Resident Evil 4

הכותר החדש בסדרת Resident Evil המפחידה מבשר על התפתחות חיובית - נופים יפים, מיוחדים ומפורטים, אנימציה נהדרת והרפתקה ממכרת. אחת החוויות המהנות, המצמררות והמענגות שצפויה לכם

סדרת Resident Evil מפחידה אותנו זה שנים, בין אם יותר או פחות. הגיבורים שלה הם לא אנשי הקומנדו, החיילים, השוטרים והאזרחים התמימים, שמוצאים תמיד דרך להסתבך עם תאגיד אמברלה (Umbrella) המפוקפק. הדמויות הראשיות של Resident Evil אינן רבקה צ`מברס, ג`יל וולנטיין או כריס רדפילד.

 

המובילים האמיתיים של סיפורי הסדרה לדורותיה הם, כמובן, הזומבים, יצורים מעוותים, אומללים, חסרי-בינה וחובבי בשר - בני אדם שהפכו מפלצות לאחר שנחשפו למרקחת של חטיבת התרופות של אמברלה. הזומבים תמיד היו האמת המוחלטת היחידה של Resident Evil. המיקומים השתנו, דמויות מתו וחזרו לתחייה, העלילה קיבלה תפניות לכאן ולכאן, אך המפלצות המעוותות, שמתקרבות אל הגיבור באיטיות ואז משליכות עצמן על צווארו בניסיון נואש לגנוב טעימה ממוחו - הן לעולם נשארו עמנו.

 

תארו לעצמכם את הזעזוע שהכה בקהילה כאשר הכריזה Capcom כי לא יהיו זומבים ב-Resident Evil 4. "החלטנו לשנות כיוון: אין זומבים, אין אמברלה." הם הודיעו בנונשלנטיות. "אה, ואנחנו עומדים לשנות גם את המשחקיות לחלוטין". אחרי השוק הראשוני, החל הרעיון לחלחל: אחת הסדרות הוותיקות ביותר בסביבה, שעדיין נראית פחות-או-יותר אותו דבר, עומדת לקבל סוף-סוף את הרענון הדרוש. זה נשמע מסוכן, מרגש ומבטיח מאוד, והתוצאה מוכיחה את עצמה לא רק כצעד נדרש קדימה עבור Resident Evil, אלא גם כאחד ממשחקי הפעולה הטובים ל-Cube.

 

האם השקט חזר?

 

Resident Evil 4 נפתח דווקא בנימה הקושרת אותו לאירועי הסדרה עד כה. תאגיד אמברלה נסגר, והווירוס הקטלני, זה שהופך אנשים לזומבים, הוכחד ונעלם. הטרגדיה בראקון סיטי, שם התפרץ הווירוס, הסתיימה ושקט חזר לעולם. האומנם? ליאון קנדי, גיבור המשחק השני, הוא עתה איש השירות החשאי המגן על נשיא ארה"ב ומשפחתו. קנדי נשלח לכפר אירופי מבודד לאחר חטיפתה של בתו של הנשיא, ביום הראשון לתפקיד. בכפר הזה, כך עולה

 מדיווחים, מוחזקת הבת הראשונה. באותו כפר - אתם יכולים לנחש - מתחיל הזוועתון הנוכחי.

 

הבעיות מתחילות כאשר ליאון מגלה כי אנשי הכפר הם אמנם לא זומבים, אבל יש להם את כל הגינונים הרגילים: הם מתקדמים באיטיות, תוך נהמות גרוניות, ונאחזים בליאון בחוזקה ברגע שהתקרבו אליו מספיק. אך ישנם כמה הבדלים תהומיים בין הזומבים הרגילים של סדרת RE לבין אנשיו הפסיכופטיים של הכפר הפסטורלי, והיצורים האחרים שייתקל בהם ליאון מאוחר יותר במשחק. בתור התחלה, נהמותיהם אינן סתם קולות חסרי-פשר, אלא מלמולים בשפה לא-ברורה - מעין ניב ספרדי עם נגיעות מזרח-תיכוניות, שהיה גורם לאנשי כת קת`ולו להרגיש בבית. השפה המוזרה השגורה בפיהם של האנשים, היא עדות לבינתם. הם אחוזי-טירוף ולא מחושבים, אך הם אינם טיפשים כלל וכלל!

