מה, אני מחלקת טיפים לקרם לחות?

אפשר לשאול בת כמה את? שאל כתבנו את אורלי זילברשץ-בנאי. לא, השיבה המרואיינת, תכתוב 40 פלוס. ודווקא אין לה סיבות להתלונן: בגיל 40 פלוס היא פורחת, והשבוע חוזרת לערוץ 2 ככוכבת הסדרה 'לתפוס את השמיים'. אין ספק שבתוך הראש הדפוק שלי יש תמיד משהו קטן ששואל למה אני לא כוסית על, היא אומרת. אבל הבן שלה אלישע הולך בכיוון הנכון

אורלי זילברשץ-בנאי מגיעה כרגיל על המרצדס 500 שלה, זוג אופניים מודל צוונציק, חותכת את התנועה כמו נהגת שודים פראית. זהו, היא סוף סוף נעצרת. קושרת את גרוטאת המתכת לעמוד, פושטת את המעיל הוורדרד ומבארת: האמת, אני דוהרת לפעמים בלי הבחנה, מתבלבלת וחושבת שזה אופנוע ענק.  

 

גם בטלוויזיה היא מרביצה כניסה. חמש שנים אחרי העונה הראשונה של 'לתפוס את השמיים', הגיע הזמן לעוד עונה לסדרה שזכתה בפרס האקדמיה לקולנוע. נורית (זילברשץ-בנאי) ורוני (יורם חטב) בנתק כמעט מוחלט. הוא, מתנחל, אי ש במעמקי הדת, והיא תל אביבית שמאלנית טיפוסית. כמו זילברשץ-בנאי. עכשיו מגיע תורו של הבן להתגייס ואיתו הקאמבק ביניהם. מלבדם משתתפים גם צחי גראד וכן עופר סאקר ואלי קרן אסף כשני הילדים. שלמה משיח כתב, ורוני ניניו ביים.

 

כולם מכירים אורלי זילברשץ-בנאי מזן מאוד מסוים. מין ליצן עצוב שמח, ציני, עם קול חרוך, שיש לו מה להגיד כמעט על כל דבר, ומתבל כמעט כל משפט בדאחקה. האמת, לזילברשץ-בנאי זה די נמאס. כמה אפשר להצחיק כשלא מתחשק לך. כמה אפשר להיות מקוריים, כשהמקוריות הזאת עולה אפילו לה על העצבים. עובדה, בשנים האחרונות היא בעיקר שותקת. ברוב הראיונות אני תמיד עונה עם הדאחקות ועם הציניות, עאלק מקורית, אבל נמאס לי מזה. אני רוצה להיות ברורה ולהסביר את עצמי. אני רוצה להיות קוהרנטית. איזה מילה פגז זה 'קוהרנטית', אה?. למדתי אותה בהפקה האחרונה.

  

הדמות שאת מגלמת בסדרה מזוהה מאוד פוליטית. זה די את, לא?

 

נכון למקם אותי בצד השמאלי של המפה, אבל יש משהו מעייף וגם לא כל כך מדויק בחלוקה הזאת של שמאל וימין. נורא קל להיכנס לתבנית של טיפיקל שמאלנית תל אביבית שמדבבת אמירות פוליטיות בלירה, אבל מה שחיפשנו זה את הצד האנושי שבדמות, שיכול להתחבר לכל בנאדם בכל מקום שהוא.

 

עכשיו, עם כל חגיגת ההתנתקות, את כבר יותר אופטימית?

  

עם כל האהבה שלי לשרון, ואין לי מי יודע אהבה אליו, אם הוא יביא שלום עם ההתנתקות הזאת, הוא מלך. מלך העולם. כרגע הוא בכל זאת מנסה לעשות משהו נגד כל הסיכויים, אז עדיף ששמאלנית מושתנת כמוני תסתום את הפה. יש מתנחלים שיושבים שם לא מסיבות אידיאולוגיות, אלא בגלל שהמדינה אמרה להם לשבת שם, ואותם לא תהיה בעיה לפנות, אבל יש את קומץ המופרעים, שמשתמשים במילים כמו 'דת', 'אדמה' ו'אלוהים' כדי להצדיק את המעשים שלהם, וזה בעיניי נורא. אני לא רואה שום הבדל בין הפנאטים בצד שלנו לפנאטים בצד השני. כל מי שמפריע לדיאלוג, להידברות ולתהליך השלום, הוא פושע בעיניי. סופר פושע. כשאידיאלוגיה ודת נפגשות, זה הרעל של העולם. האמת, נמאס לי לקרוא ראיונות של אנשים שמדברים על פוליטיקה. מילים כמו 'גזענות' ו'אטימות' פשטו את הרגל. אפילו המילה 'כיבוש' פשטה את הרגל. גם היא נהייתה מין סוג של טאלנט. 

