טיפ ליוצר מתחיל

יהודית הנדל משוכנעת שהבלתי אמור חזק בהרבה מהאמור

קצת קשה להשיא עצות בתחום הזה, ובכל זאת הייתי אומרת לסופר צעיר לא ללכת לסדנה ללימוד כתיבה. כתיבה לא לומדים, נולדים עם זה. סופר אמיתי מוצא את דרכו לשולחן הכתיבה בעצמו, גם אם זה לוקח שנים וכרוך בקשיים רבים, וברוב המקרים זה לוקח שנים וכרוך בקשיים רבים.

 

כמו כן, הייתי אומרת שמן הראוי לכתוב באופן בהיר, כך שהקורא יבין למה התכוונת ולאן אתה מוליך אותו. ולכתוב על היומיומי, על מה שמתרחש בביתך או ברחוב שלך. זה נראה לכאורה מוכר ובנאלי, אבל זוהי הספרות האמיתית ובזה היא עוסקת, ותלוי איך מעבירים את המוכר והבנאלי. וחלילה להרבות בשמות תואר, מה שסופרים מתחילים אוהבים, בדרך כלל, לעשות. זה לא מעשיר את הטקסט, זה רק מכביד עליו ומסרבל אותו. ולהימנע מהסברים. לתת את תיאור הדבר עצמו, כי הסברים הם אויביו של הסיפור. גם לא לכתוב משפטים ארוכים ומסובכים. משפט קצר תמיד יותר חזק ויותר אפקטיבי. ככל שאוצר המילים יותר מינימלי, הוא מעביר את המסר באופן יותר חד וחריף.

 

ולעולם לא לחוס על טקסט שכתבת, וכעבור זמן הוא לא נראה לך. פשוט להשמיד אותו. ולא להיות מאוהב במילים יפות או במשפטים יפים. אני מאמינה שלמילים יש כוח עצום, ומילים יפות או משפטים יפים רק מפתים ומוליכים שולל, וצריך להתאכזר אליהם ולמחוק אותם במקומות המתבקשים. רק אז הטקסט יהיה נקי; ונכון לשאוף שהוא יהיה נקי. ומן הראוי לזכור שהבלתי אמור הוא לרוב בעל משקל יותר מהאמור, והשתיקה היא הצעקה הגדולה ביותר. היא אומרת את מה שאי אפשר לומר במילים, וזה כוחה בסיטואציה שבה היא בטקסט. לכן אין לחשוש מהבלתי אמור. צריך לזה אומץ, כמובן. אבל סופר אמיתי מוצא בתוכו את האומץ הזה.

(מתוך מוסף הספרות של "ידיעות אחרונות")