משאית ונגרר. על שני אלה פרנסתו של רונן נהרי. באחד הימים סיים נהרי את יום עבודתו, נעל את המשאית והפעיל את כל המיגונים. אף על פי כן, המשאית והנגרר, שבוטחו אצל חתמי לוידס, נגנבו.
חתמי לוידס, כידוע לכולם יושבים בבניין מפואר בסיטי של לונדון. פעילותם של מבטחים זרים בארץ אסורה על פי חוק הפיקוח על עסקי ביטוח. אך לחתמי לוידס מוניטין רב. הם פועלים בארצנו על פי היתר מיוחד, באמצעות גופים (סוכנויות ביטוח) המכונים מורשי לוידס.
עיסקת הביטוח במקרה של נהרי יצאה אל הפועל בתיווכה של סוכנת הביטוח חמדה גלט-פבריקנט. את הביטוח הזמינה הסוכנת אצל סקוריטס שהיא אחת ממורשי ללויד'ס בישראל. תביעתו של נהרי לתשלום תגמולי הביטוח נדחתה: "בדיקתנו העלתה כי בעת ההתקשרות בעסקת הביטוח הוסתר מאתנו בכוונת מרמה מידע מהותי". מי שעוסק בביטוח ולא נתקל בנימוק דחייה זה, שיקום.
מהו המידע המהותי שהוסתר לטענת חתמי לוידס? נזק תאונתי שעברה המשאית כשנתיים קודם לתאונה הנוכחית. בהצעת הביטוח הותיר נהרי ריקה את המשבצת הנמצאת מול השאלה בדבר עברו הביטוחי.
המחלוקת בין הצדדים הועברה להכרעת השופט יחזקאל הראל מבית משפט השלום בתל אביב. את כל יהבם השליכו חתמי לוידס על עדותה של אילנה רקח, סמנכ"ל סקוריטס. רקח העידה כי נפגשה באקראי עם סוכנת הביטוח ושאלה אותה לפשר אי גילוי התאונה מן העבר. בתגובה צחקה הסוכנת. "יעצתי לנהרי שלא לדווח על התאונה. אילו ידעתם עליה", כך התריסה הסוכנת כנגד רקח, "לא הייתם מסכימים לבטח את המשאית".
אכן הוסיפה רקח, אני משמשת גם כחתמת הראשית בסקוריטס. אני יכולה להעיד באופן אישי. לפי נוהלי החיתום של חתמי לוידס אין לבטח משאית ונגרר עם עבר תאונתי. "שקר וכזב. לא היו דברים מעולם", העידה סוכנת הביטוח. "לא הייתה פגישה שכזו. גם לא היו נוהלי חיתום שכאלה".
הסוכנת הציגה פוליסות שנעשו אצל חתמי לוידס. פוליסות אלה נעשו על בסיס הצעות, שגם בהן נותרה ריקה המשבצת של העבר התאונתי. ביטוחים אלה אושרו אישית על ידי רקח בעצמה. רקח לא נותרה נטולת דיבור. היא גייסה את לשונם של חתמי לוידס. לשון של לורדים אנגליים: "זה 'פאק' חמור של החתמת שעבדה אצלנו". סקוריטס, הצהירה רקח, הפיקה לקחים ופיטרה את החתמת.
מדוע אם כן לבוא חשבון עם הסוכנת והמבוטח? "...הסוכנת השחילה (לחתמת) את זה בשיתוף פעולה של המבוטח ובידיעתו...". כך המשיכה והסבירה רקח את עמדת חתמי לוידס. השופט הראל שמע את הדברים ולא התקשה שלא להאמין לרקח.
"עקבתי מקרוב במשך למעלה משלוש שעות תמימות אחר מהלך עדותה ואחר שפת גופה של רקח. עדותה", כותב השופט, "לא הרשימה אותי באמינותה".
עדות רקח לפיה התגרתה בה הסוכנת בפגישה, צחקה בפניה ושבה וחזרה על כך שפעלה במכוון וברמייה אינה מתיישבת עם ההגיון. לו כך היה, מוסיף השופט, ועל רקע הדברים החמורים והחריגים המיוחסים לסוכנת, חזקה שהאחראים בסקוריטס היו נוקטים בצעדים המתבקשים נגד הסוכנת לרבות הודעה על סיום ההתקשרות עימה. דווקא הסוכנת, קובע השופט, היא זו שניתקה את היחסים בעקבות המקרה. סיקורטס לא ביטלה ולא התכוונה לבטל את התקשרותה עם הסוכנת.
השופט ממשיך ומונה את הפגמים והסתירות שבעדות רקח שהביאו אותו למסקנה חד משמעית כי הפגישה כלל לא התקיימה וכי האמירות המיוחסות לסוכנת לא נאמרו על ידי הסוכנת כלל וכלל.גם את עדות רקח לפיה היו מסרבים לבטח את נהרי אילו היה נודע דבר התאונה דוחה השופט כליל.
נוהלי החיתום עליהם העידה רקח כלל לא הוגשו כראיה. תחת זאת הוגשו נוהלי חיתום ממועד מאוחר יותר שכלל אינם רלוונטיים למקרה ושאף בהם כלל לא נאמר כי אין לבטח כלי רכב שעבר תאונה. לא הוכח ולא הובא ולו מקרה אחד בו נדחתה הצעת ביטוח שבה משבצת העבר התאונתי נותרה ריקה. נהפוך הוא. הוכח כי הצעות ביטוח אחרות שאף בהן לא נענו השאלות הנוגעות לתאונות בעבר התקבלו אף על ידי רקח עצמה.
לאור הראיות שהובאו, כותב השופט, שוכנעתי שגם אם היתה הסוכנת מדווחת על התאונה שעברה המשאית היה הביטוח נעשה.השופט פוסק לנהרי את תגמולי הביטוח עבור שווי המשאית והנגרר ופיצוי נוסף בגין הפסדי הכנסה.
נוכח העובדה שעמדתם של חתמי לוידס הושתתה על עדות שהתבררה כחסרת בסיס במציאות, אין מנוס, קובע השופט, כי ההימנעות מתשלום תגמולי הביטוח נעשתה בחוסר תום לב. לפיכך מחייב השופט את חתמי לוידס בריבית מיוחדת ובהוצאות משפט בשיעור של של 25% מסכום תגמולי הביטוח.
הכותב הוא עו"ד המתמחה בנושאי ביטוח