 

האמא בסדרה לא רוצה שהבן שלה יתגייס. מה איתך? אלישע כבר בן 16.

  

יש לי ילד בן 16, ואני לא רוצה שהוא יסתבך בגלל הפה ג'ורה שלי. אני יכולה להגיד לך רק שזה מעמת אותי עם סיטואציות שהן לא מי יודע רחוקות ממני. לא רוצה להגיד יותר.

 

את מצטערת לפעמים שנשארת בארץ ולא ברחת מכאן?

 

לא, אבל אני מצטערת שלא חייתי כמה שנים בחוץ לארץ, כי טוב לפתוח קצת את הראש. אני מאמינה שיש צרות אחרות במקומות אחרים. אין ספק שאני מנסה לגדל את הילדים שלי על ערכים מסוימים שאני מאמינה בהם, וזה לא תמיד הולך בד בבד עם המקום שאני חיה בו, אבל כולנו הרי מפיסטואים קטנים.

 

יכולה לדמיין את עצמך נשואה לחוזר בתשובה או למתנחל, כמו בסדרה?

  

אני לא יכולה לראות סצנריו כזה בראש שלי, אבל אתה יודע, נופלת פצצה גרעינית, נשארים ארבעה אנשים על כדור הארץ, פתאום אני תקועה עם איזה מתנחל, נראה גוד לוקינג, לך תדע. תשמע, יש בשינקין כמה חוזרים בתשובה שנראים ממש לא רע. אני רואה אותם כשאני דוהרת על האופניים.  

 

מחוץ לפריים היא אמא של אלישע, עמליה וסופי מנישואיה ליובל בנאי. בשנים האחרונות הקריירה שלה תפסה תאוצה. 'כנפיים שבורות' של ניר ברגמן זיכה אותה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע כשחקנית הטובה ביותר. בתיאטרון הבימה רצה כבר יותר משנה ההצגה 'משפחה' בכיכובה, ועכשיו הגיע זמן הסדרה. 

 

את בטח מרוצה.

 

מה, אתה עושה לי עכשיו רטרוספקטיבה? אני לא יודעת אם 'פריחה' זו המילה, אבל כל זמן שנותנים לך ליצור או לעבוד, זה פריחה. גם אם זה דברים פחות מוצלחים או יותר מצליחים.

  

אבל זה גם מצליח.

 

"זה כיף לאללה כשזה מצליח, זה סתלבט, אתה מקבל פרסים, נוסע לחוץ לארץ, כולם מבסוטים ממה שעשית, מצלמים אותך גוד לוקינג לראיונות, אבל בכל פעם שאתה גומר את העבודה, אתה מובטל מחדש. מחפש את המחר. עם כל הסקסספול ועם כמה שאתה כבר אמור להיות בוגר ומבין, זה מבאס. 

 

היו תקופות ארוכות שלא עבדת?

 

לא משהו משמעותי. הרבה פעמים זה גם היה מבחירה. הצלחה במדינה שלנו זה משהו מאוד נזיל. המהירות שמכתירים מלכים חדשים ומפילים אותם, מלחיצה. אין כאן בעצם כבוד יותר מדי גדול לשחקנים. אתה רואה שחקנים משובחים שבגלל שהם לא הופיעו בטלוויזיה, אף אחד לא שם עליהם קצוץ.  

 

אז יש לך בעיה עם המושג 'רייטינג'?

 

ממש לא, אבל אני מאמינה שיש דברים טובים שלא יכולים להגיע למכנה המשותף של כולם, וטוב שכך. יש פתאום כל מיני מילים אובססיביות כאלה - 'רייטינג', 'טאלנט'. בעיניי זה שטוח. אני לא נגד חוקי המשחק, אבל הכל נהיה כאן מין סוג של משרד פרסום. הכל נהיה כזה מתוקתק. כשזה שם המשחק וזה בא על חשבון איכות, אז אתה מתבאס. אבל אני גם מאמינה שאם אתה עושה משהו טוב ומעניין, אז אנשים רואים את זה ויש לזה אחלה רייטינג. להגיד לך שזה עושה לי את זה, כל המופרעות הזאת של הריאליטי, ה'כוכב נולד' ו'השגריר'? אז לא. לפעמים זה נראה לי ממש סיק. אבל מצד שני, מלא אנשים נהנים מזה ומעורבים בזה וזה בסדר.  

 

את בכלל רואה את התוכניות האלה?

