שנה אחרי הפיגועים: מדריד מחפשת תשובות

"בכינו כשטיפלנו בפצועים. לא האמנו למה שאנו רואים. אני זוכר את הפנים, את האימה בעיניים. אני לא זוכר את השמות, למרות שהיה שם שקט מוחלט. שקט של מוות". שנה אחרי הפיגועים ששינו את פני אירופה, ספרד מלקקת פצעיה ומחפשת תשובות. 191 נהרגו ו-1,900 נפצעו בפיגוע הגדול ביותר בתולדות היבשת

10 הפצצות שהתפוצצו בדיוק היום (ו') לפני שנה על ארבע רכבות בלב מדריד, גררו תגובת שרשרת שאיש לא צפה. ראשית אחז ההלם בספרדים ובאירופה כולה. אירופה, שעד אז רק דיברה על האפשרות של פיגוע טרור גדול בבית אך לא עשתה הרבה בעניין, הוכתה. אחר כך בא האבל. אחריו - זעם כבוש על התנהגות ההנהגה בעת המשבר, וכתוצאה מכך החלפתה. ואז קיימה הממשלה החדשה את שהבטיחה - להוציא את החיילים מעיראק. העולם ראה בכך כניעה לטרור. עכשיו, שנה אחרי, נותרו הכאב, האובדן והשאלות שלא מרפות.

 

"כולנו עדיין תחת ההשפעה של האירוע הזה", אמר השבוע אנריקה סנצ'ז, אחד החובשים הראשונים להגיע לזירת האסון. "זה מוקדם מדי עבורנו לחיות עכשיו את כל הסיפור הזה מחדש", סיפר לעיתון הבריטי "דיילי מירור". "בכינו כשטיפלנו בפצועים. לא האמנו למה שאנו רואים. אני זוכר את הפנים של מי שטיפלתי בו באותו יום. האימה בעיניים שלהם. אני לא זוכר את השמות שלהם למרות שהיה שם שקט מוחלט. שקט של מוות".

 

זה קרה בסביבות השעה 7 וחצי בבוקר, בשעה שהרכבות היו עמוסות בתושבים שעשו דרכם לעבודה או ללימודים, רובם אנשים פשוטים שנוסעים מדי יום מהפרברים של המעמד הבינוני והנמוך למרכז העיר בתחבורה הציבורית. 10 מטעני חבלה הוטמנו בתיקי גב שהושארו ברכבות והתפוצצו בזה אחר זה. 191 נהרגו וכ-1,900 נפצעו, אבל הנתונים היבשים הללו לא מספרים את הסיפור האמיתי.

 

כמה מרכיבים עיקריים היו דרושים למחבלים כדי להוציא את תוכניתם לפועל, ביניהם היכולת להכין את המטענים ולפוצץ אותם בשלט רחוק, וכמו שתיארה זאת אחת הניצולות באחד מדו"חות החקירה – היכולת המצמררת להרוג באופן שרירותי אנשים שרק לפני רגע הבטת בעיניהם.

 

הניצולה, מהגרת מרומניה, סיפרה למשטרה כיצד עלתה לרכבת בתחנת אטוצ'ה יחד עם חברתה, והתיישבה ליד גבר צעיר ומצודד שנשא תיק. לדבריה הם אפילו החליפו מבטים, חיוכים ופלירטוטים עד שכמה דקות לאחר מכן הוא ירד מהרכבת. היא סיפרה כיצד ב-7:37 אירע הפיצוץ הראשון בקרון מאחוריה ומיד אחריו נשמע עוד פיצוץ. חרף הבהלה שמסביב היא הבחינה מיד שהתיק שנשא אותו צעיר נותר מאחור. היא זינקה אל מחוץ לקרון ואז אירע פיצוץ נוסף. חברתה, שהייתה מאחוריה, נהרגה אבל היא עצמה רק נפצעה מרסיסים, ככל הנראה משום שגופת חברתה חסמה את מרבית ההדף.

