השום - כל הסיבות הבריאותיות לסבול את הריח שלו

כן, אפשר ממש למות מהריח שלו, אבל לשום שורת יתרונות בריאותיים שאף אחד לא יוכל לקחת ממנו: מהורדת רמות הכולסטרול והסוכרים בדם ועד מניעה של הפרעות גינקולוגיות. מריח רע, אבל עובד נהדר

סיפורים רבים ואמונות תפלות (או לא) מייחסים תהילה רבה לשום: החל מתליה בכניסה לבית כמרחיק ערפדים, שדים (או לפחות חברים), ועד להיותו תרופת קסם טבעית ואולטימטיבית. מחקרים הוכיחו כי לשום יכולת ריפוי פנימית וחיצונית לגוף עד כדי שהיום הוא משולב בלא מעט תרופות. 

 

המרכיב הבסיסי של השום שנותן לו את סגולותיו הרפואיים הוא האליצין - פיטוכימיקל, הנוצר רק לאחר פירוק וכתישה של שיני השום. חומר זה גם שומר על השום עצמו מפני בקטריות, חרקים ופולשנים אחרים. עם היווצרותו של האליצין, התרכובת מתפרקת ונספגת לתוך רכיבים אחרים שהופכים להיות אף הם מונעי חמצון ונוגדי רעלים. עוצמתן של תכונות אלו משתנות בתנאים הבאים: חימום, יבוש או רמת הטריות של השום.

 

סגולותיו הרפואיות של השום

 

הרשימה ארוכה ומבוססת על מחקרים רבים עם תוצאות תואמות. אין תחום בו השום לא משחק תפקיד רפואי מרשים, ונראה שהוא מצדיק את כל המחמאות שמרעיפים עליו:

 

אבל יש לו גם מעט חסרונות לשום

 

הריח: אם אכלתם שום לארוחת צהריים כנראה שלא צפוי לכם ערב רומנטי במיוחד. ריחו של השום שהעניק לו את הכינוי "הורד המצחין" מקנה לאוכלים אותו ריח לא נעים מהפה. באופן פרדוקסאלי עקב אכילס של השום שנותן לו את ריחו המצחין הוא האליצין  - אותו מרכיב בסיסי שנותן לו גם את סגולותיו הרפואיות הנפלאות.

 

אלרגיה לשום: גם אם אין לכם אלרגיה מיוחדת לשום, אכילה מוגברת של האליצין ביחס לסיבולת הגוף, יכולה לגרום לגירויים לא נעימים בעור, אדמומיות ויבלות. עבור אלו עם רמת סבילות נמוכה לשום יתכנו תחושות של צרבת וגזים. אבל יש גם כאלו בעלי אלרגיה של ממש לשום. הסימפטומים יכללו כאבי קיבה, חום, כאבי ראש ופריחה בעור. תופעות אלרגיה אלו יכולות, כאמור להופיע גם אצל אנשים שאינם אלרגיים לשום אך צורכים כמויות עצומות (מעל 10 שיני שום ביום, אצל רוב האנשים).

 

עיכול השום: למרות תרומת השום לעיכול דרך הגברת הפרשת מיצי העיכול, עיכולו של השום עצמו קשה ומכביד על דפנות הקיבה והתריסריון במיוחד לרגישים ובעלי כיב קיבה.

 

איך נמנעים מהשפעת הריח של השום

 

ניתן לצמצם את רמת הריח הנוצר מאכילת שום על-ידי שימוש בשיטות היגייניות אוראליות כגון תרסיס או מים לשטיפת פה, צחצוח וניקוי שיניים באמצעות חוט דנטאלי וצחצוח של הלשון. התרסיסים מגיעים ברמות שונות וכל אחד צריך לבחון את התרסיס שמשפיע עליו.

 

שיטות אחרות לצמצום הריח - לעיסת פטרוזיליה, נענע, שומר, שמיר, ציפורן או תפוז טרי. לעיסה זו יכולה להפיג את הריח הבלתי נעים של השום.

 

הבעיה העיקרית בבקרת צמצום הריח הוא שבדרך-כלל, מי שחש בו זו הסביבה, ואכלני השום יתקשו לאתר את הריח, אלא אם כן מדובר בריח חזק במיוחד. כל ההמלצות שהזכרנו הן סובייקטיביות: הן יכולות להתאים לאחד ולא להשפיע על אחר. הבדיקה היחידה היא באמצעות אדם מספיק קרוב, שלא אכל שום, והיחסים עימו כאלו, שמאפשרים הערות מסוג זה.

 

נראה שהפתרון הטוב ביותר לריח השום הוא לוודא שאתה מוקף בחברים, שגם הם אכלני שום.

