מ' סיפר כי התייצב באחד מהימים בפתח משרד הרישוי בפתח תקווה כדי לעשות טסט למכוניתו, וכשהגיע תורו הושיט לפקידת המשרד את רישיון הרכב והמסמכים האחרים כדי שתאשר אותם. אלא שזו הציצה במסמכים, והודיעה לו כי מספר השלדה שמופיע במחשב משרד הרישוי לא תואם את זה שמודפס ברישיון הרכב.
לדבריו, הפקידה הורתה לו לנסוע למשרד הרישוי בחולון כדי שיבדקו את חוסר ההתאמה במספר השלדה. מ' טען כי הוא נאלץ לעשות כפי שהורתה לו, ולבזבז, לדבריו, שלוש שעות נוספות כדי להסדיר את הבעיה ולעשות טסט למכונית שלו.
נציגת הנתבעת, אלונית גוחשטיין, ביקשה מבית המשפט לדחות את התביעה. "משרד התחבורה", אמרה, "פעל בהתאם לנהלים. היתה טעות בהקלדת ספרה כשהעתיקו את מספר השלדה מהכרטיסייה למחשב".
השופט, ששמע את הצדדים, לא הסתיר את מורת רוחו מעצם הגשת התביעה: "נראה בעליל", קבע, "כי התביעה מוגזמת וחסרת בסיס. התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק כלשהו בעטיה של אותה טעות בהקלדה. גם אם נאלץ לבזבז 4 שעות מזמנו לצורך הסדרת העניין, עדיין אינני רואה הצדקה לפסיקת פיצויים בסכום הנתבע".
בפסק הדין לא הסתפק השופט בדחיית התביעה, וחייב את מ' לשלם למדינת ישראל הוצאות משפט בסך 500 שקל.
(ת"ק 2917/04)