רפאלי'ס - כך אוכלים השותלים

זיו לנצנ'ר צירף את ידידו עורך הדין, ונסע איתו למעמקי השרון האקזוטי, למסעדת רפאלי'ס שממוקמת בלב משתלה מוריקה

זיו לנצ'נר פורסם: 07.03.05, 12:43

בדמיון מפתיע לגיבור הקשוח קלינט איסטווד על בימת האוסקר, חש אוכל הכל את תחושת הסיפוק המתגמלת, שתמציתה אומרת: לפעמים משתלמים החיספוס, הנועזות ולקיחת הסיכונים. מי שמעז והולך בדרכים דרדריות, סופו שיגיע לזכייה ויקצור את הפירות.

 

לא קלה היתה דרכנו, הרחק מהעיר הגדולה, במעבה השרון האקזוטי, אי שם במעמקי גוש תל-מונד, בין כבישי צד ושבילי עפר, פרדסים ומטעים, עד שמצאנו (בלב משתלה, חי נפשי!), מסעדה מתוקה וטעימה, שהעשירה את מסע הטבע הפראי בהנאה גסטרונומית בלתי צפויה. דמעה נצצה בעינו של הפרקליט המורעב - שותפי למסלול האתגרי, גרגרן גדול ונווט קטן עוד יותר ממני. רק למען המבט הזה, הטראק כולו היה שווה.

 

"רפאלי'ס" היא מסוג המקומות הפזורים ברחבי השרון, שטומנים מלכודות לתל-אביבים התרים את הסביבה, בעיקר בשבתות. יש בהם, בדרך כלל, מנות בעלות שמות תל-אביביים ומחירים תל-אביביים, כלומר מקוריים ונפוחים כאחד. והתוצרת? זו כבר שאלה אחרת. "רפאלי'ס", בניגוד לרבות מהמלכודות, לא רק מבטיחה, אלא גם מקיימת.

 

מעצם היותה נטועה בתוך משתלה, המסעדה פרחונית ומלבלבת מבעד לחלונות הזכוכית המאופקים שלה. מבפנים היא סולידית, מינימלית ונקייה, אולי אפילו סטרילית מדי למראה. פיצוי בתחום היצירתיות העיצובית מוגש במנות: הן מצטיינות בצורת ההגשה, בסידור על הצלחת, בצבעים, בקישוטים.

 

אבל כן, אני יודע. את ביקורת העיצוב שלי אני יכול - במילים עדינות - לקחת למקומות אחרים. קודם כל ומעל הכל, אנחנו כאן למען הטעמים. ובכן, אל דאגה: החך לא יוצא מקופח מהמשתלה.

 

המנות, אם להכליל ולהגדיר, מבטאות "שילובים ים-תיכוניים" (זכויות יוצרים: פרקליט מורעב בע"מ). למשל ראשונותי: לביבות בטטה עדינות בניחוח ג'ינג'ר, ברוטב שמנת חמוצה ועירית (28 שקל). מנה מדויקת של לביבות זעירות, במרקם מושלם, ששרו שיר פתיחה שמח בליווי רוטב חמצמץ. גם הכדורים המטוגנים והפריכים, במילוי פטריות וגבינות, ברוטב פסטו ושמנת (32), היו אופציה מעודנת ונבונה למנה הראשונה.

 

הבשרים המשיכו בקו האנין-האסתטי. קציצות טלה בגריל, בתוספת אורז עם פטריות, על עגבניות צלויות ברוטב טחינה (62) היו מליגת העל של קבבוני טלה. בשר משובח, דחוס במידה, לא די פיקנטי, אמנם, אבל צעיר ועשיר. גבעת האורז במרכז המנה היתה שיחוק איכותי. אין טענות לביף בורגר (48), שהגיע במפתיע בלחמניית ג'בטה, והיה אדום עסיסי ובועט. סוף סוף מבקשים מדיום ומקבלים מדיום, ולא קורבן התעללות בצלייה. וגם כאן, התוספת (פירה תפוחי אדמה ובטטה) העניקה ערך מוסף למנה.

 

קינחנו בדום וניל - מוס שוקולד בלגי לבן ואירייש קרים עם פרלין שוקולד (24). מתחת לכיפה הלבנה התגלה ממתק רב-שכבתי ורב-גוני, שחוסל בכמה כפיות מהירות. אכן קינוח נחמד מאוד.

 

חבל שכישורי הגננות שלנו היו מאובחנים במשתלה כאסון טבע. אחרת, היינו נשארים שם בשמחה. לפחות עד הארוחה הבאה.