כמה קשה לסגור מרפסת?

הסברים סתומים, יחס מזלזל, פקידים לא מקצועיים, מידע סותר, טרטור אינסופי וכל המכשולים שאתם יכולים להעלות בדעתכם. ברוכים הבאים לעולמן של ועדות התכנון והבנייה, אלו שאמורות לאשר לכם שינויים בבניין ועושות כל שביכולתן למרר לכם את החיים

דפנה ואריה צוקר, הורים לשלושה ילדים, מתגוררים בדירת שניים וחצי חדרים ברחוב הנביאים בשכונת הדר בחיפה. הדירה, אותה רכשו לאחר נישואיהם, הפכה קטנה ובלתי נוחה כאשר נולדו שלושת הילדים. בני הזוג חשבו לעבור לדירה גדולה יותר, אולם התנאים הכלכליים לא אפשרו זאת. הפתרון שמצאו היה להרחיב את הדירה הקיימת באמצעות סגירת מרפסת, ולשכן שם את הבת הבכורה.

 

בני הזוג צוקר לא ידעו שהם יוצאים למסע הארוך בחייהם: הם הוציאו את תיק הבניין במחלקת ההנדסה בעירייה, הגישו תוכנית בנייה וביקשו רישיון לסגירת המרפסת. פגישה רדפה פגישה בעירייה, ובכל פעם גבר התסכול.

 

כעבור חודש הגיעו פעם נוספת למשרדי מחלקת ההנדסה בעירייה, שם יושבת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. אחרי המתנה של שעתיים וחצי נכנסו לחדרה של הפקידה, שהוציאה את התיק ובחמישה משפטים ארוכים ומסורבלים מסרה להם מידע תמציתי ולא ברור על ייעוד השטח למגורים, אחוזי בנייה, תוכנית מותרת, קווי בניין, מספר קומות, כמה חנייה דרושה וצפיפות מותרת.

 

בני הזוג יצאו מהפגישה עם הפקידה מבולבלים: המידע שקיבלו לא עזר להם כלל בהרחבת דירתם. השניים החליטו לשכור שמאי מקרקעין מקצועי, שיתרגם להם את מה ששמעו בחינם.

 

"מרבית הניסיונות החובבניים לטפל בנושאים של היתרי בנייה מול ועדות התכנון והבנייה עולים על שירטון או מתעכבים חודשים ארוכים, בגלל הביורוקרטיה ומבנה המערכת", אומר חיים גלנצר, ראש המכון לשמאות והנדסה. "זה חייב להיעשות על ידי אנשי מקצוע. אלא שלא רק אזרחים מהשורה נתקלים בחומות הביורוקרטיה ובהסברים סתומים: גם אנשי המקצוע - אדריכלים, שמאים ומהנדסים - זוכים לעתים קרובות להסברים חלקיים, קטעי מידע לא מלאים, שירות לא מקצועי ובעיקר חוסר אדיבות מצד הפקידים בוועדות המקומיות".

 

היתר בנייה נדרש לכל עניין פעוט, החל מהתקנת מזגן ופרגולה ועד להקמת גורדי שחקים, וקיים איסור חמור על ביצוען של עבודות בנייה מכל סוג ללא היתר בנייה מהוועדה המקומית.

 

לא מתאים למדינה מערבית

 

לשכת שמאי המקרקעין החליטה לערוך סקר משוב על השירות בוועדות התכנון והבנייה בערים השונות - והתוצאות בהחלט לא מחמיאות. השירות שמספקות הוועדות המקומיות בישראל אינו תואם מדינה מערבית, קבע המשוב, שהקיף 60 ועדות תכנון ובנייה במרכז ובפריפריה. שמאי המקרקעין התבקשו לדרג את חוויותיהם מהוועדות המקומיות ברחבי הארץ, מהטובות ביותר ועד הגרועות ביותר.

 

בניגוד למשוב עורכי הדין, משוב השמאים לא היה אנונימי, מתוך כוונה להגביר את מהימנותו ותקפותו, מדגיש השמאי דני מור, שניהל את הפרויקט מטעם הלשכה. בין התלונות השכיחות: חוסר מקצועיות, שעות קבלה מצומצמות, זמני המתנה ארוכים, ניסוחים לא ברורים ולא מספקים, יציאת עובדים לישיבות בזמן קבלת קהל, וגם מדיניות תשלומים ואגרות מיותרים, ללא בסיס חוקי.

 

רוב הוועדות הגרועות נמצאות בפריפריה, והטובות בערים הגדולות, אומר מור. בין הטובות ניתן לציין את הוועדות של ראשון לציון, ירושלים, תל-אביב ורמת-גן. בתחתית הרשימה נמצאות הוועדות של אשדוד וחיפה, שיש להן היסטוריה של מתן שירות גרוע.

