הסיפור שמאחורי השביתה שלא היתה

בשבוע שעבר החליפו עובדי הנמלים את יועץ התקשורת שלהם במוטי מורל. זה ביקש להוכיח ללקוחותיו החדשים שהוא שווה את הכסף שהם משלמים לו ויצר את הספין התקשורתי סביב השביתה בנמלים שלא היה כוונה לבצעה. אלא שבפעם הבאה, כשהאיומים יהיו ממשיים, אין שום ביטחון שדודו פרץ ואנשיו יקבלו את הקרדיט הרב שניתן להם השבוע

הנה חוק אחד, לא ממש כתוב, אבל תמיד עובד: לעולם לא תפרוץ שביתה כללית בגוף חשוב במשק (נמלים, חשמל, משרדי ממשלה וכו') כאשר שר האוצר ויושב ראש ההסתדרות לא נמצאים בארץ. בשבוע האחרון שהה עמיר פרץ בנפאל. שבוע לפני כן שהה שר האוצר בארה"ב ובבריטניה.

 

למה אנחנו מספרים לכם על החוק הזה? בגלל מה שקרה השבוע עם עובדי הנמלים.

 

מהסיפור שתקראו מיד אפשר להסיק הרבה מסקנות על התקשורת, על יחסי העבודה במשק ובעיקר על יחסי הציבור של מי שמעורבים במשאים ומתנים מכריעים. הסיפור שלנו מתחיל ביום שלישי בערב, בתוכניתו של ניסים משעל בערוץ השני. דודו פרץ, יושב ראש הוועד המיליטנטי של עובדי נמל חיפה התייצב מול האומה והודיע שבתוך 24 שעות הוא משבית את הנמל, בגלל הסחבת שנוקט משרד האוצר במו"מ עם העובדים.

 

עוד באותו ערב הסיפור תפס את הכותרות הראשיות באתרי האינטרנט ולמחרת בבוקר, יום רביעי, הוא כבר הופיע בהבלטה בעיתוני הבוקר (כותרת ראשית ב"מעריב", הפניה בולטת בעמוד השער של "ידיעות אחרונות"). אחר כך גם דיברו עליו ברדיו ובקיצור המולה תקשורתית אחת גדולה.

 

באותו יום בשעה 18:00 התייצב אותו דודו פרץ בערוץ 2 והודיע כי איום השביתה יורד מעל הפרק בשלב זה.

 

דודו מאיים, עייני מתרגז

 

עד כאן העובדות היבשות ומכאן נעבור אל מאחורי הקלעים. עובדי הנמלים מנהלים כבר חודשים ארוכים מו"מ מייגע עם משרד האוצר בנוגע לתנאים שלהם לאחר ההפרטה. המו"מ הזה אמור להסתיים עד ה-17 בפברואר, המועד בו תיכנס ההפרטה לתוקף. בחודשים האחרונים ליווה את העובדים יועץ התקשורת שלמה פרץ, אך בשבוע שעבר הוא הוחלף ביועץ אחר, מוטי מורל.

 

מורל, מי שידוע בקבלות שהוא מביא ולא פחות מכך באגרסיביות של שיטות העבודה שלו, החליט שצריך לעשות מעשה ולהראות ללקוחותיו החדשים את כוחו ובדרך להעלות לכותרות את עניינם. מכאן החל כדור השלג להתגלגל. פנייה אחת לתוכנית של ניסים משעל, שמחפשת כותרת חדשותית דרמטית מדי שבוע, הושיבה את דודו פרץ באולפן. פרץ גם הסכים לומר אחרי השידור לכל מי שפנה אליו, שהוא מוכן ללכת עד הסוף והכותרות היו בהתאם.

 

באותו זמן ממש הסתיים במלון השרון בהרצליה עוד יום מתיש של משא ומתן בין העובדים, ההסתדרות ומשרד האוצר. עופר עייני, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות ומי שמסומן כיורש של עמיר פרץ, רתח על ההודעה של פרץ בשידור אצל משעל. למקורביו הוא אמר, שיש רק איש אחד שמוסמך להכריז במדינת ישראל על שביתה בנמלים ולא מדובר בדודו פרץ. עייני גם הסביר, שכל עוד מתקיים משא ומתן ענייני, אין סיבה למהר ולעבור לאיומים. עוד יותר מכך, עייני מכיר היטב את החוק הבלתי כתוב עליו סיפרנו לכם והוא מיהר להבהיר ששביתה לא עומדת על הפרק בשלב זה.

 

ברוש עוזר לפרץ לרדת מהעץ

 

מול התקשורת הדברים התנהלו באופן קצת שונה, כי במשא ומתן צריך להפגין חזית אחידה מול משרד האוצר, שאנשיו יודעים לנצל היטב מצבים שכאלה. עייני ואנשיו הבהירו לפרץ שהוא חייב לרדת מהעץ של השביתה ולא הוא יישאר בלי גיבוי של ההסתדרות, בלי משא ומתן ויותיר את הזירה לביבי נתניהו, שיעשה מטעמים מחוסר האחריות שמגלים העובדים.

 

פרץ ויועץ התקשורת שלו חיפשו מוצא אלגנטי, כלומר כזה שיאפשר להודיע שאין שביתה, אבל גם לא יוציא אותם כמי שהתקפלו בלי שזכו להישג. מי שהתנדב לעזור היה הנישא החדש של התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, עוד אחד שמחפש כותרות ותקשורת.

 

ביום רביעי בצהריים פגש ברוש את ראשי ועדי העובדים בנמלים. הוא סיפר להם כל מה שהם כבר יודעים בנוגע לנזקים שתגרום השביתה, הוסיף כמה מילים על מצבו של הייצוא והסכים אפילו לפנות לשר האוצר בבקשה שיעשה הכל כדי לזרז את ההתנהלות בין הצדדים. בסיום הפגישה לחצו הצדדים ידיים. פרץ ביקש זמן לחשוב ואחר הצהריים הוא קיבל את הבמה בערוץ 2 כדי להכריז על דחיית השביתה.

 

מי הרוויח מהספין התקשורתי

 

מי שהוכיח בכל המהומה שפרצה את כוחו הוא מוטי מורל, שהראה ללקוחות שלו למה הם משלמים לו כל כך הרבה ועד כמה כוחו רב. לעומתו, התוכנית של ניסים משעל ואנחנו - התקשורת כולה - לא נוכל להתגאות בספין התקשורתי הזה שנעשה על חשבוננו, למרות שהיה כמעט ברור מהרגע הראשון ששביתה לא תהיה כאן.

 

ומה עם עובדי הנמלים עצמם? בשלב הזה הם לא השיגו שום דבר, אבל אין ספק שהברוטליות ודרך האיומים בה הם נהגו השבוע לא הוסיפו להם הרבה נקודות. השאלה הגדולה באמת היא מה יהיה בשבוע הבא, כשעמיר פרץ יחזור מחו"ל והמשא ומתן ייכנס ליישורת האחרונה שלו.

 

מתישהו בימים הקרובים נגיע באמת לשלב של הפיצוצים הגדולים, האיומים ואולי גם השביתות, אלא שאף אחד כבר לא מבטיח לדודו פרץ ואנשיו שהם יקבלו באותו רגע את הקרדיט הרב שניתן להם השבוע.