 

לא. לפעמים הייתי רואה 'כוכב נולד' עם הבנות שלי, אבל אני לא אוהבת נוסטלגיה. זה נראה לי אנכרוניסטי וזה לא מקדם לשום דבר. אני לא מתגעגעת לשום דבר שהיה. אני מתגעגעת לתחושות, לרגשות מסוימים, למצבים אחרים, לא לתקופה. אני מתכוונת לתחושות שחוויתי בתור ילדה. לא אכפת לי להישאר כמו שאני היום, אבל אין לי חשק להיות עוד יותר זקנה. זה גם בעיה, כי לפי דעתי אני יכולה להפוך בקלות לפתטית. יש לי נטייה חזקה לזה, ואני בטח אהיה כזו כשאהיה ממש זקנה. 

 

את רואה את עצמך משחקת בטלנובלות?

 

אני לא רואה טלנובלות, אבל יש משהו מתנשא ביחס אליהן. יש מלא אנשים שרואים את היעני עשירים, היפים והמצוחצחים, וזה עושה להם את זה. אז למה לא? זה גם מספק עבודה להרבה אנשים בתעשייה. אמנם פעם הציעו לי לשחק וסירבתי, אבל זה לא פחות ערך בעיניי. יצא לי לעבוד עם אנשים שעבדו בטלנובלות והם הסבירו לי שכנראה היו מפטרים אותי משם תוך יומיים. אני חושבת שפשוט הייתי משחקת שם לא טוב, אבל אין לדעת. אולי הייתי יוצאת פצצה. אתה יכול לשבת למעלה, על האולימפוס ולצקצק בפה ולהגיד 'זה לא רמה', אבל אם יש לך הזדמנות לשחק בטלנובלה או בכלל לא לשחק, אז למה שלא תשחק.

 

תיאטרון עדיף?

  

עדיף לשחק. נקודה. אני אוהבת להיכנס לפרויקט שהוא מעניין, אם זה טלוויזיה, אם זה תיאטרון, אם זה קולנוע. בתיאטרון יש פלוס, אתה מקבל כל חודש תלוש משכורת קבוע, מה שאי אפשר לזלזל בו. 

 

אפשר לשאול בת כמה את?

 

אי אפשר לשאול. תכתוב 40 פלוס.

 

הגיל מטריד אותך?

 

תגיד, אם הייתי גבר, גם היית מדבר איתי על הגיל? כמה אפשר לשמוע שחקנית בת 40 פלוס שמדברת על משבר ה-40 ומשבר מציאת התפקיד? מה, אני מחלקת פה טיפים על קרם לחות חדש? זה לא פאן גדול להתקמט, אבל יש דברים נוראיים יותר מזה. השעון מתקתק, אבל בוא נגיד שזה לא משהו שמעסיק אותי ביום יום. אולי בגלל שאני קצת אינפנטילית ואני לא מודעת, ממרומי גילי המופלג, לאופי הסיטואציה.  אני יכולה לראות את עצמי על המסך באיזה צילום לא מחמיא, ולהגיד, איזה חרא, רואים לי את הקמטים, אבל באמת באמת, אם הייתי מזייפת את המשחק בצורה שממש בולטת לעין, הייתי הרבה יותר נבוכה.

 

תראה, לא בניתי את הקריירה שלי על תפקידים של כל מיני צ'יקיטיטות יפהפיות, כך שאני בבעיה פחות גדולה. אולי אני לא מחוברת למציאות, אבל אני לא חיה בתחושה שלא ייקחו אותי לתפקיד בגלל הגיל. ברור שאם מחפשים מישהי לתפקיד של פרגית, לא ייקחו אותי, אבל למה שאני ארצה לשחק פרגית?  אין ספק שבתוך הראש הדפוק שלי יש תמיד משהו קטן, ששואל למה אני לא כוסית על. יכולתי לעשות דיאטה לפני הצילומים או ללכת למכון כושר, לנסות לשחק אותה לוקי לוק, מיליון דולר, ועברה לי מחשבה כזאת בראש, אבל ככל שהתקרבו הצילומים, היא התאיידה מהראש. אני גם לא בת 60. אני באמצע החיים שלי.

 

את אוהבת פרסים וכבוד או שגם זה נראה לך פארש?

 

כיף לקבל פרס. דבר ראשון, זה כסף בלי מס. דבר שני, זה תמיד מחמיא לך. אתה יכול להיות שיא הסופיסטיקייטד, ואני לא, וזה עדיין יחמיא לך. גם כשאתה מתחפש בפורים בכיתה ג' לתחפושת הכי טובה, זה נחמד. זה נוגד את כל מה שאמרתי קודם על תחרויות, אבל מה לעשות, אין לי דעה מוצקה כמעט על שום דבר, חוץ מדברים מהותיים.

 

כשזכית באוסקר הישראלי, עלית נבוכה לבמה.

