בית המשפט המחוזי בנצרת גזר הבוקר (יום ד') 42 שנות מאסר על מואפק עירוק, בן 60, מהישוב יפיע הסמוך לנצרת. עירוק הורשע ב-23 מקרים של סיוע לרצח, לאחר שהסיע שני מחבלים מתאבדים מאום אל-פאחם לאזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב בחודש ינואר 2003. זמן קצר לאחר שירדו ממכוניתו, פוצצו עצמם שני המחבלים המתאבדים, וגרמו למותם של 23 בני אדם ולפציעתם של עשרות.
השופטים קבעו כי ביצע את המעשה לא מסיבות לאומניות אלא בשל בצע כסף. המחבלים שילמו לו על ההסעה קרוב ל-500 שקלים.
מתקפת הטרור בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב התרחשה ב-5 בינואר 2003. באותו יום בשעות הצהרים יצר המחבל סאמר עמאד נורי קשר עם עירוק, וביקש ממנו להסיע אותו לאזור תל-אביב מאום אל-פאחם. עירוק ידע באותה העת כי בכוונתו של סאמר לבצע פיגוע, ובכל זאת הגיע לאום אל-פאחם והסיע את סאמר ומחבל נוסף בשם בראק רפעת חלפה.
בדרך סיפרו השניים לנאשם על כוונותיהם המדויקות. "למרות זאת הסיע הנאשם את השניים לבקשתם לאזור התחנה המרכזית בתל-אביב, עצר את רכבו, אפשר לשניים לרדת ונסע מהמקום" נכתב בכתב האישום.
בהכרעת הדין נטען כי את יום המחרת הקדיש עירוק לסידורים שונים, ובשעות הלילה המאוחרות נעצר על-ידי כוחות הביטחון. בגזר הדין כתבו השופטים: נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, מנחם בן דוד, וסגניו השופטים חיים גלפז וניסים ממן, כי טענתו של עירוק שלא ידע ששני הנוסעים הם מחבלים העומדים לפוצץ מטעני נפץ בתל-אביב לא התקבלה. "הוא ידע גם ידע שהוא מסיע מחבלים שעומדים להתפוצץ... הוא עצם את עיניו מלראות את העובדות נכוחה עד שעצימת העיניים הפכה לידיעה".
בכתב האישום פורטו שמותיהם של 23 הנרצחים בשני הפיגועים, חלקם אזרחי ישראל וחלקם עובדים זרים. גם בבית המשפט הופיעו חלק מקרובי המשפחה שסיפרו על אסונם. "הדגשת ההיבט האישי של קורבנות העבירה בטיעון לעונש", קבעו השופטים "היתה מיועדת להסביר לכל כי מאחורי המספר עומדים 23 נרצחים, 23 בני אדם, 23 משפחות, 23 אסונות ולצידם עשרות פצועים... ההדגש האישי הזה בא בנוסף לתמונות הזוועה שהוגשו ובהן נראות גופות קרועות המוטלות בזירות הפיצוץ ומצביעות על הזוועה".
בהתייחסם לטיעונים לעונש שנשמעו לזכותו של הנאשם ציינו השופטים את כלתו, בת למשפחה יהודית חרדית שנישאה לבנו של הנאשם, ואסים: "בפיה הנאשם אינו מואפק אלא משה, אשר התייחס אליה כאילו היתה בתו, מה שמעיד עליו לדעתה שאין הוא עושה הבחנה בין יהודים לערבים ולגביו בן אדם הוא בן אדם".
"גם אם המניע היה כסף גרידא - הוא לא פחות חמור ממניע לאומני"
בגזר הדין התייחסו השופטים לעובדה שבעבר נהג הנאשם להסיע שוהים בלתי חוקיים, נתפס, הוזהר על ידי גורמי אכיפת החוק ובני משפחתו אולם לא למד את הלקח והמשיך להסיע שב"חים לאורך שנים.
לדבריהם, "התרשמותנו היא כי הנאשם עשה את שעשה מתוך תאוות בצע גרידא שהעבירה אותו על דעתו ובשם השגתה היה מוכן לעשות הכל ואפילו להסיע ביודעין מחבלים מתאבדים לתל-אביב... גם אם המניע היה כסף גרידא איננו רואים מדוע מניע כזה הוא פחות חמור ממניע לאומני. בשל בצע כסף מוכן היה הנאשם לסכן חיי אזרחים יהודים וערבים כאחד... הוא תיאר לעצמו שבגמר הנסיעה ימהר להתרחק מתל אביב עד שייטמע באזור מגוריו בגליל. הוא לא תיאר לעצמו שילכד בכף, ייתפס ויורשע בעבירה.
"התנהגותו בכל הנוגע להסעת שוהים בלתי חוקיים והסעת המחבלים המתאבדים בשנים האחרונות מעידה שהוא בז לערכי המדינה ומזלזל בחיי תושביה... הנאשם הביע צער בעיני המשפחות השכולות ובכה ממושכות במהלך הטיעון לעונש. לדעתנו הנאשם בוכה בעיקר על מר גורלו שלו ולא על גורלם של הנספים ובני משפחותיהם. העובדה שהוא ממשיך לכפור היום בכל אחריות למעשה מעידה כי חרטה כנה אין בפיו".
כאמור, גזרו השופטים על עירוק 42 שנות מאסר, כאשר מתוכן 40 שנים בגין עבירות של סיוע לרצח, סיוע לניסיון לרצח וסיוע לגרימת חבלה בכוונה מחמירה. שנתיים נוספות נגזרו עליו בגין עבירות של הסעה שלא כדין והלנה שלא כדין של שוהים בלתי חוקיים.