 

תחכום מפתיע

 

ראשית, אויביו של ליאון הפעם לא מתקדמים אליו בקו ישר, כמו צאן אל הטבח, אלא באופן מתוחכם הרבה יותר. הם ינסו לאגף אותו, יעצרו לעיתים על-מנת לחשוב או לבלבל, ואפילו יפתחו בריצה מטורפת בכיוונו כדי לצמצם את המרחק ברגעים. אם הם יצורים דמויי אדם, הם כמעט תמיד יהיו מצוידים בכלי נשק מאולתר זה או אחר, בכוונה לגרום לליאון לדמם נהרות.

 

סכינים וקלשונות הם כלי-הנשק המרכזיים עבור חלק מהמרעים, בעוד אחרים ישאו לפידים, גרזנים, אפילו נפצים, אותם הם ישליכו על ליאון בכל הזדמנות אפשרית. כמובן שהמפלצים האחרים של RE4, אלה שלאו דווקא הולכים על שתיים, הם מתוחכמים הרבה יותר, ויש להם כלי-נשק טבעיים וקטלניים אף יותר לטיפול בגיבורנו.

 

היה קשה להתמודד עם התחכום המפתיע של אויביו של ליאון בתוך מנוע המשחק הרגיל של RE, המציג את המתרחש מנקודת מבט קבועה מראש בכל חדר. לשם כך, משלב RE4 מערכת חדשה לחלוטין, הקרובה יותר לזו של משחקי אקשן מגוף-שלישי שאנו מכירים היום. אבל במקום שהמצלמה תעמוד במרחק מה מאחורי הגיבור, ותציג את הנעשה מזווית מבט רחבה, שדה הראייה ב-RE4 הוא מוגבל יחסית. בשל כך, האקשן הרבה יותר נוח וטבעי מאשר במשחקי RE קודמים, ובו בזמן הוא גם מייצר אווירה מתוחה וקלסטרופובית, ותחושה כי בכל רגע עשוי לזנק על ליאון מפלץ מזוויע מפינה בלתי-נראית.

 

שליטה לא נוחה

 

בעוד המצלמה היא עתה גמישה כמעט לחלוטין, השליטה בליאון נותרה זהה לזו של המשחקים הקודמים. בניגוד למשחקי אקשן אחרים, בהם ניתן להניע את הגיבור ובמקביל לסובב את המצלמה סביבו בעד 360 מעלות, ב-Resident Evil 4 ניתן לסובב את ליאון סביב ציר כדי לפנות לכיוון הרצוי. ישנו גם צירוף מקשים הגורם לו להסתובב אחורה.

 

בכל זמן, ניתן לסובב את המצלמה ב-90 מעלות ביחס לגיבור. לא ניתן לראות מה קורה מאחורי גבו של ליאון, אלא אם תסתובבו להביט לשם. מצד אחד, העובדה תורמת לאווירה המלחיצה של המשחק, אך השליטה בליאון אינה תמיד נוחה. 

 

מנגנון ירי מצוין

 

למרות שיש בה כמה מוזרויות, המשחקיות של RE4 אינה חולקת את האופי הרעוע של המשחקים הקודמים בסדרה. מדובר במנוע נוח למדי, שמצריך שעה של הסתגלות. ברגע שתרגישו נוח עם דרך השליטה החדשה, תלמדו גם להעריך את מנגנון הירי המצוין של Resident Evil 4, שהוא גולת הכותרת במשחקיות המשופרת.

 

ברגע שתחליטו לכוון את אחד מכלי הנשק במשחק - ביניהם אקדח, רובה-ציד, מטול מוקשים ואפילו משגר טילים - אל אויב נאלח במיוחד, תתקרב המצלמה אפילו יותר אל ליאון, עד למצב שבו כמעט לא ניתן לראות מה קורה מצדדיו. כוונת לייזר תופיע במרחק, ובאמצעותה תוכלו לכוון אל מטרתכם. דיוק הוא מאוד חשוב ב-RE4, שכן המשחק תומך בירי באיזורים מסוימים בגופו של אויב, כדי להביא לתוצאות שונות. תוכלו, למשל, לירות ברגליו של איש מזוקן האוחז בקלשון כדי לגרום לו ליפול על ברכיו, ואז לבעוט בו בחוזקה כדי להעיפו אחורה. אבל רצוי, ראשית, לכוון היטב לידו על-מנת לגרום למטורף להפיל את כלי-נשקו, או לירות בראשו כדי לסיים את העימות מהר יותר.

