מי אחראי לעובדות?

תחקיר "עובדה" על הנעשה בענף המוניות היה מבולגן ולא ממוקד. עלי ג'י וטיוליו באמריקה חושפים את התרבות שלה במערומיה

חצי אפוי: "עובדה", ערוץ 2, 20:40

 

יש בלאגנים, שחיתות ועניינים בקווי מוניות השירות ברחבי המדינה – זה, בגדול, מה שיכולתם להבין מכתבת התחקיר החצי-אפויה של גלעד טוקטלי בנושא. בכירים במשרד התחבורה, בעיריות, במשטרה, דורשים ומקבלים שוחד של אלפי דולרים מנהגי מוניות שירות. מי בדיוק ואיפה? כל מיני, ופה ושם, וסעו ישר תפנו שמאלה שם תשאלו שוב.

 

הנה הבעיה: השחיתות הזו, בעליל, גדולה, אבל מפוזרת מדי. הנה עוד בעיה: אין לי, לכם, לאף אחד, כוח לשמוע נהג מונית אומר משהו בנוסח "אם נשאר לך חמש אלף אחרי כל המוסכים וכל הבלאגן, תגיד תודה". עמכם הסליחה, זה אולי אנוכי מאוד, אבל את הנאומים האלה ספגנו מספיק במהלך כל נסיעת מונית בחיינו.

 

התחקיר של טוקטלי הביא עדויות של נהגים שנסחטים כספית, אבל לא הצליח לעקוב אחר האצבעות המאשימות עד למקורות הסחטנות. רק אשם אחד ממש נחשף, ומדובר, הופה-היי, בכוכב הערוץ הראשון נחום לנגנטל, שמצידו בכלל חושב שזה לגמרי בסדר לדרוש 1,500 שקל לחודש מ-140 נהגי המוניות שתחת פיקוחו. אני מאחל לו פקחי מס הכנסה על מפתן הבית עוד הבוקר (ואם אפשר, גם שפשפת).

 

מעבר לזה, ההבטחה מהפרומו – אותו נהג מושחר-פנים שלואט "בנאדם שלא משלם שוחד, הם מוחקים אותו" – לא ממש נפרעה. מי הבנאדם? ומי בדיוק מוחקים אותו? ואיך? התחקיר של "עובדה" הציע כיוונים, אבל לא תחנות סופיות. מצלמה נסתרת אחת שתחשוף העברת כסף בפועל היתה עושה כאן עבודה יעילה בהרבה.

 

ג'נקויה: "עלי ג'י באמריקה", עונה חדשה, ערוץ וויי

 

בויאקשה! עלי ג'י חזר, ובפיו משהו שהכומר לא מסכים שיהיה שם. וג'י (אנחנו על בסיס שם משפחה), בדמותו של כתב האופנה האוסטרו-הומואי ברונו, אכן מראיין כומר אמריקאי מארקנסו לגבי מה מותר ומה אסור, וגם שואל אותו מניה וביה: "אז אני יכול להתפעל מזין של גבר במקלחת, אבל לשים אותו בפה שלי, זו כבר איזו חציית קו, נכון?" הכומר עונה ברצינות גמורה.

 

עלי ג'י עושה עכשיו את אמריקה, ופועל כמו וירוס רע שהושתל ביבשת ומפרק אותה לגורמים מבלי שזו תרגיש אפילו אי נוחות. כי זה מה שמרהיב כל כך במקצה האמריקאי של ג'י; האמריקאים פשוט לא מסוגלים לבלוע אותו. הם נותרים נוקשים ומעומלנים כפי שהגיעו מהבית, עוברים לסדר היום על הגסויות המעליבות ביותר – הכל, רק לא לחרוג מכללי הטקס והרשמיות הקרה, או, חלילה, לשתף פעולה.

 

"עלי ג'י באמריקה" היא, בהתאם, בירור חסר מעצורים של האופן שבו הפכה אמריקה לגרמניה החדשה – אומה תפוסת-תחת שהסדר והמשמעות הם חייה. אתה יושב מול זה, ופשוט אומר לעצמך: או, מיי, גוד.

 

כך, למשל, כשעלי ג'י מראיין את מפקד משטרת לוס אנג'לס לשעבר, שמתפאר בלכידת או.ג'יי סימפסון. ג'י מגיב: "זה לא בסדר שהמשטרה מתערבת במה שקורה בסידרה מצוירת. הרי מה שהסימפסונים עושים זה בכאילו!" – ומפקד המשטרה אפילו לא מחייך. לכלבן משטרתי מציע ג'י להשתמש בדולפינים במקום בכלבים. האיש עונה לו ברצינות גמורה, שדולפינים מרחרחים טוב פחות. פט ביוקנן טוען שצריך ללמד נצרות בבתי הספר באמצעות "הפסיון" של מל גיבסון, ועלי ג'י מציע: "שמעתי שזה פחות טוב מ'נשק קטלני 3'". ביוקנן משיב בפנים חתומים: "זה יותר טוב".

 

עלי ג'י מושך לאמריקה בתחתונים וחושף אותה במערומיה, להלן כתפוז מכני. זה מדהים לא פחות מכפי שזה מצחיק. הטריק אולי משומש, אבל סיבוב התופעות האמריקאי טוען אותו בתחמושת מחודשת. ג'נקויה!

 

צריך להגיד:

 

*לכל הצופים שעברו לחדשות ערוץ 10 בזכות דני רופ: מתי זה התחיל? ספרו לי על ילדותכם.

 

*לרוני דניאל: עכשיו שהאינתיפאדה הסתיימה רשמית – מה לגבי ניצול ימי החופשה שלך?