 

רק בפעם ראשונה. פעם שנייה כבר החזקתי את הדף כמו כולם. עבדתי עם אנשים, ואתה לא יכול לעמוד לבד ולהגיד רק אני. לאסף אמיר, המפיק של הסדרה והסרט, שעובד איתי בשנים האחרונות, יש חלק גדול בהצלחה שלי. אני חושבת שזה פוגע בי, הרצון הזה תמיד להיראות קז'ואל ולהיות עממיקו כזה, לעלות לבמה בכל האוסקריונים כאילו הרגע חזרתי מהמכולת. לפעמים אני רואה את כל הבחורות שעולות בשיא הרצינות, עם שמלות מופרכות של אוסקר, בהיכל התרבות בחולון, ואז אני מסתכלת ואומרת: מה קרה לך? התבלבלת בטקס? מצד שני, גם לי היה בא שמלה כזו מגניבה של דיור. שתבין, גם חוסר השתדלות לוקחת ממני המון השתדלות, כי אני שוברת את הראש איך אני איראה לא משתדלת.  

 

זילברשץ-בנאי, שכתבה את המלים ל'אנה' של משינה, גם ניסתה לעשות מוזיקה לפני 14 שנה. התקליט 'הקברט של מירנדה' זכה לפירגונים יפים בתקשורת והפך לפריט לאספנים, אבל לא מכר כמעט. מאז היא דממה.

  

לא תעשי יותר מוזיקה?

  

למה אתה שלילי? אני עוד לא יודעת. לכתוב שירים מצריך ממני כוחות על, אבל בוא נגיד שמגניב אותי לעמוד על הבמה ולשיר ולעשות שמח. אם יש משהו שהייתי חולמת לעשות, זה משהו כמו ההופעה האחרונה שקוסטריצה עשה כאן. מבחינת האטיטיוד והראש זה מגניב: גם בלקני, גם שמחת חיים עם עצב, וגם קרקס וקברט.

  

את חוששת מהמבקרים?

 

חשבתי שאם אני אלכלך עלי ואני אגיד את הפגמים שלי, אגיד שאני מכוערת וטיפשה, בסוף מה שיישאר לכולם זה רק להגיד איזה מותק אני. לא אכפת לי מה יגידו עלי, רק שלא יעליבו אותי, שלא יגידו עלי משהו אישי. אבל זה הריזיקה שאתה לוקח במקצוע שלנו. אם לא, תשחק בבית לבד. איכשהו, אני מודה, עד היום לא ממש פגעו בי. שפר מזלי. אולי אני מוכשרת, מי יודע. אה?

 

את בנאדם עצוב? מין ליצן עצוב שכזה?

 

אני חושבת שאני בנאדם שמח ואופטימי בדרך כלל, אבל אני גם קשוחה, לא רק רגישה. אני לא פינוקי. מבחינתי, המצב שאני נמצאת בו בחיים, כל יום אני צריכה להגיד עליו תודה רבה. זה שידרוג מטורף של מה שהיה יכול לצאת ממני. בכל קנה מידה. כל פעם שאני חושבת מה היה יכול להיות, אני המומה. 

 

למה שידרוג?

 

כי בחיים אין חוקים ויכולתי להיות בהחלט מצב אחר. יש לי חברות שהן לא פחות מגניבות ממני ונמצאות במקומות אחרים. צריך הרבה מזל. הייתי שמחה להישאר במצב הזה, לא לזוז מילימטר. 

 

ראיתי שאלישע צבע את השיער לג'ינג'י.

 

בלונדיני, נא לדייק. זה אני צבעתי לו, אבל זה לא יצא כל כך טוב. הוא חזר מהסופרפארם עם האבקה מוכנה וקלטתי איך הוא הולך לג'ייף את כל הבית, אז אמרתי לו, יאללה, אני אעשה את זה, וג'ייפתי לו את הצורה. הוא דווקא היה מבסוט לאללה.  

 

את כמעט 20 שנה עם יובל. זה בטח חלק מהשידרוג.

  

עזוב אותי משאלות כאלה. יובל ביקש שאני לא אדבר עליו, אבל יובל הוא חלק מהשידרוג. יו, מתחילים לצלצל אלי על אלישע. רוצים אותו בביזנס.

 

ותרשי לו?

 

עד היום לא הרשיתי לו. שיעשה בגרות קודם. יש לו להקה. הוא עוד לא הזמין אותי לראות. אולי הוא מתבייש, לך תדע. הוא תותח רציני, הילד הזה, תותח שחבל לך על הזמן, והוא זז כמו בילי אליוט. הוא זז מיליון דולר. הוא גיטריסט, והוא מגניב לאללה.

 

נראה גוד לוקינג.

  

הוא יודע להתלבש. הוא גוד טייסט כזה. זרוק כזה. הכל מתוקתק אצלו, ולא בהמצאות. הוא קונה טריקו בשוק הכרמל, ומתאים הכל בטוב טייסט. משחק אותה סיד וישס כזה.