 

תחמושת זמינה

 

צבירת-תחמושת פחות קריטית ב-Resident Evil 4 ממה שהייתה בכותרים קודמים. בכלל, ציוד הוא הרבה יותר שכיח בעולם המשחק ממה שהורגלנו. כבר אין צורך לשמור היטב על כל עשב ריפוי או חבילת קליעים ליום גשום, אלא תוכלו למצוא אותם על גופותיהם של כמעט כל האויבים שחיסלתם, ואפילו אצל רוכל מסתורי, שצץ לו מדי פעם ומוכר לליאון כוונות לכלי-הנשק, אמצעי מרפא ושאר ציודים יעילים. אם בכותרי Resident Evil קודמים הרגשתם בכל עת כאילו המשחק פועל נגדכם, עדיין תרגישו כך ב-RE4, אבל במידה פחותה.

 

ערימות הציוד בהחלט מסייעות בקרבות הבוסים המטורפים של Resident Evil 4. כאשר מגיע הרגע להילחם בבוס, לא נותר לשחקן הרבה מקום לספק. הם ענקיים, חזקים בצורה מחרידה ובעלי חזות זוועתית יותר משל שאר המפלצות במשחק. כמו במשחקים הקודמים, גם במקרה של Resident Evil 4 הבוסים הם המקור העיקרי לתסכול, אבל עם זאת הם חוויה אדירה - מרשימים, מאתגרים מאוד ומעניקים מנה הגונה של סיפוק ברגע שתגברו עליהם. הקרבות מול הבוסים מאוד מלחיצים, לא רק בשל זריזותם ודפוסי ההתנהגות המשתנים של המפלצות הענקיות, אלא גם בזכות התקפה "סופנית" שרובם מצוידים בה, שתחסל אתכם ברגע אם לא תהיו מוכנים.

 

בוס אחד, למשל, הוא מפלצת ענקית המגיחה מתוך קיר, ולה שתי זרועות ארוכות שמנסות לחבוט בליאון, וראש מזוויע בעל עין אחת. אם לא תהיו זריזים מספיק, הזרועות האדירות של הבוס יגרמו נזק משמעותי לליאון. אבל הבעיה המרכזית היא הראש, שיוצא מדי פעם למתקפה הרסנית במיוחד אל עבר המעקה עליו עומד גיבורנו. במידה ולא תספיקו להתחמק, הראש ינגוס בליאון ברעבתנות ויחסל אותו בשנייה.

 

המשימה: להגן על בת הנשיא

 

כאילו אין די עבודה בהחזקת ליאון בחיים לבדו, מוקדם במשחק מצטרפת אליו בתו של הנשיא, אשלי, לאחר שהשחקן מציל אותה מכנסייה שכוחת-אל. תארו לעצמכם התמודדות בלתי-פוסקת מול רבבות של אנשי כפר מטורפים, כלבי-זאב רצחניים, חרקי-ענק בלתי-נראים, אנשי דת קנאים ואבירי מתכת המתעוררים לתחייה. עכשיו תוסיפו בלונדינית צנומה ויבבנית, שאינה יודעת להגן על עצמה. קיבלתם משוואה מסובכת למדי. לאשלי מד בריאות משלה, וכאשר זה מתרוקן - תם המשחק. ובמקרה ואחד האויבים האנושיים יצליח לתופסה ולהיעלם איתה לאופק - גם אז תזכו לצפות במסך ה-Game Over האדמדם של Resident Evil 4.

 

עם זאת, ניתן להורות לאשלי להתחבא כאשר העניינים מסתבכים או לחכות מאחור, אם רוצים קודם לבדוק מה מתרחש מעבר לפינה. אם לומר את האמת, דווקא הקטעים היותר מעניינים ב-RE4 הם כאשר ליאון מחפה על אשלי בזמן שזו נשלחת לבצע משימה - כמו הפעלת מנגנון לפתיחת שער. במקרים אחרים, כאשר השניים מתפצלים, אשלי צריכה להתמודד עם האויבים לבדה - חסרת נשק או כישורי לחימה. גם רגעים אלה מספקים מעט גיוון במשחקיות, והישרדותה של שחקנית-המשנה הבלונדינית דורשת מעט חשיבה יצירתית מצידו של השחקן.