 

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בחיפה אף זכתה לביקורת מיוחדת: הוועדה המקומית בחיפה אינה מקצועית, המידע שמוסרים עובדיה חלקי, והאינפורמציה אינה נמסרת לתושבים בכתב ואינה ברורה. עם זאת, בלשכה מציינים כי בעקבות הבחירות האחרונות חל שיפור מסוים בשירות שמעניקה הוועדה.

 

עוד ועדות שקיבלו ציונים לא מחמיאים: הוועדה של חולון נמצאה ראויה לגנאי בגלל חוסר אדיבות והיעדר מקצועיות של עובדיה; הוועדה של נס-ציונה הוגדרה כמרגיזה בגלל גביית אגרות גם עבור מידע שנמסר בעל פה; הוועדה של רמת השרון מוגדרת כמי שזקוקה לשיפור מיידי, והוועדה של מטה-יהודה אינה משתמשת במחשב.

 

היו גם מחמאות: הוועדה של בני-ברק צוינה כמי שעברה מהפך חיובי בהשוואה לשנים קודמות. בחדרה מוסרים לתושבים מידע עדכני, בבקעת-אונו הגבירו את האכיפה, לירושלים יש מחלקת תכנון מצוינת ונהריה הוגדרה כוועדה לדוגמא. לדברי גלנצר, רמת השירות בוועדה המקומית תלויה במידה רבה באישיותו של מנהל מחלקת המידע התכנוני, בניסיונו ובהנחיות שהוא נותן לעובדיו. זה הכל מתחיל בראש, אומר גלנצר.

 

החוק לא מפסיק להשתנות

 

הוועדות לתכנון ובנייה הוקמו על פי חוק התכנון והבנייה בדיוק לפני 40 שנה, כדי להחליף את פקודת בניין העיר המנדטורית, על פיה התנהלו הליכי התכנון במשך עשרות שנים. סעיף 119 א' לחוק התכנון והבנייה, אומר עו"ד אילן שרקון, מומחה לתכנון ובנייה, מחייב את הוועדה המקומית למסור לכל מעוניין מידע בדבר התוכניות הנוגעות לקרקע תוך 30 יום.

 

אלא שכאן נכנסת בעיה אחרת: החוק הזה שונה פעמים רבות, טלאי על טלאי, אומר עו"ד מושיק פלדמן, יועץ לוועדות תכנון. במדינה מתוקנת חוק כזה חייב להיות יציב וקבוע, ולא להשתנות חדשות לבקרים בכל פרט.

 

תוכנית חדשה בנושא, שהוכנה על ידי מומחי תכנון ובנייה, הועברה לאחרונה לשר הפנים. לדברי עו"ד תמי רווה, יועצת התאחדות הקבלנים לענייני תכנון ובנייה וממגישות התוכנית, היא אמורה לתת מענה לכל מצוקות הביורוקרטיה, תוך קיצור הליכים על ידי הגברת סמכויות הוועדה המקומית.

 

"התקנות שהצענו מקלות על הדרישות הטכניות בכל הקשור למתקנים פשוטים כמו אנטנות טלוויזיה, דוד שמש, או סגירת מרפסת בתריסים", אומר שמאי המקרקעין ארז כהן, מ"מ יו"ר לשכת שמאי המקרקעין. היתר בנייה נרחבת יותר יותנה בתנאים נוספים, כמו חומרי בנייה, מראה חיצוני של הבניין, מערכות אוורור, תאורה, ביוב וניקוז, מתקני בטיחות אש או הבטחת יציבות הבניין במהלך העבודות. לפי התוכנית, אי החלטה בבקשה להיתר תוך שלושה חודשים ייחשב כסירוב לתת את ההיתר, ובמקרה כזה ניתן יהיה לפנות לוועדת הערר, שצריכה להחליט תוך 30 יום.

 

לפני שמגישים התנגדות

 

הוועדות המקומיות הן גם הגוף אליו יכול כל אזרח שנפגע עקב אישור תוכנית בנייה לפנות ולהגיש תביעה לפיצויים על ירידת ערך, לפי סעיף 197. במרבית המקרים הוועדה המקומית דוחה את התביעה, והיא מועברת לוועדת ערר מחוזית, שדנה בה בהרחבה, אומר גלנצר. על פי חוק התכנון והבנייה יש צורך בפרסום התוכניות העתידיות ובהזמנת מתנגדים לוועדה המקומית במידה והתוכנית החדשה מטרידה אותם מכל סיבה שהיא.

 

בכל מקרה, פסיקת הוועדות אינה ראה וקדש. מי שנפגע מסירוב לתת היתר או התנגדותו לשימוש חורג נדחתה, רשאי לערר בפני ועדת הערר תוך 30 יום מההחלטה, והגשת הערר מעכבת את הוצאת היתר הבנייה עד להכרעה.