 

סימני שאלה שלא מרפים

 

שנה חלפה מאז הפיגוע אך סימני השאלה רבים נותרו באוויר. האם באמת הייתה הנוכחות של החיילים הספרדים בעיראק הסיבה לזוועה, או שמא מדובר בסיבה עמוקה יותר? האם מדובר בהתקפה שתוכננה על ידי גורמים מבחוץ או על ידי תא טרור עצמאי שפעל בספרד? מדוע טרם נתפסו עד היום כל האחראים למעשה, והאם זה אומר שגם בלונדון או רומא צריכים לחשוש?

 

השאלות האלה, ועוד רבות אחרות, ממשיכות להטריד את הספרדים, ודו"חות על התקדמות החקירה, המתפרסמים מדי מספר חודשים, עדיין אינם מצליחים לענות על כולן. השבוע, בראיון ראשון שהעניקה לתקשורת, אמרה התובעת הראשית בפרשה, אולגה סנצ'ז, לתחנת הרדיו "קדנה סר": "אנחנו קרובים מאוד לידיעה מה בדיוק קרה".

 

ועוד שאלה: מה גרם לפיגוע הזה, מלבד מחיר הדמים הכבד, להיות קו פרשת מים כה משמעותי? יתכן שדווקא מה שקרה אחריו. הפיגוע אירע ביום חמישי, שלושה ימים לפני הבחירות הכלליות בספרד, שהממשלה השמרנית הייתה צפויה לצלוח בניצחון. הסמיכות הזו לבחירות סימנה חשוד מיידי: המחתרת הבאסקית.

 

כל הפרשנים מיהרו לסייג ולהדגיש שאופיו הקטלני של הפיגוע אינו דרכם של הבאסקים, שנוהגים להתריע לפני פיגועים כדי למנוע הרג חפים מפשע ובדרך כלל פוגעים בסמלי המשטר ולא באזרחים, וגם הבאסקים בעצמם הכחישו, אבל ללא הועיל. במה שהתברר מאוחר יותר כשילוב של פאניקה, חוסר מנהיגות, פזיזות ואולי גם יצר הישרדות פוליטי, הפנה הממשל את האצבע המאשימה צפונה – לחבל הבאסקי.

 

בדיעבד התברר שכבר כיממה אחרי הפיגוע היה בידי החוקרים קצה חוט ששלל את מעורבות הבאסקים במעשה, אבל הממשלה התעקשה. היא המשיכה להתעקש עד מוצאי שבת, אז נחשפה קלטת של קיצונים איסלאמים שלקחו אחריות על הפיגוע. הסיבה, הם אמרו, היא הנאמנות שהפגין הממשל השמרני לנשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, כששלח חיילים ספרדים להילחם לצד כוחות הקואליציה בעיראק.

 

ספטרו הבטיח, נבחר וקיים

 

הציבור זעם. רובו ממילא לא תמך בשיגור החיילים לעיראק וכעת היה ברור להם כמה כבד היה מחיר הדמים ששילמו על כך. אבל יותר מזה זעמו הספרדים על הממשלה השמרנית והמהירות שבה ניסתה להכתים את הבאסקים, שהדיפה ריח רע של אופורטוניזם פוליטי. מאות אלפי ספרדים יצאו לרחובות להפגין ולהתייחד עם האבל הלאומי. ספק אם המחבלים תיכננו שכך יתרחשו הדברים אבל באותו ערב שלפני יום הבחירות, נפל הפור.

 

האופוזיציה הסוציאליסטית, זו שהבטיחה לכל אורך מסע הבחירות שהפעולה הראשונה שתעשה כשתתפוס את השלטון יהיה להוציא את החיילים מעיראק, זכתה למחרת בבחירות. בנאום הזכייה שלו הבטיח ראש הממשלה הנבחר, חוסה לואיס רודריגז ספטרו, לקיים את הבטחתו. כמה חודשים מאוחר יותר הוא עמד במילתו, וכל העולם – גם מי שהתנגד לנוכחות האמריקנית בעיראק – הבין שהטרור קיבל מתנה. המומחים חלוקים על ההגדרה של טרור אבל רובם מסכימים כי מדובר באלימות שנועדה להשיג מטרה פוליטית, והנה התגלתה לעיני כל דוגמא מפוארת ומגואלת בדם.