 

משחק מלחיץ

 

אבל קשה להיות יצירתיים כאשר כל דקת משחק היא המלחיצה ומורטת עצבים יותר מקודמתה. Resident Evil 4 הוא תמיד מלחיץ, לעיתים מפחיד ורוב הזמן גם מזעזע. המשחק לא מסתמך על הבהלות זולות בלבד, ומספק אווירה טעונה שאינה רק מפלצות הקופצות ומפתיעות את השחקן. למשל, ישנה עלילת המשחק, שאומנם אינה הדבר המבריק ביותר שראינו במשחקי מחשב, אך היא מספיק מוזרה ומצמררת בכדי להטריד את מנוחתו של השחקן. יש בה גם מלוא החופן תפניות והפתעות כדי לעניין אתכם ולעודד אתכם להמשיך הלאה. הסיפור גם אינו פשטני מדי, כך שבהחלט תעצרו מדי פעם כדי לעכל את המתרחש.

 

גרפיקה מוצלחת

 

אך קשה לזקוף את האווירה הנהדרת של RE4 לידי גורם אחד בלבד. מדובר במכלול מוצלח מאוד של גרפיקה, עיצוב שלבים, סאונד ואפילו המוגבלות הקלה של המשחקיות - כמו הבעיות הקלות שהזכרתי קודם - שעושים את העבודה. Resident Evil 4 הוא אחד מהמשחקים היפים שיצאו ל-Gamecube, ומלבד כמה מקרים של טקסטורות דלות פה ושם, הכותר מצליח להרשים שוב ושוב.

 

הגרפיקה משרתת היטב את האווירה של RE4 - הנופים כולם אפורים ומדכאים, ועם זאת עשירים מאוד ומפורטים. עורבים מתעופפים בהפתעה מבין העצים, ווילונות של טירה עתיקה מתנופפים ברוח ומטילים צללים מוזרים על קירות החדר, ואנשי דת בגלימות כבדות מתקרבים באיום אל ליאון, במטרה לחסל אותו במהלומת גרזן בודדת (או באמצעות מסור חשמלי - מוות מזעזע ומפורסם במיוחד ב-RE4).

 

הסאונד מחמיא מאוד לגרפיקה, והוא מגוון מאוד. החל מרעשי רקע המאששים כי ליאון אינו נמצא לבד במסדרונות החשוכים, דרך מוזיקה מעוררת חלחלה ומברשת-רעות, ועד למלמולים חסרי פשר הנשמעים מרחוק או גרגורם המאיים של כלבים מעוותים, שרוע עתיק מקנן בגופם - הפקסול של Resident Evil 4 הותיר אותי על קצה המושב לאורך כל הדרך. חבל רק על הדיאלוגים הקיצ`ים, שלא עושים צדק לדיבוב הסביר בהחלט של RE4.

 

משחק ארוך למדי

 

למרבה המזל, הדיאלוגים קצרים למדי, ולא תיאלצו לשמוע יותר מדי ממשפטי המחץ של ליאון. עוד התמזל מזלכם, שכן Resident Evil 4 עצמו הוא משחק ארוך למדי.

 15 שעות יידרשו לכם כדי לסיים במהרה את שני התקליטורים שמאכלסים את המשחק, ויותר מכך אם תבקשו לגלות כל פינה ופינה בעולם המצמרר, לחשוף את כל הסודות ולהצטיין בחדרי מטווח הירי שפזורים לאורכו. יחסית למשחק פעולה, קל וחומר כזה מבית Capcom, מדובר בהרפתקה ארוכה מאוד, שתגלו במהרה כי הינה מאוד מאתגרת, מפחידה ובעיקר ממכרת.

 

Resident Evil 4 מבשר על אבולוציה מוצלחת מאוד של הסדרה, שביחד עם Alone in the Dark המציאה את הז`אנר אליו היא משתייכת. ולמרות שנראה כי ההתפתחות הזאת איחרה לבוא, אנחנו עדיין גדושי אושר על כך שהיא כאן. בעלי GameCube צריכים להיות אסירי-תודה על כך ש-RE4 הגיע אל הקונסולה שלהם ראשונה, וחובבי PS2 צריכים לחגוג את העובדה כי Capcom הודיעה על כוונתה לשחרר גם לקונסולה של Sony את הכותר - אחת החוויות המהנות, המצמררות והמענגות שידעה התעשייה.