 

כמה שום צריך לאכול ובאיזו צורה

 

אם מדובר באכילת שום לצרכי תיבול המאכלים, אכלו לפי הטעם, בהתאם לתגובות גופכם, ובכל עיבוד המשתלב עם המזון שאתם אוכלים. אך אם מדובר באכילה לשם השגת סגולותיו הרפואיות יש לאכול על-פי הכללים הבאים:

 

• אין לאכול את השום לבד כדי למנוע הפרעות במערכת העיכול.
• כמות השום הנדרשת להשגת המטרות שהזכרנו היא פונקציה של מימדי הגוף. היא נעה בין שן שום אחת לשתיים ביום.
• יש לכתוש את השום סמוך למועד אכילתו. החומר הפעיל שמעניק לשום את תכונותיו קיים רק עם כתישתו של השום החי ונהרס תוך כשעה מרגע כתישתו.
• שילוב השום הכתוש עם ממרחים כגון: חומוס, טחינה, ממרח חצילים או כבד יכול להוות פתרון לא רע.
• כל עיבוד אחר של השום אומנם מצמצם את השפעת הריח אך גם מצמצם את סגולותיו הרפואיות הקשורות למערכת החיסונית, הבקטריאלית והאנטיאוקסידנטית.
• מצד שני שום מבושל תורם להורדת הכולסטרול ורמת השומנים בדם ולזרימת הדם, כך שאכילה משולבת של השום חי ומבושל היא אופטימאלית מבחינת הפקת התועלת ממנו.

 

ומה לגבי כמוסות שום?

 

אכילת שום, כאמור אינה כה פרקטית מהאספקט החברתי, ולכן אחת האלטרנטיבות לאלו המעוניינים ביתרונות השום היא אכילת קפסולות שום. האם קפסולות הינם תחליף מושלם לשום הטרי? התשובה – לפעמים כן, לרוב לא.

 

כאמור, המרכיב החשוב ביותר בשום הוא האליצין. המבנה הכימי של האליצין מורכב מאוד. אפילו בשום טבעי הוא נוצר רק לאחר הכתישה וגם אז הוא לא פעיל בסגולותיו לאורך זמן. לכן, שימור האליצין בקפסולות אינו פשוט ומביא למחיר יקר. הבדלים בכמות האליצין בקפסולה תביא להבדלי עלויות, ומכאן להפרשי מחירים בין המוצרים המשווקים. לכן, כאשר קונים קפסולות של שום, יש לשים לב לכמות האליצין המצויינת על האריזה.

 

ישנם שני דברים שיכולים לבלבל את הצרכן המתכוון לקנות קפסולות שום: בדרך-כלל, על גבי האריזות קיימת השוואה בין קפסולה לכמות שיני שום אליהם היא שווה. זה אינו בהכרח נכון מהיבט של כמות האליצין. עוד תמצאו על אריזת כמוסות השום - ציון כמות האללין שהקפסולה מכילה. אללין הוא חומר הקיים בשום חי שרק לאחר כתישתו הוא הופך לאליצין. אבל זה אינו אליצין ולא מיוחסות לא התכונות של האליצין. ההקבלה בשם יכול ליצור תעתוע שיווקי והיצרנים משתמשים בזה לטובתם. לכן, אם החלטתם לרכוש קפסולות של שום – בדקו את רמת האליצין על האריזה.

 

לסיכום: אל תתנו לריח ולטעם להרתיע אתכם

 

אילו השום היה תוצר של מחקרים מדעיים, ללא ספק היה מדובר בציון דרך היסטורי, שהיה מקבל סיקור תקשורתי עצום וביקוש מתאים. אבל הוא לא. השום היה ועודנו ירק-תבלין נפוץ, שהתחיל דרכו מתקופת המצרים הקדמונים. מחירו זול, הוא תמיד בנמצא ויש לו זמן מדף ארוך, כך שאין כל תירוץ שלא להכניסו לתפריט היומי שלנו.

 

אבל יש לו טעם דומיננטי , ועוד יותר מזה - יש לו ריח. וככל שטעמו וריחו של השום חזקים ודוחים יותר - כך גם עולה רמתן של סגולותיו הרפואיות. לכן, נסו למצוא את דרך הביניים המתאימה לכם ביותר לשילוב השום באופן שיתאים לטעמכם ולא יהווה גורם מגביל מהיבטים חברתיים.

 

ועצה אחרונה לסיום - נסו להימנע מנטילת שום לפני פגישות חשובות במיוחד.

 

• הכותבת הינה מהנדסת ויועצת בנושאי תזונה, עיצוב וחיטוב

harelosnat@nana.co.il