 

החקירה התמקדה במנגנוני ההפעלה של המטענים שנמצא באחד התיקים שלא התפוצץ, ובשיחות הטלפון הסלולרי שקדמו לאירוע. החוקרים איתרו את חנותו של אחד מחברי החוליה, והרשת כולה החלה להחשף. התברר שמדובר במהגרים ממרוקו וממדינות ערב אחרות, שחברו לגורמים עבריינים מקומיים שסיפקו להם את חומרי הנפץ. התברר גם הקשר העקיף לאל-קאעידה, למקורביו של אוסמה בין לאדן, לפיגועי ה-11 בספטמבר בארצות הברית ולפיגועים נגד המטרות היהודיות בקזבלנקה במאי 2003.

 

עוד התברר שראשי ההתארגנות, היו מזה זמן רב תחת מעקב של גורמי ביטחון במדינות אירופה השונות, אבל חוסר תיאום ושיתוף מידע בין רשויות החוק והמודיעין, והיכולת של המחבלים לנצל את הגבולות הפתוחים של האיחוד האירופי, איפשרה להם לחמוק בנקל דרך החורים הגדולים מאוד של מסננת הביטחון האירופית.

 

אך כעבור שלושה שבועות, בעיצומה של חקירה מאומצת ובצל דיווחים על סיכול של ניסיון פיגוע נוסף ברכבת בספרד על ידי הנחת מטען על המסילה, נקרתה בידי הספרדים ההזדמנות. דירת המסתור של החשודים אותרה בפרבר של מדריד. השוטרים הקיפו אותה, המחבלים התבצרו ואז נשמע פיצוץ עז. שבעת המחבלים שהיו בדירה הפעילו מטען ונהרגו. החקירה ספגה מכה נוספת.

 

 המילים שטורדות את אירופה

 

מאז נעצרו בחשד למעורבות בפיגוע כ-80 בני אדם. חלקם שוחררו אבל 22 מרצים עונשי מאסר או מעצר בהמתנה למשפט, שלדברי השופט החוקר הראשי של הפרשה, צפוי להיפתח בסוף השנה. רק השבוע עצרו שלטונות ספרד חשוד נוסף, ממוצא מרוקני. אבל חמישה חשודים, ביניהם כמה מראשי ההתארגנות, טרם נלכדו. בין היתר גם פורסם כי המחבלים חיפשו לעצמם מטרות יהודיות לפיגועים.

 

אחד החשודים שנהרגו באותה דירה, כתב לפני מותו לבנותיו במרוקו: "אינני יכול לחיות את החיים הללו כאדם חלש ומושפל תחת מבטם של הכופרים והרודנים... אני מעדיף למות". החשוד, עבד אל-נאבי קוניה הוסיף: "אני בוטח בכן שתלכו אחרי מילותי, מעשי ובדרך הג'יהאד של האיסלאם, ושהרודנים של המערב יהיו אוייביכן".

 

מילים אלה טורדות מאז את מנוחתה של אירופה, עם 20 מיליון המוסלמים שבתוכה, והמיליונים הרבים שעוד בדרך. היא אמנם לא נקטה בצעדי מנע חוקתיים דוגמת "חוק הפטריוטיות" בארה"ב, אבל אחראי עליון לנושאי ביטחון באיחוד האירופי מונה והוסרו מכשולים בפני שיתוף מידע מודיעיני וקשר בין רשויות החוק.

 

השבוע ננעל במדריד כנס מיוחד בנושא הטרור, בהשתתפות משלחות רמות דרג מרחבי העולם ובראשות מזכ"ל האו"ם קופי אנאן. אבל אירופה בעיקר מדברת על הטרור. במסרים מוקלטים הבהירו אנשי הג'יהאד העולמי שלא ינוחו עד שישיגו את מטרתם, גם אם זו לא תמיד נראית הגיונית. השנה צפויות בחירות גם בבריטניה, ועוד לפני כן חתונה מלכותית. כל מומחי הביטחון משוכנעים. צריך להיות דרוכים כי פיגוע נוסף הוא רק עניין של זמן.