זיהום האוויר נחשב כיום לאחד מהמפגעים הקשים ביותר של החברה המודרנית. העלייה ההולכת וגדלה ברמת החיים מתבטאת בשימוש גובר במשאבי האנרגיה, באמצעי התחבורה וכפועל יוצא מכך - בשריפה גוברת של דלק כמקור אנרגיה.
לחלק ניכר מזיהום האוויר אחראית מערכת התחבורה העירונית והבין עירונית. סקר סיכונים שערכו המשרד לאיכות הסביבה ועמותת "אדם טבע ודין" מצא כי בגוש דן מתים מדי שנה כ- 1,100 איש כתוצאה מזיהום אוויר ושחלקיקים קטנים ואוזון הם האחראים לשיעור הגדול ביותר מבין מקרי המוות והמחלות שניתן לייחס לזיהום אוויר. מחקר דומה שבוצע על-ידי ד"ר עיינה גורן מאוניברסיטת תל-אביב מצא שכיחות גבוהה של סימפטומים נשימתיים אצל ילדים הגרים באזורים החשופים לזיהום אוויר מתחבורה.
מכלי הרכב הנעים על הכביש נפלטים רעלים שונים: חלקיקים נשימים עדינים (בעלי קוטר הקטן מ-2.5 מיקרון), פחמן חד חמצני, חומרים אורגנים נדיפים (VOC), תחמוצות חנקן, מתכות כבדות, תחמוצות גופרית ואוזון. בין המחלות שמזהמים אלה עשויים לגרום ניתן לזהות בעיות נשימה, חומרים מעוררי סרטן ופגיעות מולדות, כאבי ראש וגירוי לעיניים, החמרת מחלות נשימתיות קיימות, פגיעה במערכת העצבים ועוד.
הסוכנות האמריקנית להגנת הסביבה (EPA) מעריכה כי פליטות המזהמים מכלי הרכב (ובהם מכוניות, משאיות ואוטובוסים) אחראים לכמחצית ממקרי הסרטן הנגרמים מזיהום אוויר. יש לציין בהקשר זה, כי אמנם מחקרים מראים על קשר סטטיסטי בין רמות פליטות אוויר והתחלואות שתוארו מעלה, אולם קשה להצביע על קשר ברור של סיבה ותוצאה. דבר אחד כן ברור: כלי הרכב מהווים חלק אינטגרלי מהחברה המודרנית, כך שכל אחד מאתנו חשוף לפליטות הרעלים מאמצעי התחבורה השונים.
ערים צפופות ועמוסות כלי רכב
מעטות הערים המערביות בהן כמות האוכלוסייה גדולה כמו זו שבמטרופולינים הגדולים בישראל. מטרופולין תל-אביב לשם דוגמה, הוא המרכז העסקי, החברתי והתרבותי הגדול והמשמעותי ביותר במדינה, ומשתרע על פני שטח של כ-1500 קמ"ר. המטרופולין מאכלס כיום כ- 2.8 מליון תושבים (כ-44% מאוכלוסיית המדינה)- עובדה המביאה לצפיפות אוכלוסיה עירונית שהיא ללא ספק גבוהה ביותר ביחס למדינות אחרות בעולם המערבי. צפיפות זו היא אחד הגורמים המרכזיים למספר המכוניות הרב הנוסעים בכבישים, לפקקים ולגודש העצום - וכפועל יוצא מכך - לזיהום האוויר.
חלק מהגורמים המשפיעים על רמות פליטת המזהמים קשורים לכלי הרכב עצמם: רכבי בנזין לעומת רכבי דיזל, תחזוקת כלי הרכב, קיומם או אי קיומם של ממירים קטליטים, שנת ייצור הרכב וכו'. אולם מלבד שינוי בגורמים אלה, ניתן ליישם אמצעי מדיניות שונים בכדי להביא לצמצום זיהום האוויר ברמה העירונית: להגביל את תנועת כלי הרכב באזורי מגורים (על-ידי אכיפת חניה לפי אישורי חניה אזוריים), לאסור על כניסת כלי רכב לאזורים מסוימים בעיר, לגבות בשעות העומס תשלום מכלי רכב בכניסה לאזורים צפופים ועוד.
פתרון מקובל בעולם להפחתת זיהום האוויר מכלי רכב הוא בהפחתת מספר כלי הרכב הנוסעים ברחובות העיר, למשל על-ידי עידוד השימוש בתחבורה ציבורית.
רכבות עירוניות קלות המונעות בחשמל
רכבות עירוניות קלות המונעות בחשמל נחשבות לאחד הפתרונות הנפוצים בעולם לפתרון בעיות התחבורה העירונית ולהפחתת זיהום האוויר בעיר. לפי האיגוד לתחבורה ציבורית ברכבת הקלה (LRTA) קיימות היום בעולם כ- 75 מערכות כאלה, המסיעות מיליוני בני אדם מדי יום מביתם למקום עבודתם, לימודיהם ועוד.
הרכבת הקלה נחשבת על-ידי רבים כפתרון הטוב והיעיל ביותר לבעיית זיהום האוויר בעיר, שכן מלבד היותה בטיחותית יחסית, נוחה, מהירה ובעלת קיבולת גבוהה של נוסעים - היא גם ידידותית לסביבה. אולם האם אכן היא הפתרון הטוב ביותר להפחתת זיהום האוויר בעיר? מחקרים שנעשו בעולם מעידים, כי נכון להיום, מערכות תחבורה חשמליות (כמו רכבות קלות, מטרו וכד') אכן מהוות את הפתרון היעיל ביותר להקטנת זיהום אוויר מקומי בעיר, שכן בניגוד לאמצעי תחבורה ציבורית כמו אוטובוסים, אמצעי תחבורה אלה אינם פולטים מזהמים שונים לאוויר.
