אנחנו נוער שאיכפת לו

אני קורא למנכ"לית משרד החינוך, רונית תירוש, להסתכל על הצד החיובי של השביתה: כמה טוב שיש בישראל נוער אכפתי

1 במארס 2005 ייחשב כיום שבו התחילה מהפכת התלמידים בישראל. 200,000 תלמידים החליטו להשמיע את קולם ולצאת נגד דו"ח דברת ובעד מערכת החינוך מתוקנת. סוף סוף הדור של היום הוכיח שהסטיגמות שהדביקו לו אינן נכונות. אנחנו לא נוער אדיש ולא עצלן. אנחנו נוער שאכפת לו מהמתרחש במדינה, נוער שרוצה לשנות.

 

בדו"ח דברת יש סעיפים טובים, כמו ביטול חטיבות הביניים, ועם זאת, הדו"ח הורס את מערכת החינוך בישראל. יום לימודים ארוך יפגע בתלמידים והפיכת בתי הספר לעסק כלכלי תמוטט את בתי הספר על גב התלמידים. דו"ח דברת החמיץ הזדמנות אדירה: ממשלת ישראל החליטה להשקיע 6 מיליארד שקל בחינוך – ובמקום לפתור את הבעיה העיקרית של המערכת, לקחה ועדת דברת את המודלים של אירופה והלבישה אותם על המערכת בישראל, בלי טיפת התאמה.

 

למערכת החינוך בישראל יש שתי בעיות גדולות: מורים מתוסכלים מהיעדר כוח לפעול נגד תלמידים שלא מתאימים למסגרת הלימודים הרגילה, ותלמידים שאין להם למי לפנות עם בעיות אישיות שמצטברות בתוכם עד שהן מתפרצות. כן, זאת הסיבה להשלכת שקיות מים על מורות, ליריקות, לקללות. השביתה אתמול באה להעביר שני מסרים: גם התלמידים הם צד שצריך להתחשב בו. במערכת החינוך יש לו רק מורים, הנהלה והורים. המסר השני מיועד למועצת התלמידים הארצית: יש לכם אופוזיציה גדולה.

 

אני קורא למנכ"לית משרד החינוך, רונית תירוש, להסתכל על הצד החיובי של השביתה: כמה טוב שיש בישראל נוער אכפתי. אני קורא לגב' תירוש להיצמד לחוקי המדינה. הענישה היחידה שמגיעה לתלמידים היא רישום חיסור אתמול. מעבר לכך, זה לא חוקי, ונילחם נגד כל עונש אחר. הדרך הבטוחה שמשרד החינוך מוביל היא להיכנס ראש בראש בתלמידים. עכשיו אנחנו מחכים לצעדים שיינקטו נגד מובילי מהפיכת התלמידים. אבל שיהיה ברור, כל מי ששבת אתמול היה מודע לכך שהוא עלול להיפגע.

 

המאבק שהחל אתמול לא בא נגד המערכת, אלא כדי לשפר אותה. הוא בא מתוך דאגה ואהבה למדינה. נמשיך לפעול בכל אמצעי דמוקרטי ולגיטימי.