בולעות את הצפרדע - ושותקות

בענף הפרסום שמייצג ליברליות, פתיחות מחשבתית ומוכר לא פעם סקס וחיזור במסווה של מוצרים בפרסומות, נוצר יחס קליל בכל הקשור להתנהגות סקסיסטית

"תגיד, כשבאתי אליך לראיון עבודה, למה הסתכלת לי על הרגליים?" שאלה בחורה אנונימית בפורום אינטרנטי מיוחד שערך ynet עם אחד מראשי משרד פרסום מצליח בארץ. "בכלל" הוסיפה, "הופתעתי לדעת שבראיון פורמלי למקום עבודה שואלים: האם יש לך חבר, איך את מבלה בשעות הפנאי ובמה בן זוגך עוסק, מבלי לשאול שאלה אחת שקשורה לנסיוני המקצועי בתחום".

 

הדו שיח הווירטואלי הזה, מייצג דוגמא אחת מיני רבות של הטרדה נוסח עוקצנות מינית הנהוגה בביצה, בין אם בין מעביד לעובדת ובין אם בין לקוחות לרפרנטיות שלהם במשרדים. לא מעט שמועות וסיפורים חגים סביב משרדי פרסום המתייחסים לכוח הנשי ב "טורדנות מינית", ובעיקר על מפגשים עם לקוחות שבעיצומם נשות הביצה עשויות להבין שלא תוכנית הפרסום שהציגו מעניינת אותם, אלא כל מה שמסנטרן ומטה.

 

מקרים כאלה ואחרים מקבעים את בנות הברנז'ה עמוק בתוך הסטטיסטיקה שהפכה כבר מזמן למכת מדינה: מחצית מהנשים בישראל מוטרדות מינית בסיטואציות הקשורות במקום העבודה.

 

בענף הפרסום, רוב מקרי ההטרדה ייחשבו על פי חוק כ"הצקה מינית": אמירות ("גדל לך התחת"), רמזים ("אני מוכן להקצות חלק מהתקציב לדברים אחרים..."), והערות המתייחסות באופן ישיר להצעות מיניות ("אני מוכן לחתום על הפריסה על כוס יין").

 

כן, זה קורה גם אצלנו. בענף שמייצג ליברליות, פתיחות מחשבתית ומוכר לא פעם סקס וחיזור במסווה של מוצרים בפרסומות, נוצר יחס קליל לכל הקשור בהתנהגות סקסיסטית. במפגש בין הרוב הנשי במשרדי הפרסום ובין לקוחות במכנסיים וגברים מבית, נולדות יום יום עקיצות מיניות בשם "הסחבקייה" ובעדויות ששמעתי על מקרים קשים במיוחד נגלית אפילו השפלה ("תשתקי כלבה").

 

המיתולוגיה היוונית מספרת על דפנה, בת הנהר פנאוס, שסבלה כל כך מתביעותיו המיניות של האל האולימפי אפולו, עד  שהעדיפה להפוך לעץ, מאשר להיענות לתביעותיו. זאת בדיוק התחושה גם היום, בביצה נוסח המאה ה-21 - ירידה מטאורית של הערך העצמי והמקצועי, ועלייה בתחושת האשמה העצמית: אולי שידרנו משהו לא מדויק. אולי לא התלבשנו נכון? מסתבר שלפעמים גם גולף מסוגר ומכנסיים עד קצה הנעל לא מספיקים לנטרל את המתח.

 

באותם רגעים טורדניים, מה שהכי מתחשק זה להגיב בכעס (ובעקב הכי שפיצי ישירות למקומות רגישים במיוחד). בפועל, כמו רוב הנשים המוטרדות בישראל, נבלע את הצפרדע ונשתוק. לכל היותר נקיא אותה בשיחות סלון עם נשים אחרות מהתחום "שבמקרה" עברו הבוקר חוויה דומה עם לקוח אחר.

 

למען ההגינות ,ביקשתי דעתו של נציג בצד הגברי בביצה. "למה שלא תכתבי דווקא על נשים שמטרידות גברים ומנסות לטפס למעלה דרך המיטה ודרך אובססיה תופסות מנהלים?", אמר בטרוניה, תוך שהוא מדגים בשצף קצף דוגמאות של תקציבאית ממשרד אלמוני שסימנה לה כמטרה מנהל נשוי, גרמה לו להתגרש וגם התחתנה איתו. עוד הוסיף: "בכלל, נורא קשה למצוא את הגבול הדק שבין מה מותר להגיד לכן הבנות ומה אסור. כל מחמאה או סתם בדיחה נתפסת כהצקה".

 

אז נכון, במקרים רבים יש בעיה שבקישור מיידי של כל מחמאה כ"הטרדה מינית". כמובן גם שאין מקום להכללה גורפת של כל המין הגברי בביצה. אני מכירה מבית מנהלים וקולגות שההתנהלות איתם היא חברית ומקצועית, אבל עם זאת, יש כאלו אחרים שהשהות לצדם מלווה בתחושה תמידית של אי נעימות.

 

עו"ד אחד בשם שמחה ניר אמר: "על שני הצדדים מוטלת האחריות לקרוא את המפה. לצד המחוזר או המוטרד תמיד יש את האפשרות להגיד במילים "עד כאן". ואני שואלת- "האומנם"? במבחן המציאות הביצתית, כמה פעמים באמת נחליט להגיד בתקיפות "אל תדבר אלי ככה", ונסתכן בפגיעה ביחסים פוליטיים עדינים, למען "האגו הנשי"? עצוב להודות שלא הרבה.

 

בסיכומו של עניין, גברים יקרים, בגבולות הטעם הטוב, כמובן שאפשר להחמיא ואפשר לחזר. אבל כשאנחנו יושבות על שולחן העסקים, תשתדלו להישיר אלינו מבט. בגובה העיניים יש לנו הרבה מה להציע.

 

הכותבת היא מנהלת לקוחות בקשר ישיר TELL