מחדר השינה לחדר משלה

"את השלד אני כותבת מחוץ לבית, נוסעת לכמה ימים וכותבת. שם אני כמעט שלא יוצאת מהחדר, כותבת סביב השעון, נופלת מדי פעם לשינה קצרה, אוכלת רק צימוקים ושקדים ואחר כך מתפלאת איך לא רזיתי". חדר עבודה עם המחזאית ענת גוב

ynet פורסם: 20.03.05, 10:45

 

"בשנים הראשונות כתבתי על שולחן בחדר השינה. בהמשך סגרתי קירות גבס בפינה זערורית בסלון, ובחמש עשרה השנים האחרונות יש לי כבר חדר עבודה משלי, מלא בבלגן ובספרים. בחדר שולחן ועליו מחשב, ואני עדיין עובדת בתוכנת איינשטיין. הפחד הגדול שלי הוא שאחרון טכנאי האיינשטיין ימות בשיבה טובה.

 

"התחלתי לכתוב בגיל 27, כששני הילדים עוד היו קטנים. נודע לי שמחפשים כותבים לתוכנית הטלוויזיה 'זהו זה'. חשבתי שזו יכולה להיות עבודה מתאימה ושלחתי תסריט למפיקה של התוכנית. היא נתנה אותו לקריאה, בלי לספר שאני אשתו של גידי גוב, וכך התחלתי לכתוב. אחרי שנים אחדות פנה אלי ערן בניאל, מנהל תיאטרון החאן בהצעה לכתוב מחזה. אחרי שיכנועים נולד המחזה הראשון, 'אהבת מוות'. 'עקר בית' הוא הרביעי שכתבתי, זכה בפרס התיאטרון ורואה אור כספר.

 

"רעיון למחזה נולד מהתחושה שישנם נושאים שחשוב לי לטפל בהם. אחרי מחשבה, אני מחליטה להתמקד במה שהכי מציק לי. במשך שנה ויותר אני יושבת בחדר העבודה וכותבת לעצמי, חושבת על רעיונות, על הדמויות, על מה שאני רוצה להגיד ואיך להגיד. רק כשהכל פחות או יותר מגובש ואני אפילו יודעת מה הסוף - אני מתחילה לכתוב. את השלד אני כותבת מחוץ לבית, נוסעת לכמה ימים וכותבת. שם אני כמעט שלא יוצאת מהחדר, כותבת סביב השעון, נופלת מדי פעם לשינה קצרה, אוכלת רק צימוקים ושקדים ואחר כך מתפלאת איך לא רזיתי. כשאני מסיימת מגיע השלב הבא: עוד שנה של תיקונים ושיפוצים שבסופו יתברר לי שמהשלד הראשוני לא נשאר הרבה. בבית יש לי, כאמור, חדר לכתיבה, אבל הילדים יכולים להיכנס ולצאת חופשי. אין בבית חרדת קודש כלפיי, מה ששומר שלא יגבה ליבי.

 

"לא למדתי כתיבת מחזאות באופן מסודר, אבל קראתי את כל הספרים האפשריים בנושא, בעיקר ספרים של אריסטו, שניתח אומנם את הטרגדיה, ואני כותבת קומדיות, אבל ההבדל היחיד ביניהם לדעתי הוא בנקודת המבט. צחוק שלא נובע מכאב לא מעניין אותי.

 

"תוצרת של ארבעה מחזות היא דלה יחסית לגילי, אבל אני אוהבת לעשות הפסקה בין מחזה למחזה, להתמלא. בימים אלה אני עורכת הגדה של פסח לליל הסדר המשפחתי, החלטתי שהשנה לא אקרא את הטקסט מההגדה, אותה אף אחד לא מבין, אלא את סיפורי מצרים מהמקורות. שיבצתי את השירים ואת המשפטים החשובים, אבל במקום רבי זומא, רבי טרפון והמכות, הכנסתי פרקים רלוונטים מהתנ"ך. המצווה היא לספר ביציאת מצרים ואני רוצה לעשות ניסיון כדי שפעם אחת גם נבין. וחוץ מזה, אני אמורה להתחיל לכתוב משהו חדש, אבל עכשיו אני בתקופת הבהייה".