ביקורת מסעדה: פויקה

דני רותם אכל בפויקה, מסעדת בשר בסגנון דרום אפריקני בה מתבשל כל האוכל ב'פויקה' - סיר מברזל יצוק, אהב את הבשר, אהב את התוספות אבל יותר מכל אהב את הקינוחים

דני רותם פורסם: 03.04.05, 12:38

יש לפויקה הרבה יתרונות וגם חיסרון אחד קטן. נתחיל עם החיסרון כדי להוציא את האנרגיות הרעות על ההתחלה. פעמיים נגעה בטעות ר., חברתי למקצוע וקרניבורית בארון, בפויקה הלוהט שהוגש לשולחן, מה שגרם למיני-צווחה וסינון קללה עסיסית, בשקט כמובן. אז לפני שבכלל נתחיל – ראו הוזהרתם, בפויקה לא נוגעים. הוא חם. הוא לוהט. וזה בדיוק מה שעושה את האוכל המתבשל בו לכל-כך טעים ומיוחד.

 

הפויקה (כמו פרויקה מהפלמ"ח, אבל בלי ה-ר'), הוא סיר מברזל יצוק, המעביר עוצמת חום חזקה במיוחד ומפזר אותה באופן אחיד. ר' כינתה אותו תנור טורבו
קדמוני. עוברים דרכו כל מיני סוגים של בשרים, מתבשילי קדירה ועד סטייקים, וגם ירקות, לחם וגם, כן, כן - מתוקים. ותזכרו את המתוקים כי נדבר עליהם בהרחבה.

 

את הקונספט הדרום אפריקני ייבאו לתל-אביב שלושה חובבי ספורט שטח וטיולי 4X4, שאוהבים גם לאכול טוב. אחד מהם הוא אריאל, השף, שמכניס ומוציא בפויקה (הענק כמובן ששוכן במטבח, לא הפצפון שמוגש לשולחן).

 

כמעט שנה ש"פויקה" חיה ונושמת במתחם נגה המתחדש ביפו, והעסקים, כך נראה, מעולים. ע., שעמד לצידי, בעוד אני בולס, ועשה יחסי ציבור להצגה שהוא משתתף בה, מספר שפעמיים הגיע לכאן בלי שהזמין מקום מראש, ופעמיים הראו לו כאן את הדלת. מכובד.

 

קדימה, אוכל. רגע לפני מצעד הבשר (שהוא העיקר כאן, רבותי. צמחונים זה יפה וטוב אבל לא פה בבקשה) מגיעות לשולחן שתי ראשונות – ג'ינג'ה, פטריות פורטבלו, פלפל אדום ותרד טרי קלויים במחבת ברזל א'לה פויקה (22 שקל) ופוטיג'יקוס, פויקה קטנה עמוסת תפוחי אדמה זעירים בשום וחמאה (14 שקל). מנת הפורטבלו היתה טעימה, תפוחי האדמה (שהשהות בפויקה משרה בהם ארומה של מדורת ל"ג בעומר) היו ספוגים מדי בחמאה, ולא אין לי שום דבר נגד חמאה בבישולים, אבל פה קצת הגזימו.

 

אל שתי הפותחות מתלווה לחם הבית (צריך להזמין ולשלם 11 שקל - אבל שווה כל שקל). מדובר בלחם פויקה (נו, מה?) עם גרעיני חמניה, שנאפה בתוך כלי המתכת הלוהט. שווה כל ביס.

 

בעיקריות טעמנו את האנטרקוט ברוטב מנטה (68 שקל). הבשר היה טוב מאוד למרות שאכלנו טובים ממנו. רוטב המנטה היה משובח ונתן לבשר את הטוויסט המתבקש. הפילה האדום (88 שקל), שמלווה ברוטב פורט וגרגירי כוסברה על פירה תפוחי אדמה, כבר היה הרבה יותר מיוחד. לקרניבורים המקצועיים יותר מציע המקום את הסטלנבוש – חצי קילו פילה צלוי (218 שקל) ואלו שבשר עבורם הוא דרך חיים בוודאי ישמחו לשמוע על הפאראאוט 1000 – קילו אנטרקוט צלוי עטוף בגרגירי חרדל (230 שקל).

 

אבל זה כלום לעומת מה שמצפה לכם בסוף. שני קינוחים בלבד קיימים ב"פויקה" ואת שניהם את מחויבים לטעום. האמת? שווה להגיע לכאן אפילו רק בגללם. נתחיל מהקל לכבד – האמרולה – קציפה עם בוטנים ופירות יער טובעים בוודקה בתחתית הכוס (24 שקל) שווה כל ביס, וגרמה לנו להזמין מנה נוספת. הקוקוואלנד – עוגת שוקולד חמה שנאפתה בפויקה (24 שקל) החזירה לעולם את הכבוד האבוד של כל עוגות השוקולד הבינוניות שטעמתי עד הלום. היא חמה, כבדה, מתחננת שתגרד אותה מדפנות הפויקה הלוהטות, ובעיקר – מתחברת אל האמרולה כמו גרב לנעל. גן עדן אמיתי.

 

אם טעמי הפויקה ממש הרשימו אתכם, אפשר גם לרכוש במקום את הכלים עצמם במחירים שמתחילים ב-180 שקל ומטפסים מעלה מעלה – תלוי בגודלו של הסיר.