למה אתה כל כך דלוק על פינו?

טעימה: דיאלוג מתוך "דרכים צדדיות" שעולה בסוף השבוע לאקרנים, ומגולל מסע טעימות יין של שני חברים. בקטע שלפניכם הגיבור מיילס (פול ג'יאמטי) והמלצרית מיה (וירג'יניה מדסן) מדברים על פינו נואר כמו שאף פעם לא שמעתם

מיה: אני יכולה לשאול אותך שאלה אישית, מיילס? למה אתה כל כך דלוק על פינו? כאילו, זה ממש קטע אצלך.

 

מיילס: אני לא יודע. אני לא יודע. זה ענב שקשה לגדל. את יודעת, נכון? דק קליפה, חם מזג, מקדים להבשיל. הוא לא שורד, כמו הקברנה, שיכול לצמוח בכל מקום, לשגשג גם אם מזניחים אותו. לא, הפינו זקוק לטיפול ותשומת לב בלתי פוסקים. למעשה, הוא יכול לצמוח רק בפינה הנידחת המסוימת הזאת. ורק המגדל הסבלני והמטפח והמפנק ביותר, יכול לעשות את זה. באמת. רק מישהו שממש לוקח את כל הזמן שבעולם, להבין את הפוטנציאל של הפינו יכול להפיק ממנו את כל מה שיש בו.

 

ואז, כלומר... מגוון הטעמים שלו הם פשוט לא מרפים, כל כך מוארים ו... ומסעירים ומעודנים ועתיקים כמו הכוכב שלנו בעצמו. כלומר, הקברנה יכול להיות מלא עוצמה ומרומם, אבל הוא נראה לי אפרורי, מסיבה כלשהי. בהשוואה. ואת?

 

מיה: ואני מה?

 

מיילס: למה את בקטע של היין?

 

מיה: במקור נכנסתי לעניין דרך בעלי לשעבר. היה לו מרתף ענק ויומרני, אתה יודע. ואז גיליתי, שיש לי חך ממש חד אבחנה. וככל ששתיתי יותר, יותר אהבתי את המחשבות שהיין עורר בי.

 

מיילס: מה למשל?

 

מיה: למשל כמה הוא מזויף, בעלי אני מתכוונת... אני אוהבת לחשוב על החיים של היין. שהוא יצור חי. אני אוהבת לחשוב על הדברים שקרו, בשנה שבה הענבים צמחו: איך השמש זרחה, אם היה גשום. אני אוהבת לחשוב על כל האנשים, שטיפלו בענבים ובצרו אותם, ואם זה יין ישן, אז חלק מהם בוודאי כבר מתים. אני אוהבת איך היין ממשיך להתפתח. אם אני פותחת בקבוק יין היום יהיה לו טעם שונה מבכל יום אחר שבו הייתי פותחת אותו.

 

כי היין חי, והוא מתפתח כל הזמן, והופך יותר ויותר מורכב. כמובן עד שהוא מגיע לשיאו, כמו ה-61 שלך, ואז הוא מתחיל בהתדרדרות הבלתי נמנעת. ויש לו טעם כל כך טוב.

 

מיילס: אבל את יודעת, אני אוהב עוד יינות מלבד פינו. בזמן האחרון אני ממש בעניין של ריזלינג. את אוהבת ריזלינג?

 

מתוך "דרכים צדדיות". תסריט: אלכסנדר פיין וג'ים טיילור, על-פי ספר מאת רקס פיקט. במאי: אלכסנדר פיין.