חמי געש: האב, הבת והמים הקדושים

מה מסתתר מאחורי מתחם הקניות המפלצתי של הקיבוצים געש ושפיים? ומה מבעבע שם מתחת לפני השטח? מיכל כרמון, רוכבת אופניים למרחקים קצרים, ואבא שלה, מדווש בדימוס, יוצאים לבילוי לא שיגרתי בחוף השרון רבתי

כשעליתי לכיתה א' קנו לי אופניים בצבע בזוקה, בלי רמה ועם פעמון. היית נוסעת איתם כמעט לכל מקום, אבל הכי אהבתי לרכוב בימי שבת עם אבא שלי בשדות הפתוחים שמאחורי הבית. האידיליה המשפחתית הזאת הסתיימה די מהר כשאבן קטנה נתקעה בגלגל האופניים הורודות שלי והעיפה אותם ואותי לקבינימט. שנים אחר כך לא רציתי לשמוע על טיולי אופניים.

 

בינתיים האופניים החלידו במקלט, אני גדלתי או שהם קטנו, השדות שמאחורי הבית הצמיחו רבי קומות ואבא שלי כבר לא צעיר כמו שהיה. אם כבר יוצא לי לרכוב על אופניים, אז רק בחדר כושר ממוזג ועם מדריך ספינינג מרשים בצד.

 

ביום בהיר של חורף, החלטנו אבא שלי ואני לצאת לחוויה מתקנת ולהתנסות באטרקציה החדשה שהשיקו ב"חמי געש" בשיתוף מועדון הרכיבה "צ'קלטה": מסע אופניים אל בריכות המים התרמו-מינרליים החמים.

 

אל המעיין

 

לרכוב על אופניים זה כמו לרכוב על אופניים – לא שוכחים. אבל רק ליתר בטחון, ובעקבות שיחת טלפון מקדימה בה חשפתי שעבר המון (אבל המון) זמן מאז רכבתי בפעם אחרונה, ברק מ"צ'יקלטה" הגיע מצויד בקסדות בראש טוב והמון סבלנות.

 

באחת עשרה אפס אפס, אחרי מעט הסברים על רכיבת שטח, פידול בשטחים בוציים, חוליים ובמה שביניהם, יצאה שיירת הרוכבים את מתחם חמי געש. פנינו לגן הלאומי חוף השרון למסלול יעני אקסטרים.

 

אף פעם לא חשבתי שיש מה לחפש בקטע שבין מתחם הקניות המפלצתי של געש ושפיים לבין חוף הים. מסתבר שפספסתי, ובענק. דקות ספורות של דיווש ואנחנו בתוך שמורת טבע מדהימה.

 

הגן הלאומי חוף השרון תפס לו רצועת חוף אסטרטגית, על מצוק כורכר גבוה וצר בין מכון וינגייט (מצפון) לווילות של היישוב ארסוף (בדרום), והצליח לשרוד בגבורה את כל גלי הפיתוח שעבר האזור בשנים האחרונות.

 

עכשיו, אחרי הגשם, יפה כאן במיוחד: הכל ירוק אבל גם קצת בוצי. אני מסתכלת על הטרנינג החדש של אבא שלי ומבינה שזה עניין של זמן עד שהוא ישנה את צבעו לחום. אנחנו שוב בתנועה, ברק מוביל ואני מדוושת מאחור. עליות, ירידות, עיקול לימין, כשקצת קשה ברגליים עוצרים, כאילו לצלם או להביט על הנוף, וגונבים כמה נשימות. עד כאן פשוט.

 

פתאום ברק עוצר, מביט בנו עם חיוך של מי שמצא אוצר ומבשר שהגענו לדבר האמיתי. "חמש דקות של נסיעת אקסטרים. לא לשכוח לדווש חזק בחול. מוכנים?". לא הספקנו להגיב והוא כבר נתן גז ונעלם במדרון צר ותחום בשיחים קוצניים וסלעי כורכר. ניסינו, באמת שניסינו, פשוט האופניים העדיפו לרדת את הקטע הזה לפנינו, לבד.

