הבנקאית של גדי שוורץ מגיבה למכתב הפתוח

"איך ניתן להצדיק לקוח שלא משלם כפי שהבטיח, שאינו מכבד את ההסכם עליו הוא חתום, ובסופו של יום עוד משמיץ את הבנק והבנקים המבקשים החזר הכספים?" הבנקאית של גדי שוורץ עונה על המכתב הפתוח. גדי, מצידו, מסביר לבנק שוב למה הוא התכוון ותוהה איך מאות אלפי גולשים מצליחים להבין עניין כל-כך טריוויאלי, ודווקא מי שאמור להבין אותו יותר מכל -‏ מחמיץ אותו לחלוטין

לכבוד,

 

גדי שוורץ

 

מר שוורץ היקר, אני הבנקאית האישית ושק האגרוף האישי שלך. אני זו ששוחחה איתך וספגה ממך במהלך השיחה קיתונות של בוז, לעג וקללות שהנייר אינו סובל.

 

אני זו שניסתה להסביר לך בנועם ובנימוס כי אל לך להיפגע, וכי בהעדר כיסוי להחזר הלוואה, הפירעון נכנס לחשבון פיגורים. אני זו שחשה עצמי היום קורבן לכתיבתך הבריונית ( בריונית לא פחות אגב מאופן דיבורך.....), וכמי שאתה עושה בה שימוש ציני רק על מנת לקדם את הקריירה העיתונאית שלך.

 

אז לראשונה נפגעתי מדבריך במהלך שיחתנו, והיום מספר הפגיעות שלי עולה אף על מספר התגובות למכתבך. העלית אותי על המוקד כאילו הייתי הפקר.

 

אני מודה שאני בקונפליקט. מצד אחד מלמדים אותי בבנק כי הלקוח תמיד צודק – כי הוא הלקוח. אך מצד שני, איך ניתן להצדיק לקוח שלא משלם כפי שהבטיח, שאינו מכבד את ההסכם עליו הוא חתום, ובסופו של יום עוד משמיץ את הבנק והבנקים המבקשים החזר הכספים?

 

נכון, הבנק דורש מלקוחותיו להחזיר את ההלוואה, ועל כך אני מצטערת. היה יותר נעים לשנינו אם אפשר היה להלוות כסף ולא לבקש אותו בחזרה, אבל לצערי, וגם לצערך, זה אינו מעשי כל כך.

 

לעומת זאת, הרבה יותר הגיוני, כי לקוח שהתחייב להחזיר הלוואה אכן יעמוד בהתחייבותו, ואם הוא מתקשה בכך, מחובתו לפנות לבנק ולבקש דחייה.

 

מר שוורץ, אנחנו כבנקאים גאים לשרתך, ואנו עושים זאת 24 שעות ביממה, כמעט 7 ימים בשבוע.

 

מצטערת, אבל התנצלותך אינה מתקבלת!

 

בכבוד רב, איילת א.

 

***

 

גדי שוורץ מגיב לתגובה

 

אין ספק כי תגובתה של הבנקאית האישית היא מעניינת, אך למרבה הצער היא מגיבה על מכתב שלא נכתב. מדהים לראות איך לוקח בנק לאומי נושא עקרוני מאין כמוהו, ומנסה לגמד אותו לכלל מריבה קטנונית בין אחד ירחמיאל לאחת שפרה.

 

מאחר ונראה כי מנהלי בנק לאומי, הבנקאים העובדים בו והדוברים המגינים אליו לא הבינו כלל מהו אותו נושא עקרוני, יש לחזור ולהבהיר מספר הבהרות.

  

האם אני מתלונן על כך שהבנקים מתעקשים לקבל בחזרה את כספם? לא ולא. אין עוררין על כך שבנק זכאי לקבל את ההלוואות שנתן, בדיוק ע"פ הסכם ההלוואה.

  

האם אני סבור שהתנהגותי במהלך שיחת הטלפון היתה הולמת? לא ולא. לא הייתי חייב לנדב לגולשים מידע אודות מהלך השיחה. עשיתי זאת כדי להבהיר שאיני גאה בהתנהגותי, ואף התנצלתי עליה. אם התנצלותי מתקבלת או לא -‏ זה עניין אחר, שאינו בשליטתי.

  

האם אני מנסה לנצל את הבמה העיתונאית כדי להתחמק מתשלום הלוואה או להשיג הקלות, ולחילופין -‏ להתנקם בבנק שניסה לקבל את כספו? חס וחלילה. עצם הרמיזה על כך מרתיחה את דמי, ומבזה את הכותבת ואת שולחיה.

  

האם אני מנסה לעשות עליהום על הבנק, ומנצל את העובדה שכולם שונאים בנקים? שטויות. זכאי מי שרוצה לחשוב כך; זה עניינו ולא ענייני. לו הוא היה קורא את מכתבי ברצינות, אולי הוא היה מבין מדוע אנשים שונאים בנקים.

 

האם פרטי המקרה חשובים? הם אינם חשובים. הרי כתבתי זאת במפורש: ע"פ הכתובים, אין ספק שלבנק מותר לחשוב שהייתי לא בסדר בעניין כלשהו. גם אני זכאי לחשוב על הבנק כל מיני דברים, משום שכסף בחשבונותי השונים בבנק אינו חסר. גם זהו אינו הנושא.

  

אז מהו העניין העקרוני? העניין העקרוני הוא השפה -‏ כן, סגנון הדיבור והכתיבה -‏ שהבנק מרשה לעצמו לנקוט כלפי לקוחותיו. שום גוף עסקי בעולם לא היה מעיז לנקוט כלפי לקוחות לשון משפטית גסה ומעליבה בתור קו הגנה ראשון. הרי גם "הבנקאית האישית" שלי מסבירה בתגובתה כי "אל לי להיפגע". אם אל לי להיפגע -‏ למה לשלוח מכתבים פוגעניים, גסים, משפטיים, מתנשאים? גם אני, אגב, מנהל מערכות יחסים מסחריות עם כמה גופים. האם לדעתך זוהי הלשון שאני נוקט בכל חריגה קטנה שנובעת מאי-הבנה? דחילק. הקוראים מוזמנים לשוב למשפט הראשון במכתבי לגב' מאור: היום אנחנו בעניני נימוסים והליכות.

  

מדהים איך מאות אלפי גולשים מצליחים להבין עניין כל-כך טריוויאלי, ודווקא מי שאמור להבין אותו יותר מכל -‏ מחמיץ אותו לחלוטין, ומעדיף להתחבא עם תגובה בכיינית מאחורי בנקאית אחת נעלבת. האמת - לפעמים נדמה לי שכל המכתבים האלה הם בזבוז זמן.

 

( גדי שוורץ)