ירון זליכה: הילד שמשגע את האוצר

בתפקיד השובב עם הפה הגדול: ירון זליכה; בתפקיד הילדים שעושים עליו חרם: בכירי האוצר; בתפקיד הגננת (שכבר קצת נמאס לה): בנימין נתניהו; איך מצליח החשב הכללי לעורר סערה אחר סערה במשפחתון של משרד האוצר

ירון זליכה מכיר היטב את הביקורת המושמעת נגדו מקרב עמיתיו הבכירים במשרד האוצר, ומסרב להתרגש ממנה. הפקידים מקנאים בהצלחה שלי, הוא מסביר בכל הזדמנות, ובגלל זה הם זורקים עלי בוץ. הם לא מסוגלים לראות איך חשב כללי - ועוד צעיר כמוני - מצליח לעשות נפלאות בכל כך הרבה תחומים. הם פשוט לא רגילים לזה.

 

לאחד הבכירים באוצר, שכבר חווה חילופי צעקות עם זליכה, יש הסבר אחר. "מדובר בילד שמונה לנהל את כספי המדינה", הוא מסביר בפשטות, "הוא שחצן, שוויצר בלתי רגיל, חושב שהוא יודע הכל ותמיד חייב לומר את המילה האחרונה. אני לא מכיר מישהו שיגיד עליו משהו אחר".

 

דבר אחד ברור: בקומתו הרביעית של בניין משרד האוצר יושב ב-16 החודשים האחרונים דוקטור צעיר לכלכלה שמצליח לטלטל את צמרת המשרד מהרגע בו נחת בתפקיד החשב הכללי. לא היה עוד שד משחת כזה באוצר, טוענים בכירי המשרד. כולם מסכימים כי מדובר באיש מוכשר באופן בלתי רגיל, חריף ומהיר ("הוא חושב מעבר למהירות הקול", הגדיר אותו אחד מעמיתיו), שנחוש בדעתו להטביע חותם באופן בו מנהל החשב את כספי המדינה. עם זאת, קשה למצוא מישהו שישבח את סגנונו ביחסים בין-אישיים: בזמן הקצר בו הוא מכהן בתפקיד הצליח החשב הצעיר להקים עליו לא מעט אויבים רבי השפעה, בתוך המשרד ומחוצה לו.

 

חשב כללי בגיל 33

 

במארס 2003 צלצל הטלפון במשרדו של ירון זליכה, אז מנהל הכספים של דרך ארץ, זכיינית כביש חוצה ישראל, ומרצה מוערך במכללה האקדמית בקריית אונו. על הקו היה בנימין נתניהו. "מחר אתה אצלי", הודיע נתניהו לזליכה המופתע. בין השניים היתה היכרות מוקדמת: זליכה עבד ככלכלן במשרדו של נתניהו כשהאחרון כיהן כראש ממשלה, וטופח היטב בידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, משה ליאון. "מה קרה?", תהה זליכה באוזני נתניהו, "עשיתי משהו רע?". "לא", השיב נתניהו, "הרגע הלביש עלי אריאל שרון את תיק האוצר. נתתי לך חופשה של שש שנים. היא נגמרה, ומחר אתה מתייצב אצלי במשרד החדש".

 

למקורביו סיפר זליכה כי הסביר לשר האוצר שאין לו כל חשק לחזור למגזר הציבורי והבטיח לסייע לו מבחוץ בכל פעם שירצה, אך נתניהו לא ויתר. זליכה התייצב במשרד האוצר, משער כי נתניהו יציע לו תפקיד יועץ כלכלי כזה או אחר, אך לשר האוצר היו תוכניות גדולות יותר עבורו. "אתה הולך לנהל לי את כל כספי המדינה", הודיע נתניהו לזליכה ההמום. אחרי יומיים חזר אליו זליכה, אז בן 33, עם תשובה חיובית.  חבריו לא הופתעו: הם היו משוכנעים שזליכה, עתיר הביטחון העצמי, לא יוכל לדחות הצעה כזאת.

 

כבר מהרגע הראשון התברר כי לחשב הצעיר והחדש יש את הדרך שלו לנהל את העניינים. עם כניסתו לתפקיד מיהר להסביר לכל מי שהיה מוכן לשמוע ש"צריך לתקן את מה שניר גלעד עשה כאן, ויש הרבה מה לתקן". באגף החשב הכללי לא אהבו במיוחד את הביקורת הגלויה שהטיח זליכה בחשב הקודם, אבל נאלצו במהרה להתרגל לבעל הבית החדש.

 

זליכה אכן תיקן - ומהר. במגזר העיסקי אהבו מאוד את התיקון הראשון שלו: הוא הורה לשלם מייד את חובות הממשלה לספקים. "אי אפשר לדרוש מהמגזר העיסקי לשלם לספקים בזמן, כשהממשלה עצמה לא עומדת במחויבויותיה", הכריז זליכה וזכה למחיאות כפיים סוערות מנשיא ארגוני העצמאים, זאב וינר, ומנשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, ששיבחו אותו על המהלך. בהוראתו של זליכה שולמו 2 מיליארד שקלים של חובות ממשלה לקבלנים, מהנדסים וספקי שירותים שונים, שלא ידעו את נפשם מרוב אושר. זליכה הוכתר מייד כ"בחור רציני", אך מאז לא הצליח לשחזר את הפרגון לו זכה בעקבות תשלומי החובות.

