דורו היא האמא של זמרות המטאל, הנסיכה זינה הלוחמת בעולם המטאל הגברי. ותיקי הרוק הכבד של שנות ה-80 יזכרו אותה מלהקת Warlock אליה עברה ב-1983 מלהקת Snakebite. הבלונדינית הצעירה והחטובה משכה מיד את תשומת לב חובבי הרוק הכבד בגרמניה, לא רק בגלל המראה המושך שלך אלא גם בגלל קולה העוצמתי ושיריה. בניגוד ללהקות רוק כבד אחרות עם סולנית מובילה כמו Heart ו-Girlschool ששרו על אהבה ורומנטיקה, דורו ולהקותיה שרו על סיפורי פנטזיה, מכשפות, שדים ומלחמות חושך ואור, בדומה למפלצות המטאל של התקופה איירון מיידן וג'ודס פריסט.
במהלך שנות ה-80 עברה Warlock שינויים פרסונליים, הוציאה ארבעה אלבומים וזכתה להצלחה רבה בסצנת הרוק הכבד. ב-1989, אחרי ניסיון לא מוצלח לפלוש לאמריקה, נאלצה הלהקה להחליף את שמה עקב בעיות של זכויות יוצרים ועברה להיקרא ע"ש הסולנית, מה שנחשב גם כיציאה לחופשי של דורו, ולמעשה כל האלבומים הנושאים את שמה נחשבים לה כאלבומי סולו.
גם היום בגיל 41 ממשיכה דורו ללבוש בגדי סאדו-מאזו של רוקיסטית קשוחה, לקרוע את בימות פסטיבלי המטאל, להוציא אלבומים ולנסות לכבוש את העולם. באלבומה החדש Classic Diamonds מקיפה את עצמה דורו בתזמורת קלאסית ושרה את מיטב שיריה בעיבודים תזמורתיים עשירים.
מתקופת warlock בולטים השירים מהאלבום הטוב ביותר של הלהקה Triumph And Agony כמו I Rule The Ruins שקיבל פתיחה תזמורתית עשירה בכינורות והמנון האצטדיונים All We Are. מתקופת הסולו בולטות הבלדות וחצאי הבלדות בהן התמחתה בעשור האחרון.
למי שמצפה לשמוע את דורו האימתנית צפויה אכזבה. היא כ"כ התעדנה והתרככה עם השנים עד שהסינגל הראשון שיצא מהאלבום “let love rain on me” יכול היה להיות בשקט גם בלדה קיטשית של סלין דיון. השיא של האלבום הוא חידוש מצוין לקלאסיקה Breaking The Law של Judas Priest, זה מתחיל בגיטרה קלאסית עדינה ולאט לאט הכינורות מכניסים לשיר תאוצה ואנרגיה מטורפת שעולה אפילו על המקור. רק הבחירה ב-UDO בעל הקול הצפרדעי כשותף לשיר גורעת מהביצוע, וחבל.
דורו שנשואה למוזיקה ולא לכסף השקיעה הרבה מאוד מחשבה ותשומת לב לשילוב של מטאל ותזמורת, לכן בניגוד ל-s&m של מטליקה, התוצאה משכנעת ועשירה. השילוב בין הסגנונות השונים נשמע הרבה פחות מאולץ והרבה יותר מקצועי וזורם, התזמורת לא מקבלת סתם תפקיד שולי לצד הגיטרה והתופים אלא ממש משלימה ושוזרת אותם יחדיו.