עם זאת, הטענה היא כי טכנולוגיות תחבורתיות חדשות המתפתחות כיום ואשר יחליפו את מנועי הדיזל, עשויים להביא לשימוש רב יותר באוטובוסים חשמליים, לפליטות קטנות בהרבה של מזהמי אוויר, וכפועל יוצא מכך - להפחית את היתרון המשמעותי שיש כיום לרכבות הקלות על האוטובוסים. אז מדוע להשקיע ברכבת הקלה כספים רבים?
ד"ר קארל מרטנס, מנכ"ל ארגון "תחבורה היום ומחר" אומר כי הרכבת היא פשוט סקסית יותר מאמצעי התחבורה ההמוניים המסורתיים. "מבחינה פוליטית יותר נוח לבנות רכבות קלות, אולם עם השקעה נמוכה יותר אפשר בקלות לשפר את מערכת תחבורת האוטובוסים ואת האוטובוסים עצמם כדי לצמצם את פליטות המזהמים מהם". ד"ר מרטנס מסכים עם משפט שאמר בעבר ראש עיריית לוס-אנג'לס לפיו "הרכבת היא סקסית. האוטובוסים משעממים".
חברת נ.ת.ע (נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ) היא חברה ממשלתית שהוקמה בשנת 1997 ואשר מופקדת על תכנון ויישום פתרון לבעיות התחבורה במטרופולין תל-אביב. 'תסקיר השפעה על הסביבה' שערכה החברה מעלה, כי שילוב קווי רכבת קלה, חשמלית ושקטה בערים עשויה להוריד במידה ניכרת את זיהום האוויר. לדברי פרופ' אורי מרינוב, יועץ לנ.ת.ע. בנושא איכות הסביבה "רכבת עירונית תביא לשיפור ניכר באיכות הסביבה - היא מונעת בחשמל, נסיעתה חרישית והפעלתה אינה מזהמת את האוויר והסביבה. היא תספק שירות חליפי ומשופר ללא השפעות סביבתיות שליליות".
אך מומחים בתחום התחבורה טוענים כי הפחתת זיהום האוויר צפויה להיות בשלב ראשון בקנה מידה קטן (למשל ברמת הרחוב בו עובר מסלול הרכבת), וכי ספק אם הרכבות הקלות ישפיעו על כמות המזהמים ברמת העיר כולה.
דרוש פתרון כולל ומשולב
נראה שכדי להפחית את רמות זיהום האוויר העירוני כתוצאה מכלי רכב יש צורך בפתרון אינטגרטיבי. מר דורון מגיד, מנהל צוות תכנית אב לתחבורה בחיפה אומר כי "אכן הרכבת הקלה אינה מזהמת כלל". עם זאת, אומר מגיד, כי הרכבת הקלה אינה מהווה את הפתרון היחיד לבעיית הזיהום העירוני וכי היא מהווה רק רכיב אחד מתכנית תחבורתית כוללת. "יש לנקוט מדיניות תחבורתית משלימה, שתשלב בתוכה מדיניות של עידוד תחבורה ציבורית, תקני חניה, איסור כניסה לאזורים מסוימים בעיר וכדומה. הרכבת הקלה היא אכן פתרון טוב ויעיל לצמצום פליטות המזהמים, אולם לא פתרון העומד בפני עצמו".
ד"ר קארל מרטנס מציין, כי למיטב ידיעתו אין מקום בעולם בו הוספת אמצעי תחבורה ציבורית הביאה לירידה במספר כלי הרכב הפרטיים בעיר. "יש לשפר את התחבורה הציבורית כך שזו תהיה מהירה ואמינה יותר. ללא ביטול אזורי החניה, צמצום מקומות החניה ליד מקומות העבודה וללא העלאת מחיר החניה דבר לא ישתנה- מספר כלי הרכב הפרטיים בכבישים ובעקבות כך גם זיהום האוויר בעיר יישאר כלעומת שהיה".
גם עמדתה של נ.ת.ע. תומכת ברעיון כי הרכבת הקלה היא רק חלק אחד ממדיניות שלמה. מנכ"ל החברה, ישי דותן אמר ל-ynet כי "הפתרון שמציעה נ.ת.ע לבעיות התחבורה במטרופולין ת"א הוא פתרון אינטגרלי המשלב אמצעי תחבורה שונים למערכת אחת, שרק "חוט השדרה" שלה הוא רכבת עירונית חשמלית". דותן צופה, כי הקמת מערכת תחבורה שבבסיסה הרכבת העירונית תביא לכך שנוסעים נוספים יתווספו לתחבורה הציבורית תוך הקטנת השימוש בכלי רכב פרטיים.
השאלה שנותרה פתוחה היא האם יבחרו הנוסעים לוותר על קלות הנסיעה ברכב הפרטי, על הנוחות, ועל העדר הצורך להתבסס על לוח הזמנים של התחבורה הציבורית. נראה כי ללא מדיניות משלימה, אף רכבת קלה או מערכת אוטובוסים, יהיו מרשימים אשר יהיו - לא יביאו להפחתת כמות המכוניות בכבישים העירוניים ולהפחתה ניכרת בפליטות המזהמים מכלי הרכב.