 

החיכוך הראשון: עם יוסי בכר

 

עד מהרה התברר שהחשב הכללי החדש, הכפוף - במעמד מנכ"ל ממשלתי - ישירות לשר האוצר, אינו משתף כמעט פעולה עם איש מהבכירים האחרים במשרד האוצר. הבקיעים לא איחרו לבוא. יוסי בכר, המנכ"ל החדש של המשרד, היה הראשון להתעמת איתו. זליכה טען כי בכר מתערב בעניינים שאינם בסמכותו אלא בסמכות החשב הכללי. בכר ענה שזליכה משוכנע כי הוא פשוט צודק בכל עניין - טענה שתישמע שוב ושוב מפי בכירי האוצר נגד החשב הכללי.

 

ההתנגחות בין השניים הסלימה עד לרמה בה נאלץ שר האוצר להתערב. נתניהו, ששמע על יחסיהם העכורים של בכר וזליכה, זימן את השניים למשרדו והודיע להם חד משמעית כי עליהם למצוא דרך לעבוד ביחד. זו לא היתה הפעם האחרונה בה נאלץ נתניהו לגלם את תפקיד הגננת. בכירי משרדו התלוננו לא אחת על היחס הגרוע אליו הם זוכים מהחשב הכללי ודרשו משר האוצר למצוא פיתרון לבעיה, אך נתניהו עמד מאחורי זליכה והודיע לבכירים כי עליהם למצוא דרך לעבוד אחד עם השני.

 

במשרד האוצר משוכנעים כי סגנונו הבוטה של זליכה הוא הגורם לאווירה המתוחה במשרד. באוצר התקשו לעכל את בטחונו העצמי הרב של "הילד", את האופן בו הוא מבטל את דיעותיהם ואת חיבתו להתנצחויות קולניות עם הסובבים אותו. במהלך הוויכוחים עם בכר היו שסברו כי זליכה דווקא צודק בחלק מטענותיו, אך אינו יודע לנהל "דיון תרבותי" ומסרב להאזין לטיעונים שמועלים בפניו. בכר, איש סולידי ונעים הליכות, התקשה במיוחד להתמודד עם הצעקות-גערות של זליכה. לאחרונה, אגב, דווקא השתפרו היחסים בין השניים, ויש המעידים כי נראו אפילו מדברים בחביבות מסוימת. "לך תדע אם זה אמיתי", תהה בציניות אחד מבכירי האוצר השבוע.

 

את אייל גבאי, מנהל רשות החברות, הכיר זליכה עוד מלשכת ראש הממשלה. בזמנו ניהלו השניים יחסים חבריים למדי, אך אלו הסתיימו באחת עם כניסתו של זליכה לאוצר. הרקע להתנצחות ביניהם היה התוכנית להפרטת בנק לאומי וחלוקת אופציות לאזרחי המדינה. זליכה הוא שחידש את הרעיון וקידם אותו במשרד האוצר, מבלי לשתף יותר מדי את מנהל רשות החברות. התגובה הזועמת לא איחרה לבוא: גבאי תקף בפומבי את התוכנית, והיחסים בינו לבין החשב הכללי הפכו באחת למתוחים ביותר. שר האוצר, שמצא עצמו נאלץ להתייחס להתנגדותו הפומבית של גבאי, פטר את הדברים באמירה "לפעמים יש חילוקי דעות, אבל בסוף מי שמחליט הוא אני", והתייצב מאחורי תוכנית האופציות של זליכה.

 

באוצר טוענים כי גם ראש אגף התקציבים, קובי הבר, איננו ממעריציו הגדולים של זליכה - אך מסרב בכל תוקף להתבטא נגדו בפומבי. הרכילות באוצר היא שבאגף התקציבים מתייחסים אל זליכה כאל "ילד קטן ומתלהב", שעדיף לשמור ממנו מרחק כדי למנוע נזקים מיותרים. הגיבוי שמעניק נתניהו לזליכה מרתיע רבים מהבכירים מלהתעמת בפומבי על החשב הכללי: אין טעם להיכנס לריב עם מי שמקובל בלשכת השר יותר ממך.

 

אפילו נתניהו קרא לו לסדר

 

לא שאפילו פטרונו של זליכה נאלץ לעתים לקרוא אותו לסדר. נתניהו זימן למשרדו את החשב הכללי ונזף בו לאחר שהאחרון הודיע, בשיחה עם עיתונאי, כי גם בנק דיסקונט מועמד להפרטה באותה דרך של בנק לאומי - חלוקת אופציות לכל אזרח ישראלי בן 18 ומעלה. האמירה הזאת כבר הרגיזה את נתניהו. את דיסקונט, הסביר אז, נמכור למשקיע מבחוץ, שיהיה בעל השליטה. רק את מניות בנק לאומי נחלק לציבור, הודיע נתניהו לזליכה.