 

מרק של אנשים

 

אחר כך עוד קצת עליות וירידות, שלוליות ומשטחי חול, ואנחנו בקו הסיום - אתר חמי געש. נפרדנו מהאופניים, מהקסדות ומברק, לטובת חלוקי רחצה ובגדי ים.

 

מינגלינג קצר בחלוקים לבנים בינות לבריכה החיצונית, הפנימית ושאר הנביעות החמות שיש במקום, ואנחנו כבר בקיאים בפרינציפ - כמו שני שקיקי תה צייתנים טובלים במים החמים ואח"כ בקרים, נרגעים על שפת הבריכה ושוב נכנסים. אשת השיווק של האתר הבטיחה לנו שהשהייה במים המעושרים בכל מיני מינרלים ומלחים, תשרה עלינו תחושה של רוגע והרפיה ותפנק את השרירים שלנו שעבדו קשה בחולות חוף השרון.

 

אם לא די בכך, קראתי בקטלוג של האתר שמחקרים רפואיים מוכיחים כי הגופרית שבמים מסייעת בחידוש תאי העור ושהחום שלהם תורם לירידה בלחץ הדם, מזרז את חילוף החומרים ומסייע לטיפול בבעיות פרקים וכאבי שרירים. לי הרביצה במים הזכירה יותר מרק מהביל של בני אדם.

 

סיפור יציאת המים

 

מתישהו באמצע שנות ה-80 החליטו חברי קיבוץ געש לחפש נפט במעמקי האדמה. אחרי קידוחים קדחתניים השלימו החברים עם העובדה שלא ימצאו שם זהב שחור, ונאלצו להסתפק בשתי בארות עמקים מהן נובעים מים חמים ועשירים בגופרית, יוד ומינרלים טובים אחרים.

 

בשנת 99', כחלק מהמעבר של הקיבוץ מענפי חקלאות לענפי שירותים, החליטו החברים שהגיע הזמן לעשות כסף מהמים הקדושים (שאגב אינם מסריחים!) והקימו סביבם מרכז שלם של בריאות, נופש ואירועים.

 

ואם בריאות, אז עד הסוף – בסמוך לבריכות החמות התקינו חמאם משוכלל עם סאונה רטובה, יבשה ומקלחות עיסוי של מי גופרית (אני יודעת שזה לא נשמע טוב, אבל זה עושה את העבודה), וגם מרכז טיפולים אלטרנטיבי שמציע קשת מפנקת של עיסויים וספא.

 

כיוון שהגענו עד הלום והבוקר שלנו, להזכירכם, התחיל בהרפתקה גופנית לא קלה, החלטנו גם אנחנו להפקיר את גופינו בידי הספא. גדי, איש גדול מימדים ומטפל ותיק, המתין לנו כולו רגוע בחדר הטיפולים ושאל אותי איך אני מעדיפה את העיסוי שלי. "מדיום-וול", אמרתי לו, כאילו שאני מבינה גדולה בספא. גדי אמר שעדיף להתחיל מעיסוי רך ולהעמיק בהדרגה, ובחר את העיסוי הצרפתי למשימה.

 

כנראה ש-58 מיליון צרפתים לא טועים. גדי והטכניקה הצרפתית שלו פירקו לי את הצורה, ובתום 45 דקות של טיפול עתיר שמן, לחיצות חזקות ונענועים, שכבתי כנועה על מיטת הטיפולים. ויוו לה-פרנס!! אגב, בחדר השני אבא שלי חווה עיסוי שמנים עדין ומלטף, ויצא ממנו פסטורלי ומרחף.

 

מה כבר נגמר?

 

מבלי שנשים לב השמש החלה לעשות סימנים של יורדת, והעור

שלנו היה רך ומבריק מהטבילות הרבות, וקצת בשוק מכל המינרלים והשמנים להם הוא זכה. הכרזנו על התקפלות מהירה כדי שנספיק לקחת חלק בחוויה משלימה לגוף ולנשמה: השקיעה.

 

דרך אחד משבילי הכורכר שיוצאים מאזור ארסוף התפלחנו עד לשורה הראשונה של ההצגה הכי שווה בשרון וראינו איך השמש שוקעת וצובעת את הים, הדיונות והחוף בכתום. קצת רומנטיקה, גם עם אבא מותר.

 

• הכתבת היה אורחת של אתר חמי געש