצה להשתתף באיזה סיטקום טלוויזיוני, ולהראות צדדים אחרים שלי במשחק".

 

אתה רואה את עצמך משחק בטלנובלה?

 

"כשזה יהיה זמן מתאים, אני אבחר לעשות זאת. אני לא רואה שום בעיה עם הז'אנר הזה. להפך, אני חושב ששחקנים שם צריכים המון אמוציות, רגשות ודרמה. בשביל שחקן זה הבשר הכי טעים".

 

מה ייחשב מבחינתך לפסגת הקריירה?

 

"אין דבר כזה אצל שחקן. כל עוד הוא משחק, מבחינתו הוא אדם מצליח. גם אם אהיה ליצן רחוב, אחשיב את עצמי כאדם מצליח. כל עוד אני משחק ועוסק במשהו שאני מתחבר אליו, מבחינתי אני בפסגה".

 

מה הדבר הכי נועז שעשית כשחקן?

 

"אין לי קווים אדומים. הכי נועז שעשיתי היה כששיחקתי ב'לצאת נקי' הומו שהולך לקלאבים וצד בחורים. בסוף הוא לוקח מישהו הביתה ואונס אותו בצורה אלימה. מבחינתי, ככל שהדמות יותר רחוקה ממני, ככה אני מצליח לצלול לתוכה בצורה יותר טובה".