 

ועדות התכנון והבנייה מזמנות את האזרחים להביע התנגדותם למיזמי נדל"ן, אך אינן מיידעות את המתנגדים כי הם עשויים להיתבע על ידי יזם הפרויקט אם טענותיהם לא יתקבלו. יו"ר פורום הנדל"ן הישראלי, נפתלי בוהדנה, אומר כי לשולחנו מגיעים מקרים רבים של תביעות יזמים נגד מתנגדים. היזמים נתקלים בוועדות במתנגדים שמעלים התנגדויות שונות ומשונות, שנדחות ברובן. חובה על הוועדות לציין בפני המתנגדים כי החוק מתיר ליזמים לתבוע אותם אם טענותיהם יתפסו כקנטרניות.

 

שר הפנים אופיר פינס מסר בתגובה לממצאי הכתבה: "אני מתכנן לבצע רפורמה מקיפה בתחום ועדות התכנון והבנייה. יש חשיבות רבה לכך שהציבור יקבל שירות טוב, בשקיפות מלאה, עם פחות ביורוקרטיה. הקמתי בצוותא עם שר האוצר ועדה בין-משרדית שתשחרר חסמים ביורוקרטים בתהליך התכנון. בכוונתי לעקוב אחר עבודת הוועדה, ולהביא לכך שהשינוי יתרחש בקרוב בשטח. הכוונה היא להוסיף כוח אדם איכותי ומקצועי לוועדות ולבדוק את האפשרות לביזור סמכויות ואחריות בין שלושת גופי התכנון" (מועצה ארצית, ועדות מחוזיות ווועדות מקומיות - ע.פ).

 

בחולון לא מקצועיים, ברמת השרון מזלזלים

 

תוצאות הסקר שערכה לשכת שמאי המקרקעין בין ועדות תכנון ובנייה ב-15 ערים:

 

1. ראשון לציון: המידע התכנוני מודפס על דף ונמסר למבקש. פקידת מחלקת המידע קיבלה צל"ש על בקיאות,סבלנות ותודעת שירות.
   
   
2. ירושלים: מחלקת מידע תכנוני מצוינת, למרות המחסור בכוח אדם. מחלקת התכנון - מהטובות שיש. זמן המתנה ארוך. בארכיב הרישוי שירות יעיל ואדיב.
   
   
3. תל-אביב: מחלקת תיקי בניין מצוינת. השירות בארכיב תיקי הבניין יעיל וחיובי. הוועדה הטובה ביותר בסדר, בארגון, בהגינות ובידע. עבודה מקצועית ביותר של הפקידים. עם זאת, הגבלת קבלת הקהל והצורך בתיאום טלפוני מראש פוגע בזמינות.
   
   
4. רמת-גן: סבר פנים יפות, מידע מלא ומקצועי, יעילות ונכונות לעזור.
   
   
5. בקעת-אונו: ועדה שעברה מהפך ניהולי, וזמן הטיפול בבקשות התקצר מאוד. קיימת תודעה גבוהה לשירות.
   
   
6. רחובות: לא נותנים לעיין בתיק הבניין. כדי לצלם את התיק יש לרדת חמש קומות ולהצטייד במטבעות. למה, בעצם?
   
   
7. הרצליה: מנסים למסור את מירב המידע עם שירות נהדר, אך מאחר שהמידע אינו ממוחשב לעתים ניתן לקבל מידע סותר מגורמים שונים בעירייה.
   
   
8. זמורה: אין פונקציה של מתן מידע והוא ניתן על ידי הארכיב. רמה נמוכה של עובדים. חוסר מודעות לשירות. המידע הניתן בעל פה עלול להיות שגוי, ולכן מומלץ לבקש אותו בכתב.
   
   
9. הדרים: רמת המידע לוקה בחסר (מה שלא רשום במחשב לא ידוע). זמן המתנה ממושך ורמת שירות לקויה.
   
   
10. רמת השרון: יש צורך בשיפור רציני ומהותי. זלזול במתן מידע, והמידע הניתן בעל פה לא תמיד מדויק.
    
    
11. נס-ציונה: מצב טעון שיפור, אך יש נכונות מצד הפקידים לגלות גמישות.
    
    
12. רעננה: העירייה החליטה שרק שמאים עם יפויי כוח יכולים לעיין בתיק בניין. מחייבים בתשלום על תשריטים שאותם מנפיקים במחשב, כך שאין צילום הכולל חותמות לאישור.
    
    
13. חולון: ראויה לגנאי בגלל חוסר אדיבות וחוסר מקצועיות.
    
    
14. שרונים: מדיניות אגרות הצילום היא שערורייתית: האגרות בלתי סבירות לשירות שניתן, וגם כשמשלמים לא מקבלים את כל מה שצריך. לא נותנים לעיין בתיק בבניין.
    
    
15. חיפה: בהליך שיפור אחרי הבחירות האחרונות. מידע תכנוני מתקבל אחרי חודש וחצי בכתב. תיקי הארכיב לוקים בחסר, והפקידים לא מספיק מקצועיים. לא מוסרים מידע בעל פה, לא נותנים לצלם, והמידע התכנוני שניתן לבסוף חלקי.