מסך פראי

"בוסטון ליגל" משאיר טעם חמצמץ של מיצוי; ולמה "הקבינט" מערב אישים בעלי אינטרסים ברורים בפוליטיקה?

נ. רוזנקרנץ פורסם: 30.03.05, 14:35

השלישייה הפותחת

 

ציון לשבח: לחינוכית 23, שבתוך כל הטרררם סביב חגיגת האיחוד של "קרובים קרובים" עשתה את הדבר הטוב ביותר, ופשוט הקרינה בלופ בסוף השבוע האחרון שישה פרקים נבחרים. וכי מה טוב יותר מהמקור הישן, הטוב והנוסטלגי?

ציון לגנאי: דרוש מנהיג? לא נעים להתעלל בגווייה, אבל רק אזכיר את מה שכתבתי כאן לפני כמה שבועות - הקהל לא יכול להכיל עוד "שגריר", מייד לאחר שתוכנית המקור הגיעה לשיא, מה גם שיש ב"דרוש מנהיג" רמת ריגושים נמוכה בהרבה.

בייב השבוע: אין ספק שקריסטין קרוק היא מהפנים המדהימות ביותר שמככבות על מירקעינו. לא רק שאני גנובה עליה כלאנה לאנג ב"סמולוויל", אלא שבפורים זכינו לראותה בתפקיד "שלגייה" (ערוץ הולמרק). אין תפקיד שמתאים יותר ליפהפייה הצחורה הזאת.

 

 

בוסטון ליגל: טעם חמצמץ של מיצוי

 

אז מה, עוד סידרה של דייוויד אי. קלי על פרקליטים? לא מיצינו? כנראה שיש מי שמאמין שהשטיק השחוק הזה של משרד עורכי דין עוד יכול לעבוד, ולראיה - עוד פעם חבורה של קטיגורים וסניגורים שעושה בדיוק מה שהיא עשתה ב"אלי מקביל", "פרקליטי אל.איי" ו"הפרקליטים". לי נדמה שהרעיון הזה כבר מזמן התחיל לשעמם, ושאת אותן אפיזודות כבר ראינו בעבר - רק עם שחקנים אחרים. היה אפשר לטעון שז'אנר סדרות המשטרה מאכלס את ערוצי הטלוויזיה משחר נעוריה, והן תמיד תופסות את הזרם המרכזי, אז למה אני מתלוננת כשמדובר בפרקליטים? מהסיבה הפשוטה שדייוויד אי. קלי לא מצליח לשכנע ב"בוסטון ליגל" שהוא עבר תהליך של התחדשות. טביעות האצבע שלו מוכרות מדי, שדופות מדי. מה שכן, יכול להיות שהכל היה שווה עבור הקאמבק המרשים של וויליאם שטנר (קפטן קירק המיתולוגי מ"מסע בין כוכבים"), שרושם כאן תפקיד מצוין. לסיכום, טעם חמצמץ של מיצוי.

 

"הקבינט": אינטרסים ישירים

 

יש מקום לחשוב אם "הקבינט", עוד פטפטת אקטואליה, היא התוכנית המתאימה ליום הזה ולשעה הזו (ערוץ 2, שבת 18.50). שאלה נוספת: האם המנחה (דנה ויס) בשלה להוביל תוכנית שכזו? האם היא ניחנה בניסיון עיתונאי מספיק והאם צברה די שעות אקטואליה רב תחומית?

 

אבל על דבר אחד אסור לעבור לסדר היום. לא ייתכן שתוכנית פוליטית, ועוד כזו שמתיימרת לחשוף את האמת מאחורי הקלעים והמהלכים, נשענת על שני אנשים מרכזיים, אייל ארד ומשה גאון, שאינם עיתונאים אלא עוסקים בייעוץ תקשורתי-פרסום-דוברות, ויש להם אינטרסים ידועים וישירים בעולם הפוליטי והעסקי בישראל. אם יש מועצת רשות שנייה, ואנחנו עוד בעידן המכרזים, את התופעה הזו יש להפסיק.