בלי אורגיות, בלי סמים

מוטי קירשנבאום הצטרף לסיבוב ההופעות של "בלקפילד" וחזר עם "אוטובוס החלומות של אביב גפן", הערב בערוץ 10

הערב (ב') בשעה 21:00 ישדר ערוץ 10 את סירטו של מוטי קירשנבאום "אוטובוס החלומות של אביב גפן" בו עוזב קירשנבאום את לונדון, ויוצא ללוות את מסע ההופעות האירופי של להקת "בלקפילד" האנגלו-ישראלית (סטיבן ווילסון ואביב גפן).

 

הסרט מתעד את הלהקה במסעה באוטובוס קומתיים מעיר לעיר, מאולם לאולם, מול מעריצים נלהבים ביוון, בהולנד, בגרמניה, בפולין ובאיטליה. קירשנבאום, עיתונאי דעתן וציניקן ותיק, ממייסדי הטלוויזיה בארץ, הצטרף לגפן ולהקתו למסע שהפך לתמהיל של מוזיקה ופוליטיקה, שואה ורוק'נרול, ישראליות ותקשורת (ראו דוגמה בקטע הווידאו מצורף).

 

"קודם כל רציתי לעשות פסק זמן מאקטואליה", אומר קירשנבאום ל-ynet, "אני מאוד אוהב את המוזיקה של אביב גפן וסיקרן אותי המיזוג בינו לבין סטיבן ווילסון, סולן 'פורקיופיןן טרי' שהוא בריטי לגמרי – איך בחור כמוהו מסתדר עם אביב גפן שהוא מותג ישראלי מוקצן? איך הם מצליחים לייצר יחד מוזיקה טובה? הייתה לי גם הרבה אהבה לחיי בשנות ה-60, לארה"ב ולחוף המערבי היכן שרוב הטרנדים של המוזיקות התחילו – הסיפור הזה של להסתובב באוטובוס עם להקת רוק, בשבילי זו נוסטלגיה".

 

ומה מצאת?

 

"אין אורגיות, אין סמים ואין בחורות שנופלות מהתקרה – יש ביזנס, מסע אפור שנועד לשווק את האלבום. ניסיתי, כיוון שזה מסע באוטובוס - לרדת בתחנות במהלך הדרך וללקט סיפורים. בכל זאת ווילסון הוא כוכב, אני לא הכרתי אותו, אבל ביוון השוו אותו למוצארט והקהל אוהב אותם, מכיר את השירים, מכיר את המילים ואת האלבום. הז'אנר של רוק מתקדם נמצא בנסיגה - יש סגנונות אחרים, לא רק היפ הופ וראפ, ווילסון בכלל סקפטי לגבי הצלחה של הז'אנר הזה כיוון שאנחנו חיים בעידן פוסט אינטרנט ופוסט מחשב ולא בטוח שיש לנו סבלנות להאזין לאלבום שיש בו יצירות של 10 דקות ויותר. ווילסון אמר לי באחד הרגעים שאם ה'פינק פלויד' היו מוציאים היום את המוזיקה שלהם - הם לא היו מצליחים כמו אז. הקהל שבא להופעות זה לא צעירים שבאים ומקבלים בצעקות את האלילים - זה קהל מבוגר יותר, הצעירים שם הם בגיל 30, 40, 50, שהם בוגרי 'פינק פלויד' ויש להם נוסטלגיה והם אוהבים את הרוק המתקדם ואת המוזיקה המלודית המתוחכמת. הקהל הצעיר הולך לפופ, להיפ הופ ולראפ ולא מגיע".

  

הסרט הקודם על גפן - "אביב" עשה בלאגן לא קטן, זכורות סצינות קשות בהן גפן נראה לא במיטבו והוא כעס על התוצאה.

 

"הסרט הקודם היה מצוין אבל אני בחרתי שלא להתעסק עם המשפחה של אביב שזה מה שעושים תמיד בעיתונים, מכמה סיבות – הראשונה היא שאני מכיר את המשפחה, היינו שכנים, אנחנו מאוד מיודדים ואני עקבתי אחרי אביב בימים שהוא ברח מבית ספר וניגן על גיטרה. הסיבה השנייה היא שהנושא המשפחתי לעוס, המחאה של הילדים נגד ההורים וכל הסיפורים האלה כבר לא מעניינים. אני רציתי לנתח את המוזיקה העצובה ולהבין למה הם עושים כל הזמן מוזיקה עצובה. אביב עובר תהליך של התבגרות, של השתנות. הוא אמר לי בסרט 'אני השתחררתי מהפלקטיות שלי' במשך תקופה ארוכה הוא היה פלקט - מעין נציג של דור שלם והפעם הוא אמר 'השארתי את ירושלים מאחור'".

 

ואיך אתה הסתדרת במסע?

 

"בלתי אפשרי. הייתה נסיעה ארוכה של 13 שעות מאמסטרדם לברלין וזה לא היה קל - עד כדי כך שאם אני הייתי צריך לשיר, בטוח הייתי מזייף".

 

הערב אתה חוזר ל"לונדון וקירשנבאום" ומה הלאה?

 

"יכול להיות שזה יהיה משהו באפריקה - מה שבטוח הוא שאני חייב את פסקי הזמן האלו".