 

בנק דיסקונט אכן נמכר, לא לפני שד"ר זליכה - הוא מקפיד לא פעם שיצמידו את תואר הדוקטור לשמו - פרש מניהול הפרטת הבנק, לאחר שתברר כי אחת הקבוצות שהתמודדו במכרז לרכישת הבנק היתה מיוצגת על-ידי משרד עורכי דין שאחיו הצעיר עבד בו, אם כי בתפקיד זוטר למדי. גם השר שלו עשה כמוהו, משום שפרקליטו האישי ייצג את אותה הקבוצה.

 

הטענות כלפי זליכה התחדשו מאוחר יותר, במהלך ניהול המו"מ עם מתיו ברונפמן, המתמודד היחיד שנשאר במכרז על דיסקונט. היו שהאשימו את זליכה במחיר הנמוך בו נמכר הבנק - 1.3 מיליארד שקל תמורת גרעין שליטה של 26%. ברונפמן קנה את הבנק במחיר המהווה רק כ-77% מההון העצמי שלו (ויש שאומרים פחות), וזליכה זכה במטחי ביקורת, אותם מיהר להדוף בטענה כי מדובר בעיסקה מצוינת.  "שהקנאים יפסיקו להשמיץ", הגיב כמנהגו.

 

גם אם זליכה הרוויח ביושר חלק מהביקורת המושמעת כלפיו, נדמה כי בחודשים האחרונים הפך הדבר לתחביב העיקרי של הנוכחים במסדרונות השלטון: במשרד האוצר, במשרדי ממשלה אחרים ובמגזר העיסקי עסוקים כל הזמן בהימורים מתי ידיח סוף סוף נתניהו את הצעיר הדעתן מתפקידו. רבים באוצר משוכנעים כי כל זמן שימשיך זליכה לכהן בתפקידו הבכיר והרגיש כל כך, לא יחזרו השקט והשלווה למסדרונות האוצר. עם זאת, רבים מהם מודים בעצב כי האפשרות שנתניהו יחליט לשלוח את זליכה הביתה נראית כרגע קלושה במיוחד.

 

באחרונה הספיק זליכה להסתכסך עם עוד פקיד רב עוצמה, הפעם מחוץ למשרד האוצר. הרקע לעימות היה המשבר הכלכלי ברשויות המקומיות. לפני כחודשיים פנה זליכה - בצעד חסר תקדים - ללשכת היועץ המשפטי לממשלה, שם העלה חשש לניגוד עניינים של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אילן כהן, שמטפל בהשגת אשראי לרשויות המקומיות באמצעות הבנק הצרפתי דקסיה. זליכה תהה האם העובדה שאחד ממנהליו של דקסיה הוא גם מנכ"ל פראנס טלקום, שהיתה לקוחה בחברת הייעוץ בה הועסק כהן לפני שהגיע למשרד ראש הממשלה, אינה מהווה ניגוד עניינים. קודם לכן התנצחו זליכה וכהן בשאלה האם דרוש מכרז להתקשרות עם דקסיה. זליכה סבר שכן, כהן חשב שהמשבר ברשויות חמור מדי מכדי לנהל מכרז שיארך חודשים.

 

המתיחות בין השניים הגיעה לשיאה בישיבת ממשלה לפני מספר שבועות, ממנה נעדר זליכה. כהן יצא במתקפה חריפה על החשב הכללי, שהפתיעה אפילו את הנוכחים למודי הקרבות. ראש הממשלה מיהר לתמוך במנכ"ל משרדו, והקרע בין שני הפקידים הפך לשיחת היום. הפעם, נתניהו נהג אחרת, וימים ספורים לאחר אותה ישיבה הודיע כי יוסי בכר הוא שיטפל במו"מ עם דקסיה מול הרשויות המקומיות, כשהוא מנטרל למעשה את זליכה.

 

מה יעלה כעת בגורלו של החשב מהיר הלשון? באוצר אין מי שמוכנים להמר. נראה כי בחודשים הקרובים יימשיך זליכה להעסיק את בכירי המשרד בדיונים האם הוא אחד החשבים המבריקים והטובים ביותר שכיהנו אי פעם בתפקיד, או ילד אגואיסטי ופזיז, ששחצנותו מסכלת את כל ההישגים אליהם יכול היה להגיע במשרד האוצר.

 

"אמשיך לפעול בלי להירתע"

 

ומה יש לזליכה להגיד? החשב הכללי הסכים למסור דברי תגובה קצרים לטענות שהועלו נגדו בכתבה זו: "אינני רוצה להתייחס לטענות אלו ואחרות המועלות בכתבה. עם זאת, ברצוני להדגיש כי אני נאמן לדרכי ולעקרונותי. החוק הסמיך אותי לשמור על הקופה הציבורית ועל נכסי המדינה ואמשיך לעשות כך בנאמנות, מבלי להירתע".